"הפסדתי בהימורים עשרות מיליוני שקלים"

"אומר כך – הפסדתי בהימורים עשרות מיליוני שקלים. זה כסף גדול מאוד ולא יכולתי לעזור לעצמי למרות כל מיני ניסיונות של אשתי, חברים ואחרים. נכנסתי לבורות עמוקים של חובות, גם הבית היפהפה שלי נמכר להחזר חובות וכל מה שהיה לי".

הדובר הוא אבירם ברוכיאן, ולסיפור ההימורים עוד נחזור.

אבירם ברוכיאן נולד בירושלים ב-20/3/1985, ההורים יהודה ונורית נולדו בארץ. "אמא שלי ביקשה להנציח את אבא שלה. היא קראה לי אבי-רם שהפך לאבירם. אנחנו במשפחה חמישה אחים, את ילדותי העברתי ברחוב יפו, במרכז העיר. אני נשוי לריקי, פלוס 3, שני בנים בני 10 ו-12 שמשחקים בבית"ר ירושלים ובת אחת בת שבע. ביסודי למדתי בתלפיות מזרח. כילד קטן הכדור נדבק לי לידיים ולרגלים, וכמו כל ילד עם הכדור, הרסתי ושברתי כל דבר בבית, גם אצל סבא וסבתא. היה במרכז העיר מתנ"ס 'לב העיר', בו הייתי שוהה מהבוקר עד השעות המאוחרות, ורק הצעקות של אמא וסבתא היו גורמות לי לשוב הביתה".

מה אתה עושה היום?

"אני מנהל ועובד באקדמיה למצוינות בכדורגל בשם AFEX בגילה עם מוטי אוחיון, מתן פרנסיס ויוסי עדני בליווי של אריק בנדו, לו אקדמיה דומה בתל אביב. מדי שבוע אנחנו עוברים להדריך בתל אביב, והצוות של בנדו, בו חברים גם יוסי שבחון, שלומי ארבייטמן ואורי אוזן, מגיע לירושלים, הדרכה לכל הגילאים מטרום א' עד 18 שנים.

איך מתחיל הכדורגל הסדיר?

"במתנ"ס בו שיחקנו בעיקר קט רגל היה מדריך מהפועל ירושלים שביקש ממני להגיע לקריית יובל, לאימון ילדי הפועל ירושלים. הלכתי, הם התלהבו והוציאו לי כרטיס שחקן אבל אחרי עונה אחת לא אהבתי להיות שם, חזרתי למתנ"ס האהוב לקט רגל. מאמן בשם פיטר ביקש ממני להגיע אליו לאימון נערי בית"ר ירושלים בבית וגן והבטיח לי שאני אהיה כוכב בכדורגל. כשעליתי לאימון הראשון ליד השחקנים הוא צעק 'הנה מגיע הכוכב' וזה מאוד הביך אותי. האושר ללבוש את החולצה הצהובה של המועדון התפוצץ בי, רציתי לצעוק בקולי קולות שכולם יידעו".

למשחקי בית"ר הגעת?

"אז היה נהוג לרכוש כרטיס אב ובנו. הלכתי ברגל לטדי וביקשתי ממבוגרים שהגיעו לבד להכניס אותי ליציע המזרחי, על המעקה הכחול המוכר".

ספר על הקרבה המשפחתית שלך לאורי מלמיליאן.

"קרבה כפולה, אמא של אורי וסבתא שלי הן אחיות. אחות של אורי, נשואה לאח של אבא שלי".

מלמיליאן כמשפחה עבור ילד זה קסום.

"בתיכון סיפרתי לכולם שאורי מלמיליאן הוא דוד שלי, וזה הלך מצוין, אבל כשאמרו לי מלמיליאן וברוכיאן – לא יכול להיות, אמרתי שזה כמעט אותו דבר אצלנו".

ואם נוגעים במשפחה, לאחיו קוראים אבית"ר. כן, עם הגרשיים. "אנחנו משפחה בית"רית , כולנו בית"ר עד היום בלב ובנשמה. לאחי ביקשו תחילה לקרוא 'בית"ר', אבל השם הפך לאבית"ר. הוא היה שחקן מאוד כישרוני ושיחק בבוגרים של הקבוצה".

