"אחד מעורכי הדין המפורסמים אמר לי כך: 'אם בית המשפט יכניס אותך לכלא, הבניין צריך ליפול'. כל המשפט היה עוואנטה, אמא של העואנטה. האנשים ששילמו את הכסף קיבלו רק עבודות שירות, אני, שהייתי שם מפורסם, שפטו אותי לכלא למשך 3 שנים. עשו לי יותר גרוע ממה שעושים עכשיו לראש הממשלה ביבי נתניהו".
הדובר הוא אלי "קוקוס" כהן, ואתם בוודאי רוצים כבר להגיע לפרשת "שופטים באדום" עליה הוא מדבר. סבלנות, זה יקרה בהמשך, אבל נתחיל מהתחלה.
אלי כהן נולד בישראל ב-27/01/1960. היום הוא פרוד משרית, עימה יש לו שלושה ילדים ושמונה נכדים, כשהתשיעי בדרך. "אני מתגורר בנחלה ליד ראשון לציון, עובד כמנהל בחברת ניקיון בתים במשך מספר שעות ביום. אני מסודר, יש לי עוד כמה לירות, אבל אין לי בעיה לחיות רק על לחם ובצל".
אביו עלה ממרוקו ואימו נולדה בלוב וגדלה באיטליה. "אנחנו ארבעה בנים ושלוש בנות, אני האמצעי. עלינו לישראל לפרדס חנה ומשם העבירו אותנו ליפו העתיקה ובהמשך, עם עבודה בעיניים, העבירו את המשפחה מאחד הבתים היקרים ביותר עכשיו לשכונת גן תמר. שיקרו ועבדו אז על כל עולי המזרח.
"החיים בילדות ליד גבעת עלייה היו עבור הילדים גן עדן, עם חולות ים, חוף עליו התרוצצנו יחפים מביטים בתקווה אל קו האופק. ביסודי למדתי ביונה הנביא, כילדים שיחקנו כדורגל שכונתי ולא יותר. בשבת בבוקר הייתי הולך עם אחי בני ועם אבא לתפילה בבית הכנסת. תפסנו מקום מוקדם ליד החלון, כשהמתפללים קמו בזמן הוצאת ספר התורה מארון הקודש, היינו קופצים מהחלון החוצה ורצים למגרש הפחים של מכבי יפו דרך הפרדסים למשחקי הנוער והבוגרים של הקבוצה, אותה אהבתי מאוד. בני הפך בהמשך לשחקן במכבי יפו, כמו אח נוסף, שמעון, ששיחק שם.
הוא אהב במיוחד את מוצי ליאון ואת משה אוננה: "הם היו מודל לשחקני כדורגל. לא אשכח את מוצי ליאון ששבר יד שגובסה, הוא עלה לשחק עם יד קשורה ולא פעילה. באימונים של יפו, אליהם הייתי מתייצב, הבטתי במיוחד עליהם ועל השוער הרצל קביליו".
לגבעת עלייה יש משמעות. כמו אחרים שגדלו בסביבה, גם הוא הגיע להפועל תל אביב בגלל הסמיכות למגרש האימונים. "היו מבחנים, ליוויתי את חבריי רפי שמואל ואריה מאיר למבחנים. אני עמדתי בצד המגרש, היה מונח שם כדורגל, הרמתי אותו והתחלתי להקפיץ על הרגל והראש. אחד המאמנים קרא לי וביקש שאגיע גם להיבחן. בתוך שלשה ימים, שלושתנו התקבלנו לקבוצת הילדים. בשנה הראשונה בילדים ממש לא שיחקתי , ובכל זאת המשכתי להגיע לאימונים. בהמשך אימן אותי מאמן ושחקן עבר בשם מגדלוביץ' בקבוצת הנערים ואצלו שיחקתי יותר".
אתה עוזב את קבוצת הנוער?
"המאמן היה גיגי כהן. הוא קרא לי לשיחה, הבהיר לי שטוב יהיה אם אצבור ניסיון, ואשחק תקופה קצרה בקבוצה אחרת, בהפועל קריית שלום, קבוצת בת של הפועל תל אביב מליגה ב' . לאחר מספר בודד של משחקים שם בנוער, עליתי בגיל 16 לקבוצה הבוגרת לעמדת החלוץ, שם שיחקו שוקו נומדר והאחים פיני ואריה שרון, אוהדי מכבי תל אביב".
