הצלחת הנבחרות הצעירות של ישראל בשנה האחרונה, החזירה לאוהדי הכדורגל את הניצוץ שקצת היה חסר לנו בשנים האחרונות. ואם יש משהו נוסף שגורם לכולנו לחכות לעונת המשחקים הזאת, זו העובדה שאחרי 24 שנים נקבל ארבעה מפגשי דרבי שונים: תל אביב, חיפה ירושלים ופתח תקוה, בזכות חזרתן המשותפת של מכבי והפועל פתח תקוה לליגת העל. זה גם יהיה הדרבי הראשון של עונת הכדורגל 2023/24, בפתיחת שלב הבתים של גביע הטוטו הערב (שבת, 20:30, ספורט4).
כאמור, הפעם הקודמת בה היו בליגה הבכירה משחקי דרבי של ארבע ערים שונות, הייתה ב-1999/00 – העונה הראשונה תחת השם "ליגת העל".
בדרבי התל אביבי שלטו האדומים, שגם זכו בדאבל באותה עונה, בניצוחו של המאסטרו דרור קשטן. שחקנים כמו שמעון גרשון, רונן חרזי, שלום תקווה ורביעיית הצעירים עומרי אפק, סלים טועמה, פיני בלילי וכפיר אודי שזכתה לכינוי "התינוקות של קשטן", הצעידו אז את הפועל תל אביב להצלחה כבירה. אבי נמני, שורה אובארוב ואנדז'יי קוביקה, היו השמות המובילים במכבי, כאשר גם גיא צרפתי, עוזרו של ברק בכר ואופיר חיים, מאמן נבחרת הנוער, היו באותה עונה בסגל הצהובים.
בחיפה, בדומה להיום, הדרבי היה בשליטת הירוקים, עם שמות נוצצים כמו יוסי בניון, יניב קטן, סרגיי קלשצ'נקו, אריק בנדו וניר דוידוביץ'. אצל האדומים, שזכו באליפות היסטורית שנה קודם לכן, כיכבו ג'ובאני רוסו, דודו אוואט, רן בן שמעון ועופר טלקר.
בית"ר שלטה כמו ברוב השנים בדרבי הירושלמי, כאשר באותה עונה ירדה הפועל לליגה הלאומית ומאז נפתח רצף של 20 שנים ללא דרבי ירושלמי בליגת העל.
גם בפתח תקוה היו אז שלושה דרבים (ליגה של 39 מחזורים): הפועל ניצחה פעמיים (1:2 ו-2:4) ומכבי ניצחה פעם אחת (0:1), בעונה שסגרה עשור בשליטה של הפועל בעיר. אבי יחיאל, היום מנכ"ל המועדון, מוטי קקון, רפי כהן השוער, מנור חסן ומיכאל זנדברג היו בהרכב של הפועל, לצד בורימיר פרקוביץ', ניב טל ואלי אברבנל, כאשר שי הולצמן, אסי טובי, גיא יצחק ומוראד מגאמדוב היו השמות הבולטים מנגד. מכבי אמנם סיימה במקום הרביעי ב-1999/00, אבל נותרה במרחק של 14 נקודות מהפועל השלישית. פער שביטא היטב את ההבדל בין הקבוצות באותם ימים.
"הייתה יריבות מאוד גדולה בכל מה שקשור לדרבי בפתח תקוה", נזכר מוטי קקון, חלוץ העבר האגדי של הפועל פתח תקוה. "בתקופתי ההגמוניה בעשור ההוא הייתה של הפועל פתח תקוה, היינו הקבוצה היותר טובה ולרוב היינו מנצחים בדרבי. מה שכן, היה פחות כדורגל במשחקים האלה. הקהל היה בטירוף והיו אוהדים שכל מה שעניין אותם במהלך העונה זה רק הדרבי. גם שאר המשחקים כמובן, אבל בעיקר הדרבי. זה היה הכי חשוב להם. אפשר היה להרגיש את הטירוף של הדרבי – לא רק באימונים, אלא בכלל בעיר. בשבוע של דרבי, זה הורגש גם מחוץ למגרש. הייתי תושב העיר, נולדתי בפתח תקוה, ויכולת לגמרי להרגיש את זה בכל העיר. האוהדים היו מגיעים לאימונים, מדברים על הדרבי בכל פינה בעיר ובהחלט הייתה אווירה מיוחדת".
