סאגת דנילו אספרייה בבית"ר ירושלים הסתיימה אתמול (רביעי) עם עזיבתו של הקולומביאני בן ה-34 לצסק"א סופיה תמורת כ-180,000 יורו. לאחר עונה מדהימה שכללה 17 שערי ליגה וחמישה בישולים, זכייה בגביע המדינה ואהבה מטורפת של האוהדים, שחקן הכנף החליט לעזוב את ישראל, לא לפני שיצר מתיחות גדולה בינו לבין המועדון בחודש האחרון בנוגע לפיצוי שישולם עבורו.
כעת, בריאיון לספורט1 אחרי החתימה בצסק"א סופיה, אספרייה מנסה להסביר את הצד שלו: "הרבה דברים שיצאו לא היו נכונים או ברורים. אם אתה זוכר, עוד בריאיון בדצמבר אמרתי שאני שוקל לחזור הביתה לקולומביה בסיום העונה, וזה היה הרעיון. אשתי חיה בבולגריה, אז או שהיא הייתה באה איתי לקולומביה או שאני עובר לבולגריה. בקולומביה התחילה הליגה ואף קבוצה לא הייתה מוכנה לשלם לבית"ר עבורי. גם צסק"א סופיה לא הייתה מוכנה. הכסף שבית"ר מקבלת יורד מהשכר שלי, אני אשחק בשנה הקרובה כמעט בחינם, אבל זאת החלטה משפחתית שלקחתי. זה לא היה משנה אם בית"ר היו מציעים לי כפול, יש דברים שחשובים יותר מכסף או כדורגל".
ועדיין, כל השבועות האלה הדברים נראו רע מאוד.
"זה חלק מהכדורגל. אפשר להבין את המועדון שאחרי עונה כזאת, עם זכייה בגביע ו-17 שערים, הם ירצו שאשאר. ברק אברמוב דיבר איתי ואמר לי שהוא רוצה שאשאר ואני חשוב לקבוצה, אבל קיבלתי החלטה בגיל 34, עוד מעט 35, שהמשפחה חשובה יותר. בסיטואציות כאלה למועדון יש את האינטרס שלו לקבל פיצוי, ואני חששתי שלא יהיה מי שישלם אותו. בסוף, כמו שאמרתי, אני אשחק השנה כמעט בחינם. זה רק מוכיח כמה הכסף היה כאן העניין הכי קטן מבחינתי, ואני חושב שגם בבית"ר מבינים את זה. היה הרבה רעש וכותרות כאילו אני ובית"ר בפיצוץ. כל הזמן הזה הייתי ביחסים טובים עם אברמוב, עם כפיר אדרי, עם יוסי אבוקסיס, עם השחקנים והעובדים במועדון, גם במחנה. יוסי היה שחקן, הוא הבין אותו ואת המצב שלי וכיבד אותי, אמר לי רק לסגור את הדברים מול ההנהלה. בסך הכל הייתה לנו שנה מדהימה ביחד, שנה שכולם רוצים לזכור, זאת עונת השיא בקריירה שלי ועוד בגיל 34, נתתי את כל מה שיש לי בשביל בית"ר, גם כשהייתי פצוע, גם כשהיו לי כאבים, עשיתי הכל".
אתה מתחרט על משהו שעשית בשבועות האלה?