מהיכן הכינוי קוקוס?
"הייתי אורח אהוב בביתם של האחים שרון, אמא שלהם בישלה ואהבה אותי, משפחה לתפארת. הייתי מבקש מהאחים שרון להביא לי בכל פעם ממתק של קוקוס, הם הדביקו לי את הכינוי שתפס מהר".
ניסן ניסנוב החזיר אותך להפועל תל אביב.
"בגיל 17 וחצי מנהל הפועל תל אביב האגדי, המנהל הטוב ביותר בתולדות הקבוצה, החזיר אותי לנוער. היה לי כבר יותר ניסיון, התחזקתי גופנית, אבל העתיד לא היה לי ברור".
הוא חזר לדרבי הנוער ב-1978/9. "הציבו אותי כמגן שמאלי, נתתי הצגת כדורגל נהדרת, כושר גופני ומשחק לחימה ענק. בסיום התלבשנו בחדר ההלבשה התחתון מתחת לשער 7. יוסף מירמוביץ' הגיע ואמר לי לבוא ביום שני לאימון הבוגרים. הייתי בפאניקה, משה סיני היה אז במכבי יפו, אבל ג'ימי טורק הרגיע אותי מול הכוכבים הגדולים בקבוצה. דבריו נתנו לי המון אמונה וביטחון".
מה היה באימון עם שייע פייגנבוים?
"בפתיחת האימון עשינו את התרגיל המוכר של חמישה-שישה שחקנים מתמסרים ואחד באמצע. שמתי לשייע גליץ' שהעיף אותו. הוא קם ופלט לעברי קללה מהדהדת. טורק מיהר להרגיע וביקש ממנו לעזוב אותי".
ואז הגיע דוביד שווייצר.
"ההתחלה לא הייתה מבטיחה. הפועל תל אביב התכוננה ליציאה למחנה אימונים באנגליה, אספתי 250 לירות שטרלינג מבני משפחה לקראת היציאה הראשונה שלי לאירופה. ערב הטיסה שווייצר כינס אספת קבוצת מתחת למדרגות בחדר ההלבשה, התרגשתי עד שהוא אמר בשקט 'קוקוס, אתה לא טס לאנגליה, אתה תתאמן עם הנוער עד שנשוב'. עשיתי אימון בודד בנוער לפני ההמראה של הבוגרים, והחלטתי שהפועל תל אביב לא יראו אותי יותר. מהבושה ירדתי לעשרה ימים לאילת. כשהם חזרו לאנגליה, ניסן ניסנוב ושוויצר קראו לי ושאלו לאן נעלמתי . המצאתי כל מיני סיפורים, וההחלטה הייתה להשעות אותי למשך חודש.
"חזרתי לאימונים. בתחילת האימון רצנו מסביב למגרש, חמישה או שישה סיבובים, הקצב של רחמינוביץ' והשאר היה איטי לטעמי, פתחתי ריצה מהירה, הקדמתי את כולם ביותר מסיבוב וחצי. היו כמובן צעקות עלי, מה אני עושה, להיכן אני ממהר. טורק מיהר להרגיע. זכינו בעונת 1980/81 באליפות, הפסדנו בגמר הגביע לבני יהודה".
היה לו משחק בלתי נשכח מול גיורא שפיגל. "קיקו רחמינוביץ' עשה פוזה לשווייצר, שהציב אותי כמגן שמאלי במכתש נגד הכוח רמת גן עם גיורא. שפיגל, בגלל המגרש הגרוע, שיחק בשני האגפים, ועזב את האמצע. הוא קיבל כדור, פרץ ושם לי באלגנטיות את הכדור בין הרגליים. שפיגל עוד אמר לי בשקט 'בחור, זה שטויות, שחק רגיל'. כעבור מספר דקות שמתי אותו בכניסה פראית על הגדר, עד סיום המשחק גיורא לא נגע עוד בכדור".
היכן היה השירות הצבאי שלך?
"דוביד דאג לי לשירות של 3 שנים במסגרת הגדנ"ע באוניברסיטת תל אביב כעובד רס"ר".
