אתן לא בכיוון: השבוע שהמחיש את ההבדל בין מכבי חיפה למתחרות

בסיום שבוע אירופי נוסף אפשר לומר כי הפער המובנה בין מכבי חיפה לשאר המתחרות שלה רק הולך ומעמיק. אם היו ספקות לגבי תפקוד המועדון אחרי עזיבת המאמן, הכוכב, המנוע והשוער, הן מתפוגגות באופן דרמטי, גם כי היריבות לצמרת – ולא יהיו הרבה כאלה – הן פחות טובות במצטבר בכל הפרמטרים: סגל, יעילות, עוצמות, אפשרויות לתיקון.

וזה מסר חשוב לפרויקט שנקרא מכבי חיפה של עידן ברק בכר ואחריו: המועדון שב ותפס את מקומו בפסגת הפירמידה. אתה מתבונן בתוצאות המצטברות, אתה מתבונן בדרך שבה הקבוצה משחקת, בדרך שהיא מטפלת במשברים, בדרך שהיא גם תטפל בענייני המשמעת של אוהדיה ואולי גם בדרך בה היא תתמודד מול העונשים שייגזרו עליה. מכבי חיפה הייתה כבר במקום הזה – בין 2001 ל-2011 – והיא לגמרי שם, שוב. ההיסטוריה סופרת שושלות, מנתחת אימפריות, יוצרת הירארכיה. מכבי חיפה נמצאת רק בתחילתה של השושלת הנוכחית, כי היא פחות פגיעה, גם אם אינה חסינה, והיא עושה מספיק כסף כדי לשפר.

העובדה כי מסאי דגו משמר את סגנון המשחק של הקבוצה, את רביעיית ההגנה, יש לו כלים התקפיים משמעותיים, והוא נותן לצעירים מרחב מחייה, מחפה כמעט על כל דבר ובתחרות שבה נמצאת חיפה לא רק כדי להגיע שוב לליגת האלופות, אלא כדי להגיע לשם גם בעונה הבאה. הבעיות אצל היריבות שלה, רק מעצימות את היתרונות שלה.

יש קטעים במשחק של חיפה שאתה תוהה, איך אפשר להתמודד מול זה. הכנסות הכדורים החדות של סבע, התנועה של שחקני הכנף – חזיזה וקורנו – הטאץ' של שרי, הפיזיות של פיירו והרעב המתמיד של דין דוד. אנחנו באמת מתקשים להרגיש בחסרונות.

ועדיין הקבוצה צריכה 6 שייצב את המערך ויציב שחקנים בעמדות האמיתיות שלהם, וסימן השאלה הוא האם שואו הוא הבחור המתאים לכך, בפרט כשהיה ברירה חמישית או שישית. היא צריכה לקוות שאיתמר ניצן יעלה רמה – חיפה ספגה בששת המשחקים האחרונים שלה – כי יאנג בויז זה לא סלובן ברטיסלבה, ומכבי תל אביב היא לא בית"ר ירושלים. ניצן משתפר, אבל הוא לא עומרי גלזר או דניאל פרץ, שוערי ליגת אלופות. האם הוא יכול להעלות רמה בגילו? האם המועדון והאווירה יעשו לו את השדרוג? מבחן גדול.

בכל מקרה, חיפה צריכה עוד להתחזק גם כדי להגיע לשלב הבתים – גם באירופית – עם יכולת להעלות רמה שם. היא צריכה שחקן כנף נוסף, היא צריכה עוד בלם והיא צריכה מגן שמאלי מחליף ברמה גבוהה.

בתוך שבוע התבשרה מכבי תל אביב כי תיפרד משני שחקני עוגן, ג'ורג'ה יובאנוביץ' שכבר חתם בבאזל ודניאל פרץ שנמצא בדרך לבאיירן מינכן. במכבי יכולים להיות מרוצים מהדרך, בשורה התחתונה אפילו מהתוצאות, אבל באותה נשימה יכולים להיות מודאגים, כי למצוא מחליפים ברמות האלה – שגם ישתלבו במהירות בדרך, בשיטה, בסגנון, במועדון – זה ההבדל בין אליפות לסגנות, בין שלב בתים מוצלח לבין פיאסקו אירופי.

לפני שניגע בפרץ, האבידה של יובאנוביץ' היא קריטית. תאמרו בוודאי, איך יתכן אם סופסל מתחילת העונה וגם יועד למכירה. זה בדיוק הסיפור של פיירו ודין דוד. גם אם אין לשניהם מקום, נוכחות של אחד מהם מהספסל, היא משמעותית. מכבי תל אביב משחקת 3-1-2-4, אבל בפועל כוח האש שלה מתרכז באדם אחד על המגרש, בן 36, טוב ככל שיהיה, אבל אחד. לא יונתן כהן שסיפק מספרים עגומים בשנים האחרונות ולא פארפה גיאגון או תאומו מילסון, מסוגלים לייצר יחד אפילו חצי מהמספרים של ערן זהבי, גם לא דן ביטון שעושה את זה מאחורי קו ההתקפה.