כבר בגיל 15 הגיעה הצעה ממכבי חיפה. "שיחקתי כפליימייקר, הייתי כבר מוכר ושיחקתי בכול נבחרות הנוער. קיבלתי הצעה ממכבי חיפה, לעבור לשורותיה, בבית הירוק, בפנימייה. הם הבטיחו לשלם משכורת דרך ההורים שלי. שקלתי את המהלך, אבל פחדתי לעזוב את הבית. פניתי אל ניסים בכר, המנהל המקצועי של הנוער, וסיפרתי לו על ההצעה. בכר, שאהב וטיפח אותי, צעק עלי: "אתה עדיין ילד, אבל בעוד שבועיים אתה עולה לבוגרים אצל אלי כהן השריף, אתה כאן כדי לפרוץ קדימה לקריירה גדולה. אבירם, אתה נשאר כאן'.

"השריף העלה אותי להתאמן עם הבוגרים, חלום ענק שהתגשם. הוא ערך אימונים מדי פעם בשעה 11:00 בבוקר, בחרתי להתאמן ולא הלכתי ללימודים בתיכון. המנהלת הזמינה את אמא שלי לשיחה, ושאלה אותה איך היא נותנת לי ללכת לאימוני כדורגל ולא להגיע ללמוד, כי בלימודים תלוי המשך הדרך. אמא שלי הבהירה למנהלת כי היא מעדיפה את הכדורגל, זה יהיה המקצוע שלי ולא דבר אחר".

איך זה נגמר?

"הייתי כבר מוכר בכיתה מנסיעות לאירופה וכתבות בעיתונים. גם המורים ידעו מי אני. בית הספר כיבד וחיבק אותי, גם תלמידים ותלמידות עזרו לי להשלים 12 שנות לימוד ואת רוב בחינות הבגרות".

מי היה שחקן ההשראה שלך?

המודל שלי לחיקוי ולמידה היה הקשר ההונגרי תמאש שנדור. כדורגלן ענק, ספורטאי ואדם להערצה. שתיתי בצמא כל כדרור שלו, עצירה בקצב המשחק ומסירות שנתנו טעם למשחק. הספקתי גם להתאמן לצדו לפני שעזב את בית"ר. אי אפשר להביא היום לכדורגל שלנו שחקן כמו שנדור, מהגדולים שהיו כאן".

נבחרות ישראל?

"ההישג הגדול בו השתתפתי היה ההעפלה עם הנבחרת הצעירה ב-2007 לאליפות אירופה בהולנד. בנבחרת הלאומית שיחקתי 10 פעמים, כבשתי שני שערים".

אחרי השריף אימן בבית"ר אלי אוחנה, שהאמין בשילובם של שחקנים צעירים כישרוניים לצד ותיקים יותר בהרכב. "אוחנה שילב בהרכב ברוטציה שחקנים צעירים ברק יצחקי, אלירן דנין, עמית בן שושן ואותי, כינו אותנו 'תינוקות אוחנה'. הוא הלך עם זה לאורך העונה, האמין בנו, אנחנו הערצנו את אוחנה האגדי".

את השער הראשון בליגה הבקיע בבלומפילד. "זה היה בעונת 2002/03 נגד הפועל תל אביב, הייתי בן 17 וחצי. הם הובילו 0:4, וסמוך לסיום הבקעתי לרשת של שביט אלימלך גול ניחומים. שמחתי על השער, אבל בזווית העין ראיתי את יוסי אבוקסיס מהפועל מתעצבן וצועק, הבנתי מה הפירוש של מקצוענות ומחויבות למשחק שלו".

