מכבי תל אביב מציגה: כך עוברים ממשבר לאופטימיות שגובלת באופוריה תוך שבועיים בלבד. צעד ראשון: מחליפים מאמן לא אהוב בשם גדול ומסקרן. צעד שני: הבוס שובר שתיקה ומדבר בקולו. צעד שלישי: מינוי איש צוות נוסף עם עבר מסקרן למעטפת המקצועית. צעד רביעי: משנים במעט את המדיניות התקשורתית. קצת פחות איפול ויותר פתיחות וטיזינג בהודעות. צעד חמישי: תרופת הפלא שעובדת על כל אוהד (של כל קבוצה, בכל מקום) בחלון ההעברות: וולקאמים. כשמגיע רכש, אתה כאוהד מרגיש שיש מישהו בבית שעובד. אוהדי כדורגל נוטים לזוז מהר מדי על סקאלת הרגשות, אבל במקרה הזה, מדובר במהפכה של ממש.
המהפכה הניהולית-מקצועית הצהובה היא בעצם חזרה למקורות – לימי ראשית עידן ג'ורדי קרויף. מכבי תל אביב שמה את כל הסמכויות המקצועיות בידיים של איש ניהול מרכזי אחד שעומד בפרונט – בן מנספורד. לצד מנספורד, המינוי של דומיניק פרייס, האנליסט המוערך בכוורת של יורגן קלופ, שליברפול לא רצתה לוותר עליו, על פי הפרסומים, משדר מודרניזציה וחדשנות. בשורה התחתונה, מכבי תל אביב בנתה מעטפת שבאה לדאוג לכל העניינים המקצועיים על מנת שהמערכת תוכל בקלות להכיל חילופי מאמנים – בדיוק כמו בעידן קרויף.
גולדהאר הסביר את זה לא רע במסיבת העיתונאים להצגת רובי קין: "אנחנו משקיעים בכמה תחומים חדשים עבורנו, כמו אנליטיקה ודאטה. בן חזק מאוד בתחום השחקנים, ורובי כמובן. אנחנו לא מחפשים כרגע מנהל מקצועי כי אנחנו מרגישים שרובי יכול לכסות את זה. יש דברים שהזכרתי לגבי דאטה שאנחנו מנתחים בהחלטות לגבי החתמת שחקנים, אז זה המבנה כרגע במועדון". המבנה הוא שהמאמן יאמן והמערכת תדאג לענייני ניהול, גיוס, אסטרטגיה והתנהלות בשוק ההעברות. הפרדת רשויות כמעט מוחלטת.
המהפכה של מכבי תל אביב באה בעצם לידי ביטוי בשלוש גזרות עיקריות: האחת, בניית מעטפת ניהולית-מקצועית שלמעשה כמעט לא הייתה קיימת בשנים האחרונות. מערכת עם יכולות (שעדיין טעונות הוכחה לטווח הארוך) לזוז מהר ולקבל החלטות נכונות לטווח ארוך. השנייה, גישה תקשורתית קצת יותר פתוחה. הצהובים שמרו על שקט מחריש אוזניים במשך כל הקיץ, ואז שינו גישה בבום. הציטוטים של גולדהאר הפשירו את הקיפאון. זה אולי נשמע בנאלי, אבל עבור אוהדים שהרגישו שהקבוצה שלהם מנוהלת בשלט רחוק במקרה הטוב, זה יצר שינוי דרסטי. גם הטיזינג בהודעות הוא משהו לא רגיל במועדון. שינוי שמעניק לה לוק חדש.
לפני הגזרה השלישית, בואו נחזור קצת אחורה. לפני כחודשיים כתבנו כאן: "העונה החולפת לא הייתה מהמורה בדרך, אלא הדגמה חיה לצורך בשינוי. זה מעבר ליכולת, התוצאות או הבחירה באייטור קראנקה. הפער בין הציפיות שיצרו חזרתם של ולאדן איביץ' וערן זהבי למה שקרה בפועל יצר שבר עמוק. פיצוץ שהעמיד בסימן שאלה גם את אבני היסוד עליהן מושתתת כל מערכת ניהולית צהובה בעידן גולדהאר, אותו שילוש קדוש: הבעלים מעל הכל, איפול תקשורתי, מאמן זר. לא רק הארגון בחן את עצמו. הקהל בחן את הקשר שלו לארגון. הפסיקו לקבל על עיוור את מה שנחשב כמובן מאליו. שום דבר לא נשאר אותו דבר".