בשלב זה של השיחה אנחנו פונים לאחד הסמלים המסחריים הגדולים בקריירה של אלי כהן – הניהול של ההסתדרות ומועצת הפועלים, שגרר אי תשלום משכורות וביקורים צבעוניים של ניפוצים בבית ברנר.
"הייתה להפועל תל אביב קבוצה מעולה, היינו יכולים לקחת עוד תארים אם לבית ברנר היה את הרצון והיכולת לשלם לנו מה שהגיע לנו. היו שחקנים ששלחו מכתבים להסתדרות, מכתבים שבטוח הלכו לפח האשפה. היו מהלכים של השבתת אימונים, אבל משה סיני התעצבן, אפילו שידע שאנחנו צודקים. הכסף לא עניין אותו, לסיני היה חשוב רק שהפועל תנצח. סיני, טורק ושבתאי לוי היו מנהיגים ענקים בחדר ההלבשה, הם אישית דאגו מדי פעם להביא את הצ'קים לשחקנים. אני הלכתי לבית ברנר לבד".
מה היה שם?
"החוב כלפיי היה של למעלה משש משכורות ונקודות. הגעתי לבית ברנר לפגישה עם הגזבר, הוא אמר לי בכנות שאם לא אשתולל, אין מצב שישלמו לי ולאחרים עכשיו. הבהרתי שאני לא יוצא מהמשרד עד שמשלמים, אין לי כסף. הגזבר אמר לי שהוא יזמין משטרה. באותו רגע התחלתי במסע של הפיכת שולחנות, כסאות, שברתי חלונות ועציצים, נוצרה מהומת אלוהים. כשהמשטרה באה, אנשי בית ברנר אמרו שהכול בסדר, הצ'קים בכיס של אלי כהן. ביקורים לא סימפטיים כאלו היו לפחות שש או שבע פעמים. גם שחקנים אחרים עשו למהלך חיקוי שלהם, מוצלח יותר או פחות. למדו ממני".
הייתה לכם הצלחה בדרבים.
"היו 5 שנים מעונת 1979/80 ועד סוף עונת 1983/84 שמכבי תל אביב לא ניצחו את הפועל, הם ראו את הצבע האדום וברחו מהמשחק. דרבי אחד ניצחתי 0:1 מגול שלי. מכבי פחדו אז בדיוק כמו בשנים האחרונות, כשהפועל מפסידה ומובסת וחוגגת תיקו בודד או שניים".
היה לו משחק עם רביעייה נגד הפועל פתח תקווה. "עונת האליפות הגדולה של הפועל תל אביב, 1985/86. הייתי קשר דפנסיבי שלא היה אז בליגה, כבשתי באותה עונה 11 שערים, מלך שערי הקבוצה. נגד מכבי פתח תקווה כבשתי ארבעה שערים לעופר פביאן בניצחון שלנו 1:5, קיבלתי בספורט מעריב ציון 10".
אחרי האליפות הגדולה עם איציק שניאור ב-1987/8, באה עונת הבלהות תחת בית ברנר. "הגיע מאמן יוגוסלבי נהדר, ראטיסלב מאטיץ', שהיה לו קשה לאמן קבוצה ששחקניה עושים שביתות, מועמדים ויורדת מהמקום האחרון לארצית. אחרי שירדנו החלטתי להמשיך לשחק בליגה השנייה ולהחזיר את הקבוצה לליגה העליונה. המאמן היה אליהו עופר, אבל ערב ליל הסדר עופר פוטר ודוביד חזר".
הייתה לו אפיזודה משעשעת עם האוהדים המושבעים ארי שמאי וליאור דובדבני. "לפני משחק חוץ נגד מכבי טמרה, שמאי ודובדבני, שהיו נערים צעירים, התגנבו לאוטובוס והסתתרו בספסלים האחוריים. דוביד גילה אותם במבט מהיר וצעק 'מי הפישרים האלו ? סלקו אותם מהר'. ניגשתי אל שווייצר ואמרתי לו שהם המזל שלנו לניצחון. דוביד, שהאמין באמונות טפלות, השאיר אותם באוטובוס. עלינו במחזור האחרון אחרי 0:6 על רמת עמידר".
סיפור הרחקה מוזר מנבחרת ישראל?
