ב-1989 יצא אלי מחפוד, שחקן הפועל פתח תקווה, לבילוי בכנרת עם בני משפחתו. "שכרנו סירה ועליה אשתי הילדות ועוד בני משפחה. אני לא טברייני, קפצתי למים, הייתי שחיין טוב, אבל אז הרוחות הפכו למטורפות. ראיתי את הסירה מתרחקת ולא רואים אותי. איבדתי במהירות כוחות, לא יכולתי לשחות לעבר הסירה. אשתי ראתה את המצב, הסירה יצאה לכיוון שלי, ממנה צעקו שאני טובע. זרקו גלגל הצלה ובן משפחה קפץ למים, אני הייתי מעורפל וספגתי מכה חזקה בראש מהסירה, אלו היו הנשימות האחרונות שלי, כשבן המשפחה העלה אותי לטיפול ראשוני ומשם לחוף ולבית החולים. שם, לאחר שאובחן גם זעזוע מוח, טופלתי והחלמתי. היום אני מגיע לכנרת אבל יושב 15 מטרים מהמים, רק מנופף במנגל".
מחפוד נולד ב-25 במרץ 1961. "אמא שלי ילדה אותי בעזרת דודה שלי בבית במטבח בשערייה באמצע הניקיונות לחג הפסח. מהבית הועברנו לבית החולים השרון בפתח תקווה. הורי עלו לישראל מתימן, תחילה לאיזור פרוד, ומשם לשכונת שערייה. היינו עשרה אחים ואחיות, ויחד עם ההורים התגוררנו 12 נפשות בשני חדרים. שערייה הייתה אז שכונה של 60 או 70 צריפים ובתים קטנים, ללא כביש. רוב התושבים היו דתיים, שעלו לארץ ממרוקו, פרס, ותימן, אנשים לא רצו להגיע לשם. היום שערייה היא בונבוניירה , סביון הקטנה.
"אני נשוי פלוס 3 בנות ושישה נכדים. לחמולת מחפוד היה בית כנסת פרטי בשכונה, גדלתי דתי חרדי, ללא מכשיר טלוויזיה בבית. למדתי בבית הספר לבנים של אגודת ישראל, בעיקר יהדות, תורה וגמרה ואם היה זמן את שאר המקצועות".
איך החל הכדורגל אצלך כילד?
"בחופשת הפסח של כיתה ח' החלטנו, חבר ואני, להירשם לקבוצת כדורגל, לא ידענו אם ללכת להפועל מחנה יהודה עליה שמענו סיפורים, אבל לא ראיתי אותה משחקת. כילד לא ראיתי בכלל משחקים. חשבנו על מכבי פתח תקווה, אבל הרגליים הובילו אותנו למגרש הפועל פתח תקווה של שש האליפויות ברחוב אברבנאל. הגעתי עם כיפה, פאות וציצית. הנוכחים הביטו עלי בתמיהה , מה לו ולכדורגל. המאמן היה יוסי רוזנצווייג ז"ל, שקרא לי ושאל למה הגעתי . השבתי שבאתי להתאמן ולהיבחן ושאני אוהב לשחק חלוץ. רוזנצווייג הכניס אותי לאימון ואחרי מספר ימים ביקש ממני להביא את תעודת הזהות של אבא שלי כדי לשלוח עם תמונה להתאחדות לכדורגל להנפיק כרטיס שחקן".
זה לא היה מבצע קל.
"אחי משה ואני, בלי ידיעת אבא, סילקנו מהשולחן את תעודת הזהות והבאנו אותה להפועל פתח תקווה. אבא, שהיה זקוק לתעודה להוצאת כסף מהבנק ולשימושים נוספים, השתגע בחיפושים. רק אחרי שבוע, כשהיא חזרה מההתאחדות לכדורגל עם כרטיס הליגה, לפתע היא נמצאה, כמו קסם".
אתה רשום כתלמיד ישיבת פוניבז' בבני ברק?