מכבי תל אביב הייתה ערה למתרחש. יהיה מי שיגיד שהארגון בחן את עצמו והגיע למסקנות המתבקשות. יהיה אולי מי שיגיד שמחאת האוהדים זירזה תהליכים. כך או כך, המשבר נוהל בצורה די מרשימה. הארגון העביר מסר ברור ללקוחות שלו – טיפלנו בתלונות שלכם. זה מה שגרם לשינוי הדרסטי בתחושות – המעבר מתחושה של קיפאון להתרוממות רוח בלתי נגמרת. אחד מאנשי התקשורת שלא מסתיר את אהדתו למכבי תל אביב אמר השבוע: "כאוהד, מה שקורה משמח אותי יותר מכל רכש. הקבוצה מתחילה דרך חדשה ולא מחתמשת במאמן כפלסטר שמדביקים במקומו של אחד אחר".
זה מה שמוביל אותנו לגזרה השלישית: השינוי המקצועי על הקווים היה מתבקש לאור האנטגוניזם שיצר אייטור קראנקה בקרב הקהל, וככל הנראה גם בחדר ההלבשה. רובי קין הוא פיגורה משמעותית וגם הצוות שהגיע איתו מורכב משמות מרשימים. הוכחת יכולת ראשונה מצד המערכת. מנגד, הוא גם מאמן חסר ניסיון. העניין הוא שגם הספקנים שקראו "הימור" השתתקו בעקבות גל האופטימיות ששטף את כולם. אוהדי מכבי תל אביב מסתכלים על כל מה שנעשה במועדון עכשיו במשקפי "תחילת קשר". הכל ורוד. הכל עובר. כל מה שהיה לפני לא חשוב. יש אמון מוחלט במה שיקרה הלאה.
אופטימיות זה עסק בעייתי, כמובן, זמני כמו התלהבות של תחילת קשר. גם בקיץ שעבר, הייתה אופטימיות שמקורה בעיקר במינוי איביץ' וחזרת זהבי לצד החתמות נוספות. האופטימיות של קיץ 2022 התחלפה מהר בדאגה נוכח מהלכים שקרו לאט, או לא קרו בכלל. האופטימיות של קיץ 2023 מקורה בשינוי הקונספט. כשרוב הסמכויות בידיים של מנספורד ופרייס, אף אחד לא שואל לכמה זמן הגיע לכאן קין ומה יקרה אם יקבל הצעה מהצ'מפיונשיפ בקרוב, ואפילו לא מה תהיה מידת ההשפעה שלו על הגעת זרים מהכדורגל האנגלי. לא, הוא בא כאיש של מנספורד ופרייס ויום יבוא והוא יוחלף במישהו אחר מטעמם וזה בסדר כל עוד נותר במשוואה עוגן מספיק חזק שלא משתנה כל שנה.
ברגע שמכבי תל אביב שמה בשנים האחרונות את כל המהות שלה על מאמן זר כזה או אחר, היא בעצם לא התנהלה בצורה כל כך שונה משאר מועדוני הליגה. תחשבו על זה. השוואה קצת קשוחה, אבל עקרונית, יש הבדל כל כך גדול בין להחליף מאמן זר כל חצי שנה או שנה – ולא משנה כרגע הסיבה – ממשחק הכיסאות של מועדון המימרים? אגב, זה קצת מצחיק, כי הקיפאון הביא, לראשונה בעידן גולדהאר, את התחושה שיותר מתמיד אפשר לנרמל מאמן ישראלי במכבי תל אביב. החזרה של מנספורד כנראה לקחה את זה לקיצון הרחוק. הסיכוי שזה יקרה עכשיו אפסי.
המהפכה באה להחזיר את מכבי תל אביב לסטנדרט הניהולי שהיא כל כך התגאתה בו בימי קרויף, לדומיננטיות של מנהל ספורטיבי/מנכ"ל על פני תלות במאמן. המהפכה אמיתית, היא גם הייתה הכרחית לנוכח מה שקרה בשנים האחרונות. הקונספט היה חייב להשתנות, כמו גם המבנה הארגוני וההיררכיה הפנימית, וכמו מדיניות ה"שושו", אבל האופטימיות שהגיעה יחד עם המהפכה תעמוד כמובן למבחן. מוקדם מדי לדבר על שום דבר מקצועי או על שינוי ביחסי הכוחות. כל אמירה בנושא הזה מכל צד תיתפס כפרובוקציה לשם הפרובוקציה. אפשר רק להגיד דבר אחד: עד להודעה חדשה, המשבר טופל.
מה דעתך על הכתבה?