"האמת, יש לי רק 20 משחקים בנבחרת ישראל. יכולתי להגיע בקלות גם ל-50 הופעות. לא התחברתי לנבחרת ישראל. עבורי משחק בהפועל תל אביב היה שווה יותר ממשחק בכחול לבן, אני אוהב את המדינה, אבל לא היה לי את זה בנבחרת, לא היה מה שירגש אותי. ב-1989, יום או יומיים לפני ההמראה עם המאמנים שניאור וגרונדמן לאוקלנד וסידני, הפועל תל אביב קיימה משחק ליגה בו נלחמתי וספגתי שני כרטיסים צהובים שהובילו להרחקתי. ההרחקה הביאה להחלטה תמוהה של ש.ג לנפות אותי מהטיסה. בהמשך לא יצאתי למחנה האימונים בדאבוס, וגם לא לקולומביה. אין מהלך יותר מוזר מזה ".
קיבלת הצעה גדולה לחתום במכבי תל אביב.
"נפגשתי עם היו"ר דני לאופר ועם המאמן צביקה רוזן. ההצעה הכספית על חוזה ארוך טווח לשלוש שנים הייתה מצוינת. הכול היה מוכן לחתימה, אבל לא יכולתי לעזוב את הפועל תל אביב, לאחר מחשבה נוספת הודעתי למכבי שאני ממשיך בהפועל תל אביב. מי שהגיע במקומי למכבי היה ניר קלינגר ממכבי חיפה".
כלכלית הפועל תל אביב סידרה אותך בחיים?
"בשיא שלי הרווחתי בהפועל תל אביב 100 אלף דולר לעונה. רכשתי בית בחולון. היה לי מהכדורגל הרבה מאוד כסף יחסית, אבל כמו איש מטומטם הכסף הזה בוזבז סתם".
אבל היה לך פספוס אדיר גם פה.
"לאחר ירידת הפועל תל אביב לארצית, משה סיני ושחקנים בכירים נוספים עזבו את המועדון. יורם אוברקוביץ' וגורמים במרכז הפועל, בהתאחדות לכדורגל ובהסתדרות רצו להחזיר את הקבוצה בתוך עונה אחת לליגה העליונה. אוברקוביץ' הזמין אותי לשיחה והבהיר כי הוא רואה בי כשחקן המנהיג שיעזור לעלות חזרה. הוא שאל מה אני רוצה כמענק עלייה. דרשתי מענק של 100 אלף דולר ושכר חודשי של חמשת אלפים דולר. לפגישה הבאה אוברקוביץ' הביא את גברי לוי ושלמה סופר. ההצעה שלו הייתה לתת לי מגרש של דונם, היכן שהיום נמצאים מגדלי יו. ביקשתי את הכסף, במגרש פנוי של ההסתדרות לא היה לי מה לעשות. רציתי מכתב חתום, אבל אוברקוביץ' הבהיר כי לחיצת יד ומילה שלהם טובה יותר מחוזה והסכם חתום. יורם ביקש להוריד עשרה אחוז, מענק של 90 אלף דולר. הבהרתי להם כי כל הדם בגופי וכל עצם בי יוקדשו לעלייה של הפועל תל אביב. עלינו במחזור האחרון עם דוביד שוויצר, במשחק נגד עמידר. אוברקוביץ' היה בן אדם וגבר, המענק שהובטח לי שולם כפי שהובטח לי. עכשיו אני יכול לגלות שזאת הסיבה שלא חתמתי על החוזה במכבי תל אביב". ורק לחשוב כמה שווה הקרקע הזאת במגדלי יו היום.
יש מהמשחק נגד עמידר סיפור שלא חשפת.
"התכנסנו בשישי בצהרים בבית מלון. הייתה לי פגישה חשובה ברמלה, היא הסתיימה בחצות. אחרי חצות הגעתי לבית המלון, שווייצר המתין לי, הוא רתח מזעם ולא היה מוכן לשמוע את התשובה שלי שהיה לי דבר חשוב לסדר, בנושא משפחתי. הוא סילק אותי מהמלון ואמר 'אלי, לך הבייתה, אתה לא משחק מחר נגד עמידר'. אמרתי שאין דבר כזה, אם אני לא משחק אף אחד לא ישחק. למקום הוזעקו ניסן ניסנוב וקובי סידי, שאחרי שיחות ארוכות עמוק אל תוך הלילה שכנעו את הכריש לוותר לי ולהחזיר אותי לחדר ולמחרת למשחק העלייה".