בעונת 2004/05 הגיע אבי נמני לבית"ר. "שחקן נערץ שקיבל מיד את החולצה מספר 8 שלי, אני בחרתי במספר 16, הוא לא היה צריך לבקש. כשהתכוונתי לעלות למגרש נגד הפועל באר שבע, נעלי הכדורגל שלי היו קרועות, איש המשק מאיר הרוש אמר לי כי המשחק משודר בטלוויזיה ואי אפשר לשחק בצורה הזאת. הרוש הציע לי את נעלי הכדורגל של נמני שכבר היה על הדשא . לאבי היו בארון שלושה זוגות נעליים, סטופקס גומי, סטופקס עם מסמרות ונעלי כדורגל חצי חצי, גומי ומסמרות. ביקשתי מהרוש שיבקש מנמני רשות, נמני חייך ואמר 'הנעליים מעכשיו של אבירם'.

"אגב, לא היה לי קל לשחק לצדו של נמני, הייתה חובה ליישר קו איתו ועם משחקו. רצתי על המגרש לאחור ועשיתי פנייה קדימה, ראיתי את שוער באר שבע מחוץ לשער ובעטתי כדור חזק מהחצי לשער. נמני עוד צעק ' מה אתה עושה?' כשהכדור היה באוויר, אבל הוא נכנס לרשת. רצתי לחבק באהבה את אוחנה, ראיתי את הספסל עם איציק קורנפיין, שהוחלף בשער על ידי גיא סולומון, תופס את הראש . לנעל היה כבר המבנה המיוחד של נמני, אבל הסתדרתי. כל חבריי ניסו לשכנע אותי לוותר על נעלי 'קופה מונדיאל' השחורות, להחליף לנעלים יוקרתיות בצבעים רועשים אחרים, אבל הייתי צעיר ונותרתי צנוע עם הצבע השחור".

ימי גאידמק ולואיס פרננדס הגיעו. "החוזה הכספי של רוב השחקנים החל להיראות כמו החוזים באירופה באותה תקופה. השכר שלי ושל השחקנים הבולטים הצעירים המריא מ-50 אלף דולר לעונה לסכום מטורף של 350 עד 450 אלף דולר לעונה".

אירופה בבית וגן.

"באימון הראשון של פרננדס התאמנו בתוך ממטרות פתוחות כל האימון, כדי שהדשא יהיה רטוב והמשחק, כמו האימונים, יהיו בקצב מהיר. הוא בנה קבוצה לאליפות".

יחד עם פרננדס הגיע טיבריוס דראו. "זה האיש הכי מיוחד ומדהים, מאמן הכושר הגדול ביותר שהיה לי, עבד בשיטות האימון המוזרות שלו. הוא נתן בחיבה ואהבה פליקים וסטירות קלות למי שלכלך או לא התנהג יפה בחדר האוכל. הוא הכניס בנו את הכושר הטוב ביותר, יכולנו לרוץ אצלו רצוף את ריצת המרתון. הוא הכין אותנו קדימה לשני המשחקים שבפתח, אחרי שעבד גם בארסנל. פשוט גאון בכושר גופני והכנה למשחק". דראו הלך לעולמו ב-2015.

ב-2006/7 החליף יוסי מזרחי את אוסוולדו ארדילס והוביל את הקבוצה לאליפות. עונה לאחר מכן בא הדאבל עם גיורא שפיגל ויצחק שום. "זו הייתה אליפות בהליכה. שום היה מאמן מעולה ובן אדם נפלא. המילה שמתארת את שפיגל היא 'קלאסה'. שפיגל הביא לנו כדורגל מחוץ לקופסה. כבשתי 8 שערים וזכינו לראשונה בתולדות בית"ר בדאבל אחרי ניצחון בפנדלים על הפועל תל אביב.

ספר על הבית עם הגן שרכשת בגיל 23.

"שמעתי מחבר שבונים פרויקט חדש בירושלים. הייתי ילדון צנום ורזה, הגעתי אל פרויקט המכירה ואמרתי לפקידה איריס שאני רוצה לקנות דירה עם גן. איריס שאלה בתמימות היכן ההורים שלך. עובדים במקום מיהרו להגיד לה שאני ברוכיאן מבית"ר ירושלים. איריס ביקשה עשרת אלפים שקל דמי רצינות, ובתוך דקה מנהל הבנק העביר לה את הסכום. בחוזה של כ-400 אלף דולר לא הייתה לי בעיה להשלים את רכישת הדירה". מה קרה בהמשך עם הבית הזה – אתם כבר יודעים.