"הכול היה סגור, רשמו אותי לפוניבז', שם למדו כל האחים שלי. החלטתי למרוד, אהבתי ורציתי את הכדורגל. אבא כעס מאוד, אבל לאור הנחישות שלי הם ויתרו. נרשמתי לתיכון עמל א', למשחקים הלוך ושוב עשיתי את הדרך ברגל".
איך מתקדמים בכדורגל?
"בקבוצת הנערים אימן אותי אמנון בן דרור שקידם אותי. בנוער שיחקתי עם רונן הלל, דני חזן וניר אלון. בעונת 1978/79 הפועל פתח תקווה, תחת המאמן מיקי שיינפלד, חזרה מהארצית לליגה העליונה. את שיינפלד החליף כמאמן צבי סינגל. התאמנתי עם הבוגרים, אבל שיחקתי בנוער. בקבוצת הנוער עשינו היסטוריה, באותה עונה זכינו באליפות הנוער במחוז המרכז, היו גם אלופות במחוזות צפון ודרום".
סינגל הוא פורץ הדרך שלך?
"באמצע השבוע נערך משחק אימון בין הבוגרים לנוער. סינגל ביקש שבמחצית השנייה אשחק עם הבוגרים שלו יחד עם רונן הלל. סינגל הזמין אותי לאספת הקבוצה ביום שישי במועצת הפועלים, אספה שנקבעה אחרי התפילה".
ואז אתה שומע את סינגל כמו בחלום?
"סינגל פנה אלי ואמר, 'ילד תישן טוב, תנוח כי מחר אתה משחק בליגה נגד הפועל יהוד'. כמובן שלא הצלחתי להירדם כל הלילה, אמירה שכל שחקן בעולם חולם עליה בתחילת דרכו. אגב, בצבא שירתי תחילה בבקעת הירדן ובהמשך הועברתי לסדנא באזור".
מה אתה זוכר ממשחק הבכורה שלך נגד יהוד?
"משעות הבוקר ספרתי את הדקות והשעות למשחק. אני לא אשכח את חלוץ הפועל יהוד יצחק בלחסן שניגש אלי ואמר לי 'שיהיה לך בהצלחה ילד'. המשחק הסתיים בתיקו 0:0".
כנער מתבגר, מי היו השחקנים הנערצים עליך?
"שמעתי המון סיפורי הערצה על זכריה אבשלום ויגאל רצאבי, על בני רצון מהמחנה, אבל אהדתי את שמשון תל אביב, את גידי דמתי ואת דוד "צ'ף צ'ף" שוקיאן ז"ל.
"בעונת 1981/2, לאחר פרשת הטיסה האסורה לבוטסואנה, המועדון ירד לליגה הארצית. ניסיונות חזרה לליגה הבכירה כשלו בעקבות מסעות רכש מאסיביים, היה יותר רכש מאשר שחקנים שצמחו במועדון. אבל אז בא המהלך המנצח".
אתה מתכוון לחיים צימר, היו"ר החדש?
"צימר הביא לעמדת המנג'ר המקצועי את גיורא שפיגל ואת דרור בר-נור כמאמן. גיורא התחיל בהפועל פתח תקווה את האימונים בימי ראשון, ועבד על שיטות משחק ודברים שלא הכרנו. אני לא מבין איך שפיגל עד היום לא הפך למנהל המקצועי של נבחרת ישראל, זאת חידה. שפיגל ובר נור החזירו את הפועל פ"ת לליגה העליונה, בהמשך הגיע נחום סטלמך, ואז היו לנו כבר אלון חזן מהפועל אשדוד, גיל סאבו הלוחם וניר לוין, יחד עם בודניוק וניר אלון כצמד חומה ומגדל. ב-1986 זכינו בגביע הטוטו לאחר ניצחון בגמר על הפועל באר שבע 1:2".
אברהם גרנט מגיע לעמדת המאמן , הקבוצה מאבדת בסיום את האליפות למכבי חיפה.
"עשינו מה שצריך לזכות באליפות, היינו קבוצה טובה יותר ממכבי חיפה. הסיבה העיקרית, מלבד השופטים, הייתה הבאתו של השוער ויקטור צ'אנוב".
מה זה לשחק תחת גרנט?
