"הדבר שהכי מאפיין את שריף הוא אומץ", אמר פעם רוברטו בורדין. למאמן אלופת מולדובה היה מורה מושלם בהקשר זה – את אחד הצעדים הראשונים שלו בכדורגל מקצועני הוא עשה בהדרכת אריגו סאקי.
היה זה בעונת 1985/86, כאשר אף אחד באיטליה עוד לא הכיר את מוכר הנעליים המקריח שהיה צפוי לחולל שינוי תודעתי משמעותי מאוד בארץ המגף, כאשר מונה על ידי סילביו ברלוסקוני למילאן ב-1987. סאקי בסך הכל אימן את פארמה בליגה השלישית, ושם בדיוק הוא פגש קשר מרכזי לוחמני למדי בשם בורדין. ביחד הם היו שותפים לקמפיין העליה לליגה השניה ואז נפרדו דרכיהם כי בורדין עבר לצ'זנה, אבל את השנה הזו הוא זוכר היטב עד היום. "הייתי בר מזל לעבוד עם סאקי. האימונים שלו היו שונים מאוד מכל מה שהיה נהוג באותה תקופה, והוא נתן לו כלים לבטא את עצמנו", הוא סיפר.
בורדין הוא הרפתקן כמאמן, אבל הוא גם אוהב משמעת וכאן ניכרת היטב ההשפעה של מרצ'לו ליפי. עם אלוף העולם לעתיד עבד בורדין בשתי קבוצות. הם נפגשו באטאלנטה ב-1992 וההערכה ההדדית היתה כה גבוהה שליפי לקח אותו בחלוף שנה לנאפולי, תוך שהוא מציב אותו בראש רשימת הדרישות כאשר חתם בעיר הדרומית. השידוך הזה היה פנטסטי בכל קנה מידה, כי ליפי אמנם התקדם ליובנטוס כבר ב-1994, אבל בורדין נותר במדים התכולים עד 1997 וענד בכל התקופה הזו את סרט הקפטן אשר העניק לו וויאדין בושקוב – מאמן גדול נוסף ממנו הוא שאב המון.
בשנתו האחרונה בנאפולי אובחן גידול סרטני בבלוטת התריס שלו והוא החמיץ מספר חודשים לצורך ניתוח וטיפולים, אבל זה לא הפריע לו להתמיד בקריירה בליגות הנמוכות עד גיל 40. אי שם במהלך הנדודים, פגש בורדין בוויצ'נזה את המאמן אנדראה מנדורליני, וכך נוסדה הברית שהחזיקה מעמד לאורך עשור. אחרי שתלה את הנעליים, הוא שימש כעוזרו של המנטור במגוון קבוצות, כולל חמש שנים בוורונה, אבל הקדנציה המשמעותית ביותר מבחינת המשך הדרך היתה באופן אירוני למדי דווקא בקלוז', אותה הצעיד הצמד האיטלקי לדאבל ב-2010. החודשים האלה סללו את דרכו למשרה העצמאית בשריף.
איך זה קרה? הגרסה של בורדין מדגישה היטב את מהותו של המועדון המושחת מטרנסניסטריה שנמצא בבעלות קציני קג"ב לשעבר, אשר מקורבים מאוד לשלטונות החבל הפרו-רוסי ששואף לכאורה לעצמאות. "ראשי שריף מכירים את פרקליט המדינה והוא מיודד עם המנהל הספורטיבי שהיה פעם בקלוז'. כך הם שמעו עלי", סיפר בורדין שקפץ ללא היסוס על ההזדמנות, למרות שמדובר במדינה מוזרה שלא השתנתה מאז ימי ברית המועצות.
הוא דווקא אהב את השקט שמאפיין אותה לדבריו. אולי עבר משפחתי משפיע על הנכונות לחפש פרנסה במקומות מיוחדים – הרי אביו נדד בזמנו ללוב, כי מצא רק שם עבודה כמכונאי במוסך. שם גם נולד רוברטו ובילה את הילדות המוקדמת, עד שכל האיטלקים גורשו בעקבות עלייתו של מועמר קדאפי לשלטון ב-1969.