"לא הייתי צריך את ההתכתבות עם האוהדים או להגיד דברים כאלה ואחרים, אבל שוב, זה חלק מהחיים ומאינטרסים של כל צד. אנשים שוכחים שבאתי לפה בקיץ שאף אחד לא רצה לבוא, היה רק זר אחד בקבוצה. וזה אני, אמרו לי שהקבוצה תתפרק וכדאי לי ללכת כי לא יכבדו את החוזה, אבל אני אמרתי שמועדון כל כך גדול, עם קהל כזה, לא נוטשים – ונשארתי. הימרתי על העונה הזאת בשביל ירושלים, האוהדים, יוסי והמועדון, כי מגיע להם. בעונה שרק רצו להישאר בליגה זכינו בגביע, האוהדים מאושרים וכולם שמחים, יש יותר טוב מזה? בסוף כל אחד צריך לקבל את ההחלטות שלו, אני מודה לבית"ר על ההזדמנות להיות חלק, אבל קיבלתי החלטה משפחתית ואני שלם איתה. העניין הוא שהרבה אנשים לא מבינים שאשתי מבולגריה וההחלטה היא רק כדי להיות איתה, לפני הכל. הבעלים של צסק"א היה הבעלים של ליטקס לובץ', הקבוצה הקודמת בה שיחקתי בבולגריה, ואם הוא לא היה רוצה אותי אולי הייתי פורש או מוצא קבוצה בקולומביה ומתחנן לבית"ר שתשחרר אותי".
עוד על בית"ר ירושלים
מסר לבית"ר ירושלים: נפקדות ממשחק אלוף האלופים זהה לליגה
כוכב פאוק סלוניקי: "בית"ר ירושלים? השנה נגיע הרבה יותר מוכנים"
"התגלו ליקויים של מנהל האירוע וצוות האבטחה האזרחי בגמר הגביע"
יכול להיות שדווקא בגלל הזכייה בגביע הבנת שהגעת לקצה גבול היכולת בבית"ר?
"זה בגלל כל מה שנתתי. אנשים רואים שחקן שמבקיע גולים ועושה תנועת תנין. לא מבינים מה נתתי בגיל הזה, בכל אימון וכל משחק, עם כאבים, משככי כאבים, תרופות. כמו ילד טוב הלכתי לישון מוקדם, קמתי מוקדם, טיפלתי בעצמי מהבוקר עד הערב. זה לא כמו בגיל 24, עשיתי הכל כדי להיות סופר מקצוען בשביל בית"ר".
והזכייה בגביע הייתה השיא?
"כן, התואר הכי מרגש בקריירה שלי. כשהקהל נכנס בסיום עוד יותר התרגשתי, לא התעסקתי במה המשמעות של זה, זה טירוף של אוהדים ואתה נהנה מזה. אז הנפנו יום אחרי, לא ביג דיל, הכי חשוב שכולם שמחים והבאנו את הגביע לירושלים, זה מה שאני אזכור וזה מה שאני רוצה שהקהל יזכור ממני".
אגב, לך יש מדליה?
"כן, אני את שלי השגתי. חלק נשארו בלי. הבנתי שמוכרים מדליות ברשתות, זה מטורף מה שהלך שם, אבל זה חלק מהשיגעון של בית"ר, בלי זה היא לא הייתה בית"ר ירושלים".
אתה עזבת, עוד מעט יון ניקולאסקו עוזב. בית"ר נחלשת.
"אני לא בטוח שניקולאסקו יעזוב, נמתין ונראה, אבל גם אם כן, יש את פריידיי שהוא חלוץ מצוין שייתן מספרים כמו שאני וניקו הבאנו. בנוסף, ירדן שועה ייתן יותר, דור מיכה שחקן מצויין, הם יביאו עוד שחקן או שניים לחלק הקדמי שיחזקו אותם. אבוקסיס מאמן מצוין והוא ימצא פתרונות, אני בטוח שבית"ר תהיה חזקה בשנה הקרובה".
מישהו מהצעירים יכול לפרוץ השנה?
עדי יונה, הוא חתיכת שחקן. הוא צריך הכוונה וזמן להתחשל, אבל אם יעבדו איתו נכון ובסבלנות עוד שנתיים-שלוש הוא יהיה אחד השחקנים הטובים בישראל. ראיית המשחק שלו, הטכניקה, החכמה, הוא צריך להיכנס לחדר כושר הרבה ולעבוד נכון, אבל ברמת כישרון הוא בטופ בישראל".