עונת 2008/9 נפתחה. "קיבלנו את ויסלה קרקוב הפולנית במוקדמות האלופות, חשבנו שזכינו בהגרלה קלה יחסית ולא ידענו עד כמה הם חזקים. היה עניין עצום סביב המשחק בטדי, כבשתי שני שערים בניצחון 1:2. המשחק הזה הפך אותי לכוכב בינלאומי ושם אותי על המפה".

בגומלין הגיעה התרסקות הענק. "יצאנו בהרגשה שעשינו צעד וחצי לשלב הבא, אבל במגרש עצמו קיבלנו מהפולנים בום ענק, שום דבר לא עבד אצלנו, הם שיחקו בעוצמות גבוהות וניצחו 0:5. ההפסד הזה פגע בכולנו בהמשך הדרך". זו לא הייתה עונה פשוטה, אבל היא הסתיימה בטעם טוב עם גביע, אחרי 1:2 על מכבי חיפה. "כבשתי שער אחד, הייתה חגיגה גדולה בירושלים".

סרט הקפטן עבר אליו. "בקיץ 2009 הודיע דוד אמסלם על פרישה מכדורגל, אני החלפתי אותו כקפטן. אי אפשר לתאר את הכבוד והגאווה שחשתי במינוי הזה".

אבל אז מתחילה התקופה הקשה באמת של בית"ר.

"גאידמק הוריד הילוך גדול, היה קיזוז ענק בשכר אצלי ואצל בכירים נוספים, חצי מיליון שקלים. שחקנים כמו ברק יצחקי, חן עזריאל, אבי ריקן, קובי מויאל ושי חדד יצאו למכירה או השאלות, המצב במועדון היה על הפנים".

הוא נמכר לפולוניה וורשה. "הפולנים שילמו עבורי 350 אלף דולר. לא רציתי לעבור לוורשה, בבית המלון בו שהיתי עם אבי נמני, שהיה הסוכן שלי, בכיתי. התפללתי שימצאו בבדיקות הרפואיות משהו שימנע את החתימה. אמרתי להם שיש לי כאבים בגב, אבל אחרי הבדיקה הם החתימו אותי על חוזה לשלוש שנים".

בבירת פולין עבר ברוכיאן תקופה לא קלה. "הגעתי לתרבות כדורגל שלא מתאימה לי, מזג אוויר ושלג כבד, המון ריצות בפארק בו הקבוצה התאמנה, שיטת משחק של מסירות ארוכות שלא אהבתי. הבעלים היה מגיע לחדר ההלבשה, קילל ולא שילם משכורות. הורידו אותי לקבוצת המילואים בכוונה, החלטתי לעזוב והבהרתי את זה לנמני. החלטתי לא להמשיך לשחק בפולין".

הוא ביקש לחזור לבית"ר. "שוחחתי עם איציק קורנפיין שהבהיר לי כי בבית"ר ירושלים אין שקל פנוי. הייתה לי הצעה מהפועל באר שבע, קורנפיין אמר לי 'או שאתה ממשיך בפולין או שאתה עובר לבאר שבע'".

וכך היה. "הגעתי למועדון מדהים, הפועל באר שבע של אלונה ברקת והמאמן אלישע לוי. ברקת אישה מדהימה, הכול סודר לי טיפ טופ. קיבלתי לשם כבוד את החולצה מספר 8 האהובה עלי, אבל אצלי בראש הסתובבה רק בית"ר ירושלים. לא הערכתי את האהבה שקיבלתי בבאר שבע. עשיתי טעות, חזרתי לבית"ר ירושלים שהייתה שונה ממה שהכרתי, לקבוצה של אלי טביב".

איך חזרת?