קקון, סגן מלך שערי המועדון בכל הזמנים עם 134 כיבושים, ממשיך: "בסך הכול, הפועל פתח תקוה הייתה בתנופה בשנות ה-90'. היינו בין הקבוצות הטובות בליגה וכמובן ששלטנו במשחקי הדרבי. כשעלינו לדרבי, ידענו שגם ננצח. בשנים האחרונות הדברים קצת התהפכו ומכבי היא הקבוצה היותר דומיננטית בעיר, עם מחלקת נוער שעושים בה עבודה יפה. אני מקווה שהפועל תצליח לחזור למה שהיה פעם, בתקופה שלי. הקבוצה חזרה העונה לליגת העל, המקום הטבעי שלה ויש לנו קהל נהדר, קהל גדול, שהיה חסר לליגה ויוסיף לה עכשיו המון צבע. מה שמעניין זה שיש המון אוהדים צעירים, דור חדש מהשנים האחרונות, וזה באמת יפה מאוד. אני רואה משחקים בשנים האחרונות והפועל פתח תקוה בהחלט נמצאת בדרך הנכונה קדימה. אני מקווה שהקבוצה תשמור על עצמה בליגה הראשונה ובהחלט מגיע למועדון הזה, עם העבר המפואר שלו, להיות בקדמת הבמה".
עידן מליחי, הנציג של משפחת לוזון בהרכב של מכבי פתח תקוה נזכר גם הוא בדרבי של אותן שנים: "האמת שיש לי גם חוויות טובות וגם חוויות טראומטיות ממשחקי הדרבי באותה תקופה. עליתי מהנוער והשליטה בעיר באותן שנים הייתה של הפועל, עם קקון, זנדברג, חסן ואבי יחיאל שגדלו שם. ואז, כשעליתי לבוגרים, אמרו לנו כל הזמן שהדרבי זה המשחק הכי חשוב של העונה. אחרי זה יש את המשחקים מול הגדולות ואחר כך שאר המשחקים, אבל קודם כל ולפני הכול – הדרבי. כשאני עליתי לבוגרים השתנה הסטטוס-קוו והתחלנו גם לנצח. מאותה עונה, הכול התהפך, התחלנו לנצח דרבים עד שהפועל ירדה ליגה. זה התהפך לתקופה של שבע-שמונה שנים. מכבי נהיו מעצמה, הפועל הלכו אחורה, היו שם בעיות ניהול וחילופי בעלים. בעצם עד שנת 1999/00 הפועל שלטה ומאותה עונה, הקערה התהפכה. אחרי שנבחרתי לתגלית העונה וגם זומנתי לנבחרת, הגלגל בדרבים התהפך. התחלנו לנצח. בתחילת שנות ה-2000 מכבי פירקה את הפועל, זה היה המשחק הכי כיף בשבילנו. זה לא היה כוחות באותן שנים".
"הדרבי היה המשחק הכי חשוב של השנה – מבחינת המועדונים, הבעלים, השחקנים וכמובן האוהדים", המשיך מליחי, שהפך לשחקן הרכב במכבי ותיאר את מה שהתרחש בעיר באותן שנים. "אני אסביר לך למה. מכיוון שמדובר במועדונים קטנים יחסית, אין שאיפות של אליפות או גביע. השאיפה הכי גדולה של כולם היא לשלוט בעיר. אם אני לא יכול להיות מספר אחד בליגה, לפחות שאהיה מספר אחד בעיר שלי. משם הגיעה התשוקה של כולנו לניצחונות ושליטה בדרבים. הייתה יריבות אדירה בעיר בין הקהלים וכל מי שקשור לקבוצה. היסטוריה של שנים אחורה".
אבי לוזון, הדוד של עידן, היה כבר אז הבוס הגדול במכבי פתח תקוה ואחיו עמוס הצטרף אליו בהמשך. "אבי לא היה צריך להכין אותך לדרבי, הבנת לבד את המשמעות", מדגיש מליחי. "התכונה הייתה בשיא. לפני דרבי תמיד יש שיחות ואסיפות והבעלים נכנס לדבר באימונים או יורד לחדר הלבשה במחצית. הרבה שיחות מוטיבציה. 'תראו מה אמרו עליכם, תראו מה כותבים עליכם. מזלזלים בכם, אז תוכיחו אחרת'. זה היה משחק יותר לחוץ וגם יותר יוקרתי מכל דבר אחר. לא היו הרבה אוהדים, אבל גם מה-1,000 שהיו, הרגשת לחץ ודריכות וטירוף לפני כל משחק. מבחינתנו השחקנים, זה לא משנה אם מדובר ב-100 אלף אוהדים או אוהד אחד, בדרבי אני אתאבד בשבילו וכך היה. בשביל המשפחה הדרבי היה מעל הכול. הקהל של הפועל לא התייחס אלינו בכבוד. האוהדים שלהם תמיד זלזלו בנו, זה גרם למתיחות בין ההנהלות והמועדונים, ואז עבר גם לשחקנים".
מה דעתך על הכתבה?