"גרנט היה מאמן ופסיכולוג גדול, הוא הוציא מכל שחקן את הכול למען המשחק. גרנט ידע לעשות שיחות אישיות וקבוצתיות נהדרות, ידע לשחק שש בש עם שחקן ולאחר מכן להעיף אותו החוצה מהאימון".
מקצועית, איך הדברים עבדו?
"הגיע הקשר יוסי לוי ממכבי יפו על העמדה שלי, קשר מעולה ששיתפתי איתו פעולה באהבה. היה קשה לבחור חמישה שחקנים לחלק הקדמי של הקישור וההתקפה. באימוני סוף השבוע היה כאב ראש לפני קביעת ההרכב לשבת. היה לגרנט הרכב שחקנים עמוק, באימונים פחדנו להתעטש, לעשות לידו אפצ'י כדי שגרנט יגיד לך 'אתה מצונן, חולה, לך תנוח ותחלים בבית' ויפנה מקום בסגל".
כלכלית איך היה היחס אליך?
"בהפועל פתח תקווה ידעו לשמור עלי, המו"מ היה תמיד קשה ולא פשוט. ביקשתי סכום מסוים מגזבר המועדון שמואל בייגל ז"ל, ששאל אותי כמה שערים כבשתי . אמרתי שבישלתי כ-15 גולים, הוא שלח אותי לבשל אצל רותי אשתי. "במקום בישולים אני מבקש כדורים ברשת", אמר. בהמשך נפגשתי עם גדעון מרקוס, שסגר את החוזה. בעונת 1986 רכשתי בעזרת הפועל פתח תקווה בית ברחוב אורלנסקי שעלה 75 אלף שקלים".
"הייתה לי תחנת טוטו, 'מפגש הדרבי', אליה הגיעו המונים לשלוח את הטפסים. הגיעו בכירי העיר, שחקנים ואוהדי הפועל ומכבי פתח תקווה שהפכו את המקום לפרלמנט ספורט ענק. היה להפועל פתח תקווה בשישי משחק ליגה בחוץ נגד מכבי נתניה, הייתי פצוע וגרנט אמר לי שאני לא בתוכניות. עבדתי בטוטו עד השעה 03:00 לפנות בוקר, הגעתי למגרש כדי להצטרף לאוטובוס השחקנים. בחדר ההלבשה גרנט ביקש ממני להתלבש, הוא הסביר כי איתן בודניוק פצוע והוא עושה שינוי בהרכב. פתחתי, במחצית הראשונה שיחקתי כמו שיכור, עשיתי פנדל על יגאל מנחם. אוהדי הפועל פתח תקווה שהיו ביציעים צעקו לעברי ולעבר גרנט להוציא אותי בגלל הטוטו. הייתי בטוח שבמחצית אני בחוץ, אבל גרנט קרא לי ואמר 'תקשיב לי, תשחק רגוע, אני מאחוריך, אתה תנצח את המשחק".
וההמשך?
"בדקה ה-56 כבשתי ממרחק של 30 מטר לחיבורים ומסרתי למני בסון שהביא את הניצחון, 1:2. זה הפסיכולוג אברהם גרנט".
אחרי גמר הגביע של 1991 גרנט עזב למכבי תל אביב. "היינו בטוחים שימשיך, כך הבנו מראשי המועדון. כשהוא נפרד והודיע לנו על המעבר למכבי תל אביב, היינו בהלם, בשוק טוטאלי, אבל הבנו שזה צעד נכון, הזדמנות חייו להתקדם".
זאביק זלצר החליף את גרנט. "האיש הנכון במקום הנכון. איתן בודניוק פרש מכדורגל, זלצר מינה אותי לעמדת הקפטן במקומו. בליגה סיימנו במקום הרביעי, אבל תוכנית העבודה של זלצר, יחד עם מאמן הכושר יענקלה פלג, הייתה להביא את גביע המדינה. עשינו מיני מחנות אימונים בארץ, אפשרנו לשחקנים פצועים החלמה מושלמת. כל שחקן ואוהד זכר את ההפסד בגמר עונה קודם למכבי חיפה, 1:3 אחרי ההרחקה של גיא גת בפתיחת המשחק. גם הזכייה בגביע הטוטו בניצחון על בית"ר תל אביב לא הייתה אז נחמה".