"היו שכנועים רבים, הסכמתי לרדת באופן ענק בשכר רק כדי לחתום בבית וגן. המאמן אלי כהן, בלם העבר של מכבי חיפה, שמח לקבל אותי. אחרי שעזב היה לי חיבור טוב גם עם רוני לוי, הייתי בכושר טוב. חודשיים-שלושה לפני סיום העונה ביקשתי מאלי טביב שיחתום איתי על חוזה כספי חדש ומשופר. טביב דחה אותי בהמון מעשיות, כולל שהוא בארצות הברית . אחד מאנשי הצוות המקצועי קרא לי והבהיר לי כי טביב לא רוצה אותי לעונה הבאה, עלי להתחיל לדאוג לעצמי לקבוצה אחרת. החלו בעיות מולי, עונשים של הרחקה מאימונים ומשחקים בהאשמות שווא. טביב לא חידש לי את החוזה בבית"ר ירושלים, סיימתי את הפרק הכי לא כיף והכי לא נעים שלי בקבוצתי האהובה".

אתה יושב בבית בלי קבוצה.

"נכנסתי לדיכאון. הייתה לי הצעה טובה מהפועל חיפה, אבל אז הגיע בני סיוון, המלאך ששומר עלי, הציע לי לחתום בהפועל קטמון מליגה א'. נמני חשב שלא נכון עבורי לעבור לליגה א', אבל החלטתי לחתום בקטמון".

איך היה שם?

"היה נחמד מאוד, זכיתי לחיבוק גדול ונהניתי מהכדורגל והגולים שכבשתי שעזרו לקטמון לעלות אז לליגה הלאומית".

זה הזמן לחזור לתקופת ההימורים.

"הייתי מכור להימורים, נכנסתי לתוך מחלה קשה וארורה שהורסת כל דבר טוב מסביב. הייתי נוסע לבתי קזינו באירופה, שם כרטיס הוויזה גוהץ שוב ושוב בסכומי עתק, הימרתי על כל מה שנכנס, לא יכולתי לעצור".

בבית ההורים ידעו?

"כן, אבא שלי כעס מאוד מאוד, היה עדיף שהיה קושר אותי ונותן לי מכות, אולי אם היה נותן לי כמה סטירות הייתי עוצר. אולי. לא יכולתי לעצור, משחקי קלפים עם חבר'ה מירושלים על סכומים ענקיים, מחלה שאין בה חום ואהבה, רק הפסדים. כמעט בלתי אפשרי להיות עשיר מהימורים, מי שלא יודע לשים גבולות בטעם, משלם את המחיר הכבד ביותר".

ריקי אשתך שמרה על המשפחה?

"היא הרחיקה את כל הסיפור מהילדים. הבית והמשפחה לא התמוטטו, אבל הייתי כבר על הקצה. ההורים שלה עזרו לי ולמשפחה, יצאתי לדרך חדשה, אני כבר לא בתוך המחלה הארורה ששכנה אצלי כמה שנים מרסקות".

ואז מגיע המלאך בני סיוון?

"הסיפור שלי היה מוכר, בני קרא לי לשיחה והבהיר לי כי לטובתי אני חייב להפסיק את ההתמכרות לקלפים והימורים, אני חייב לצאת לשלושה חודשי גמילה על חשבונו כדי להמשיך בקטמון. יצאתי לגמילה אבל סיימתי שם אחרי חודש ימים, התהליך היה טוב וחיובי".

בקיץ האחרון ביקר עם המשפחה בקזינו. "יצאנו לקזינו באירופה עם ההורים של ריקי. רק להסתובב ולהביט. ריקי הימרה על 100 דולר בלבד, היה כיף להבין כמה כל דולר חשוב , להפסיד 100 דולר, לחייך ולצאת".

אחרי קטמון שיחק ברוכיאן בהפועל ראשון לציון, אדומים אשדוד ונורדיה ירושלים עד הפרישה מכדורגל בגיל 35. "ביקשתי לחזור לבית"ר ירושלים לשנת פרידה ופרישה ללא שכר. הפעלתי את כולם למשימה, רציתי לשים עלי פעם נוספת את החולצה של בית"ר, אבל היו גורמים שלא אזכיר, חלקם עדיין במועדון, שהרסו ברוע את החלום. הפרישה הייתה כי לא רציתי לעבור למועדון אחר שיקבל אותי שבור וכבוי , בית"ר הייתה עבורי עולם ומלואו".