הפסדה של מכבי חיפה (1:0) אמש במשחק החוץ מול שריף טירספול, לא אמור למנוע את עלייתה לשלב הבא במוקדמות ליגת האלופות. היא טובה יותר מאלופת מולדובה, ולפיכך גדולים סיכוייה לבצע מהפך, בשבוע הבא, באיצטדיון סמי עופר.
תהיה זו הפתעה גדולה מאד אם חיפה תמעד ותיכשל במשימתה. אמנם היא הייתה אתמול רחוקה מלשכנע, ובכל זאת פערי האיכות שבין שתי הקבוצות נטו בברור לצידה של האלופה הישראלית.
אז מה בכל זאת גרם להפסדה?
קודם כל הסתגרותה של שריף במחצית מגרשה, כמעט בכל 90 הדקות. כבר למדנו שעשרה שחקני שדה נחושים, המצופפים את מחצית המגרש שלהם, מקשים על כל קבוצה. אגב, מכבי חיפה תיתקל אצלנו בליגת העל בקבוצות רבות שיעדיפו מולה משחק הגנתי דומה. כדי לפצח שחקנים שמשקיעים רצון ומאמץ להפריע, חובה לשחק מהר, ובעיקר לנסות לבעוט לעבר השער, גם מטווחים של 20 מטרים ויותר.
הירוקים התנהלו הפעם במגרש בהילוך נמוך יחסית, להוציא את דולב חזיזה, שבעיקר במחצית הראשונה ביצע כמה פעולות משמעותיות באגף הימני ההתקפי. ככלל, זו לא הייתה מכבי חיפה הרעבה, אלא חיפה חסרת התלהבות, שציפתה יותר מידי לשגיאות של הגנת שריף, בתקווה לנצלן כדי להבקיע שער. לצערה, גם כשהגיעו כמה מצבים, היא החמיצה אותם, ועל כך שילמה ביוקר.
שריף ידעה שבכדורגל, גם כאשר מתגוננים במרבית הזמן, בכל זאת מצליחים להגיע למצב או שניים של הבקעה מול שער היריבה. ואמנם התקפה אחת שלה, שהתנהלה נפלא, הפתיעה את ההגנה המכבית. כך נכבש במחצית הראשונה השער שהספיק לה לניצחון.
אני כמעט משוכנע בכך שאת אותו כדורגל היא תציג גם בגומלין בעיר הכרמל. אך מה שעבד עבורה במגרשה, הוא לא בהכרח פטנט המצליח בכל פעם. הקבוצה ממולדובה זקוקה לתיקו כדי לחלוף על פני מכבי חיפה, וכשמשחקים על תיקו, קורה פעמים רבות שמשלמים ביוקר.
לכן אני סבור שסיומו של משחק הגומלין בישראל יהיה שונה לחלוטין מזה שראינו במולדובה. כאמור, חרף ההפסד שנחלה האלופה שלנו, הערכתי ההגיונית היא שסיכוייה ריאלים לנצח, אפילו בתוצאה מכרעת, ולעלות לשלב הבא. כל זאת כמובן בתנאי ששחקניה יחליטו לעלות למגרש רעבים ונימרצים.