הצלחתו בטירספול היתה מרשימה. הדאבל מקומי בעונת הבכורה ב-2017 היה מובן מאליו, כי שריף תמיד לוקחת את התארים במולדובה, אבל בורדין לקח את הקבוצה רחוק יחסית גם באירופה. הטרנסניסטרים הדיחו את לגיה ורשה בפלייאוף העליה לליגה האירופית ואז סיפקו תוצאות סנסציוניות בשלב הבתים, כולל ניצחון 1:2 על לוקומוטיב מוסקבה ברוסיה. למחזור הסיום הגיעה שריף עם מאזן ללא הפסד, כאשר תיקו בקופנהאגן נדרש על מנת להעפיל לשלב הבא – היא החזיקה מעמד עד המחצית השניה, אז ספגה פעמיים וירדה מתוסכלת.
התקופה הזו זכורה לטובה בקרב אוהדי שריף והם הצטערו כאשר בורדין הודיע על התפטרותו באפריל 2018, מסיבות אישיות שלא פורטו מעולם. "הרגשתי כאן בבית, זה היה זמן מופלא ואזכור אותו כל חיי. אני משאיר חלק מליבי כאן בטירספול, כאן גם נולדה הבת שלי. המצב מחייב אותי לשוב לאיטליה, אבל זה כואב לי ואני אתגעגע", הוא כתב אז לאוהדים ולעיר במסר פרידה. אגב, החזרה למולדת היתה קצרה מאוד כי נפטצ'י באקו גייסה אותו כבר באותו קיץ, אבל הקדנציה באזרבייג'אן התבררה כקשה יותר וחוזהו הופסק מוקדם מהמתוכנן.
בתקופה זו, דיבר בורדין על שאיפתו לאמן קבוצות באיטליה, אך לצערו הרב לא מצא תעסוקה – וכך נסללה חזרתו למולדובה. תחילה הוא הדריך ב-2021 את הנבחרת הלאומית, עם תוצאות גרועות במיוחד שכללו גם שני הפסדים לישראל במוקדמות המונדיאל, בקמפיין אותו סיימו המולדבים עם נקודה אחת בלבד. בתחילת 2023 הגיעה גם ההזדמנות לחזור לטרנסניסטריה, אותה הוא כה אוהב. הסגל התחלף הרבה מאוד פעמים מאז הקדנציה הראשונה שלו, ובאופן כללי מדובר במועדון נטול יציבות מינימלית בכל הקשור לשחקנים ומאמנים, אבל הבוסים הגדולים מהקג"ב עדיין שם – וזה מה שחשוב בשורה התחתונה.
מאז עזב בורדין, הספיקה שריף להשיג תוצאות בולטות עוד יותר באירופה בהשוואה לקמפיין שלו ב-2017. היא העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות ב-2021, אז גברה על ריאל מדריד בספרד, ובעונה שעברה השתתפה בשלב הבתים בליגה האירופית, ממנו המשיכה לקונפרנס ליג וניצחה בה את פרטיזן בלגרד. הציפיות, אם כך, גבוהות יותר בהשוואה לשנים הקודמות, כי עם האוכל בא התיאבון, אבל את בורדין זה לא הדאיג במיוחד. בגיל 58, הוא השלים עם העובדה כי לא צפויה לו קריירה כמו של סאקי או ליפי, והוא רק משתדל ליישם את התורה שלהם בטרנסניסטריה. בהתחשב בעובדה כי האליפות מובטחת תמיד, והוא כבר זכה שוב בדאבל השנה, גם זה משהו.
אולי לא קל לשחק כמו ליפי עם אוסף מקרי למדי של שחקנים שגויסו ללא אסטרטגיה מסודרת, בין היתר כי פרקליט המדינה מכיר מישהו, אבל שריף אכן מפגינה אומץ. אחרי הפסד 1:0 לפארול קונסנטנצה של גאורגה חאג'י במשחק הראשון בסיבוב המוקדמות הקודם, היא פירקה את היריבה הרומנית לגורמים והיתה ראויה לעלות עוד לפני שהשלימה 0:3 בהארכה. כעת ממתינה להם מכבי חיפה, עם המאמן מסאי דגו שנולד ב-1986 – בדיוק כאשר בורדין וסאקי חגגו ביחד בפארמה. האם הנסיון העשיר הזה יפעל לטובת האיטלקי?