ואז הגיע הגמר, נגד האלופה – מכבי תל אביב של גרנט. "הם היו אחרי עונת אליפות גדולה, ברבע הגמר הם הביסו פעמים את הפועל תל אביב, בחצי הגמר את מכבי חיפה 2:4. אנחנו עברנו בקושי בשני משחקים את מכבי נתניה בזכות שער חוץ, בחצי ניצחון דחוק 0:1 על בית"ר תל אביב. השינוי של זלצר היה טקטי. קרלוס אולראן המגן השמאלי הפך לבלם, בגמר הגיע לו ציון 10, שום טעות. לי זלצר אמר לשחק בעמדת קשר אחורי 50/50 ולצאת מאחור מדי פעם קדימה".
מה היה ערב המשחק בבית הכנסת במלון רמת אביב?
"ביקשתי אספת שחקנים ללא המאמן וההנהלה. לקחתי את הקבוצה לבית הכנסת של המלון. ביקשתי מכל אחד שחושב ומאמין שנביא את הגביע שייגש וינשק את המזוזה. כולם, כולל אולראן המדהים עשו זאת בדבקות, האמנתי שנעשה את המבצע".
בדקה ה-16 מחפוד העלה את הפועל פתח תקווה ליתרון. "אלכסנדר אובארוב היה מהשוערים הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי, יצאתי קדימה, נכנסתי לרחבה וראיתי את שורה עם 195 הסנטימטרים שלו מול 170 סנטימטרים שלי. שחקנים לא העזו להתקרב אליו ברדיוס של 10 מטר. נגחתי מעליו לתוך הרשת, חשתי שהגביע מתקרב. מכבי איזנו את התוצאה, המשחק הלך להארכה, מני בסון ז"ל כבש שני שערים. ניצחנו 1:3 והייתה חגיגה עצומה".
בקיץ הגיע מסע קצר לאירופה, בעונה הראשונה של הישראליות שם. "ניצחנו את הקבוצה הנורבגית סטרומגודסט 0:2 בחוץ ובבית. המשכנו נגד פיינורד, הפסדנו . בגומלין היינו עם רגל וחצי בשלב הבא, אבל ספגנו גול לפני הסיום. בבית הובלנו 0:2, ספגנו שער מצמק והודחנו בגלל שערי חוץ. אני לא אשכח את לחיצת היד של ג'וני מטחוד, הר האדם שכמעט שבר לי את כף היד, לחיצה שגרמה לי נקע".
בהמשך הגיע דוביד שוויצר, שהשאיר את הפועל פתח תקווה בליגה , אחרי המאמן הצ'כי יאן פיברניק שפוטר. זה גם היה אות הסיום של מחפוד, שנפצע במשחקי המבחן נגד מכבי יפו ופרש. בהמשך הדרך מונה לעוזר המאמן של גיא לוי אחרי עזיבתו של מוישיק מאירי. הוא אימן את מכבי יפו, ואחי נצרת, אליה הביא את החלוץ תומר חמד שלא הצליח במכבי חיפה. "הבאתי כרכש את השוער של נבחרת ברית המועצות ניגמטולין. שלמה שרף שהגיע לביקור לא האמין ואמר 'שני מפורסמים מוכרים בנצרת, ישו הנוצרי וניגמטולין'. הוא הגיע אחרי קריירה באוסטריה, ולא הצליח בנצרת". הוא אימן את הפועל פתח תקווה שלוש פעמים, תחת הבעלים רונן אלעד, אבי ללוז ותומר סיני.
אתה הולך למשחקי הקבוצה?
"נעשה דבר טוב בהפועל פתח תקווה תחת הניהול של אבי יחיאל. כן, אני מגיע למשחקי הקבוצה ומאמין שתצליח גם בליגת העל. לא אימנתי בשנים האחרונות, אני מתכוון לשוב ולאמן ילדים".