מכבי תל אביב תלויה באופן דרמטי אפילו יותר מבעבר ביכולת הסיום של ערן זהבי. בשבוע שעבר היו לו תוך כמה דקות שלושה מצבים מעולים, אתמול היו לו שניים כאלה. אחד על אחד, כדור בשמאל לקורה. זהבי כובש המון, אבל גם מחמיץ, הוא בן אנוש. וככל שהמשחק תלוי בו, הוא תלוי ביום שאליו הוא נקלע. מכבי תל אביב כמעט עפה מאירופה – דניאל פרץ עצר פנדל בשבוע שעבר והשופט אתמול התעלם מיד ברורה ברחבה של ואן אובריים – כי היא לא תרגמה יתרון ברור במגרש ללוח תוצאות מהדהד ושי סידי צורח. והיא תיענש אם לא יהיה לה כוח אש מסיבי. גם דור תורג'מן הוא לא כוח אש, בטח לא אילון אלמוג או קניקובסקי. מכבי תל אביב חייבת חלוץ עם יכולת סיום, שיכול לשחק גם על הקו להיכנס לאמצע – סטייל יונתן כהן בשיאו או טל בן חיים – ולספק מספרים גבוהים, דו ספרתיים. אחרת כל הלחץ הנהדר, וחטיפות הכדורים, והכנסות הכדורים, וקו אחורי מצוין בקישור, לא יתנו מענה למשימות קצה אמיתיות.

בעניין של ואן אובריים צריך להתעכב. מישהו זוכר שבסגל של מכבי תל אביב יש אחד, דן גלזר? זוכרים את עונת הקורונה של איביץ'? גלזר היה בה עצום. בלם אחורי בקישור שאי אפשר היה לעבור אותו. הבעיה של גלזר היא שבכל נושא הטיפול בכדור, הוא עונה להגדרת היציע – נגר. ואן אובריים לא מתיימר להיות מה שהוא לא, אבל הוא יעיל באופן חריג, כי הוא משיג כדור ומיד מוציא למשחק מעבר. והיתרון הטכני הקטן שיש לו על גלזר, הוא הפער שנוצר בין התדמית שנוצרה לו לבין הרושם שתפס את העין המקצועית של רובי קין. ואן אובריים, למרות שהגיע בעונה שעברה, הוא הרכש הכי טוב של מכבי תל אביב.

האובדן של דניאל פרץ למכבי תל אביב הוא קריטי. אפשר להתווכח על כך ששוער ברמה הזו הולך להיות בסוף שוער שלישי, גם אם מדובר במועדון פאר. שוער מחליף הוא לא שחקן שדה מחליף. כדי שישחק, צריך לקרות משהו יוצא דופן. ואם יהיה שוער שלישי, אז בכלל. פרץ עושה את הצעד שעשה בוני גינצבורג בסוף שנות ה-80 לגלזגו ריינג'רס, כשוער המשנה של כריס וודס, שוער נבחרת אנגליה, ולא שיחק כמעט שנתיים. הקריירה האירופית של פרץ היא לא הבעיה של מכבי תל אביב, אלא המחליף שלו, כי כרגע אין. וגם אם יהיה, את הביטחון שפרץ נתן לבלמים הכבדים שלו, ולשאר השחקנים – כדי לבצע את מה שהם יודעים – ייקח זמן לשחזר.

הפועל באר שבע עשתה אמש נזק לכדורגל הישראלי, כשעפה מול לבסקי סופיה. היא אפילו עשתה נזק לעצמה, כי עונה אירופית טובה, הייתה עוזרת לסגנית האלופה בעונה הבאה להגיע למוקדמות ליגת האלופות. נכון, גם אם הייתה עוברת את לבסקי סופיה, ייתכן שזה היה הניקוד האחרון שלה העונה – בגלל שבשלב הבא חיכתה איינטרכט פרנקפורט – אבל עדיין, היא הייתה מוסיפה קצת למאזן הניקוד האירופי ובסיכומו של קיץ אירופי די קצר, מתברר כי באר שבע ניצחה פעם אחת בדוחק, פעמיים סיימה בתיקו והפסידה אתמול בדקה האחרונה של זמן הפציעות.

כבר בפתיחה אפשר היה לראות כי ללבסקי – קבוצה פחות איכותית עם קהל מדהים – יש סגנון, ודרך, ולבאר שבע אין. אנחנו רואים את זה מה-6-1 מול מכבי תל אביב במשחק האירופיות בגביע הטוטו, אי שם לפני חודש. נראה כאילו שהסטרטר תקוע ואין התנעה. הקבוצה לא מוצאת את ההרכב הנכון – איך אבו עביד עולה כמגן ושגיב יחזקאל לא? – אין לה שחקני הכרעה, אין לה זרים ברמה אחרת, נגיד כמו צ'ארון שרי, היא מאוד איטית במשחקי המעבר שלה, והיא לא שקטה. רמזי ספורי לא שותף במשחק, והשאלה היא אם זה לא לוקסוס לקחת בסוף למשחק שחקן עם עבירת משמעת ולא לתת לו לשחק.

הקיץ של באר שבע נוראי. הרכש לא מדויק, הקבוצה נחלשה בעמדת השוער, מאלתרת תפקידים לשחקנים – אבו עביד מגן ובריירו בלם – ומסתמכת על שחקנים שהמעבר שלהם לקבוצה בסדר הגודל הזה, הוא הדרגתי, מבחנו אינו מיידי, ובסוף עליהם נופלים או קמים 18 מיליון שקלים. עם כל הכבוד לשיפור במחצית השנייה, עם החילופים של אליניב ברדה, באר שבע ספגה שערים איכותיים מקבוצה שהגיעה לה בסוף לעלות. והיא זו שהייתה לפני ההגרלה הלא מדורגת.

לפני תחילת המשחקים כולם דיברו על כך שהפועל באר שבע עשויה לזכות באליפות בגלל העזיבה של ברק בכר את מכבי חיפה. בסיומו של חודש אינטנסיבי, ושבוע לפני פתיחת העונה, אני לא ממש לא בטוח שבאר שבע תסיים בין שלוש הראשונות. עד כדי כך. כי אצלה, מה שמתחיל בהדחה מאכזבת ומתסכלת, יכול להתגלגל ככדור שלג.