אתה פורש תחת משה סיני וטורק.
"החלו אצלי בעיות גב קשות, פריצת דיסק שלא אפשרה לי להיות על המגרש אלי כהן. היה לי חוזה למשך 3 שנים, יורם אוברקוביץ' החליט לשלם לי את כל החוזה כפי שנחתם".
בהמשך אימן אלי כהן את מכבי יפו ומכבי יבנה. ואז התפוצצה פרשת 'שופטים באדום'.
"פרשת שופטים באדום התפוצצה לאחר שנודע לי כי אחד השופטים מתכוון לפגוע בהפועל תל אביב. הרמתי לו טלפון והבהרתי לו כי אם יעשה משהו לקבוצה הוא ייפגע. הכרתי את נושא ההימורים, הבטים. אותו שופט הפך בהמשך לעד מדינה, הוא היה המיץ של הזבל. גם ההליכה שלי לתקשורת לא עזרה לי".
כמה שופטים היו מעורבים?
"לפחות שבעה או שמונה שופטים מהדרום והצפון. היה בנק של בטים, בו היו אנשים נורמטיביים שהימרו על כסף גדול".
אתה הימרת, או שילמת שוחד לשופטים?
"אני אישית לא הימרתי, גם הכסף לשופטים לא הועבר ממני באופן אישי".
כמה כסף קיבל שופט להטות מהלכי משחק?
"סכום של שלושת אלפים עד ארבעת אלפים דולר למשחק, מספר פעמים".
על מה היו הבטים, ובאלו סכומים מדובר?
"זה היה ברובו קל מאוד – מי יקבל צהוב ראשון , לאיזו קבוצה יהיו יותר כרטיסים צהובים. הימורים על קרנות, על מספר גולים במשחק ומהלכים נוספים בכללי. הסכומים היו של עשרת אלפים שקלים עד 50 אלף שקלים. היה נדמה אז כי כל המדינה מכורה להימורים".
הוא ישב במעשיהו ובכלא ניצן. "היו שם פושעים גדולים לצד אנשים רגילים. אחרי מספר חודשים הפכתי למחלק עיתונים בכמה אגפים בכלא ניצן. בהתחלה הגיעו חברים מהפועל תל אביב לבקר אותי, בהם אריה בז'רנו, טורק, קובי סגל, עמי סולומונוביץ' ואחרים. אחרי חצי שנה כבר התחלתי לצאת לחופשות. ישבתי בכלא במשך שנתיים אחרי ניכוי שליש בשל התנהגות טובה".
אתה מצטער על הסיפור הזה?
"מה יש להצטער? אולי היה קורה לי דבר אחר, כל אחד עם המזל שלו ועם החיים שלו, הכול עובר".
אבל הבית התרסק בהמשך.
"כן, אחרי השחרור. התגרשתי משרית שקיבלה את הבית בחולון, עכשיו הילדים בסדר, הזמן עף".
אתה הולך למשחקי הפועל תל אביב?
"בעבר היה לי ולעוד 20 שחקנים כרטיס כניסה לבלומפילד לכל החיים, כמצטיינים של המועדון. היום ובשנים האחרונות לקחו לי את המנוי. הניהול הנוכחי הוא של אנשי צ'רלי צ'פלין, אני לא מגיע בכלל למגרש. הניהול של ימי ההסתדרות היה יותר טוב מהניהול בהפועל תל אביב בשנים האחרונות".
גם בשבת האחרונה הוא לא הגיע לאירוע של הפועל תל אביב, בו בחרה את מצטייני 100 שנות המועדון. "מה יש לו להגיע?", אמר גורם המקורב לו, "אפילו כרטיס לבן שלו הם לא מאשרים, למרות בקשות רבות שלו. הוא לא ייתן על הגב שלו להחזיר את האוהדים. הגב נשבר לו בהפועל תל אביב, הביקורים שלו לזריקות אצל הרופא היו רבים, גם לבית הסוהר נכנס בגלל איומים על שופט כדורגל שלא ינסה לפגוע בהפועל תל אביב".
מה דעתך על הכתבה?