"שרף וברקוביץ' חיבקו אותי, קיבלתי בלק אאוט"

"זה היה ב-1992, יום ארור. שהיתי עם הנבחרת האולימפית במחנה אימונים סגור בשפיים, בחדר אחד עם איציק קורנפיין. אחרי ארוחת הבוקר, עלינו לחדר ודיברנו על נושאים כלליים. כעבור מספר דקות, לפתע דפיקות על הדלת, לחדר נכנסו בשקט שלמה שרף, דוקטור רוסנובסקי, ישראל סטוצ'ינסקי ואיל ברקוביץ'. שרף וברקוביץ' חיבקו אותי, סטוצ'ינסקי אמר כי אני חייב לחזור עכשיו הבייתה לירושלים. הם לא אמרו מה היה, קיבלתי בלאק אאוט, חשבתי על משהו גדול להורים. הכנתי את התיק האישי, עליתי על רכב טרנזיט מיוחד עם סטוצ'ינסקי ורוסנובסקי , נוסעים ואני לא יודע כלום, יושב קפוא, מאמין בטוב".

אתה מגיע לבית ההורים בארמון הנציב, ומה קרה שם?

"ליד הבית המון תושבים, הרבה מכוניות משטרה ואנשי תקשורת רבים. נהיה לי חושך בעיניים. אבא שלי, אחי חזי ושכנה בשם דליה יצאו מהבית בבוקר לעמדו בתחנת אוטובוס. אבא נעמד ראשון כי חשב שמישהו מהשכונה יכיר אותו וכולם יתפסו טרמפ. לפתע הגיע מאחור מחבל ודקר את חזי החזק והחסון דקירה אחת עמוקה בלב, בעורק הראשי. הוא שלף את הסכין והחל לתקוף את השכנה. אבא, שראה מה קורה, מיהר למקום, נאבק במחבל ונפצע בראש. חזי עוד התרומם לעזור לאבא ולשכנה ונפל ארצה, מול אבא, על המדרכה. חזי היה בן 29 ובאותה שנה התחתן. היה קשה במשפחה, אבא טופל בפציעה בבית חולים, אבל מהצער והפציעה הוא הלך לעולמו שנה לאחר הרצח. אמא הלכה לעולמה לפני 3 שנים".

איתן מזרחי נולד בירושלים ב-22 בינואר 1972. "אבא משה נולד בישראל, אמא שרה ילידת עירק. אנחנו חמישה אחים ואחות אחת, אני הקטן. תחילה המשפחה התגוררה בשכונת ממילא הישנה, גדלתי על סיפורי ההורים והאחים על שכונה לא קלה. יצאו ממנה אנשים שלמדו, התקדמו בחיים, רבים הלכו לשרת בסיירות הבכירות בצבא, היו גם כאלה שפנו לפשע. הסיפורים במשפחה היו על העיר העתיקה, על ירי צלפים ועל חלב שהגיע על גבי חמור וכדים. אני נולדתי אחרי מלחמת ששת הימים, השכונה התקדמה, היום הקניון המרכזי בעיר ומקומות המגורים הכי נחשבים הם היכן שהייתה ממילא".

מה היה מיוחד מבחינת כדורגל בממילא?

"האהבה הגדולה לבית"ר ירושלים, למגרש ימק"א, שתי דקות הליכה. כולם אהבו את ימי שבת בבוקר, משחקי הסטנגה והקט-רגל. כמעט כל השכונה, כאלפיים צעירים ומבוגרים, התאספו לצפות במשחקי הנערים, היכן שניצב היום מלון וולדורף אסטוריה. הכוכב הגדול, אלוף הסטנגה, היה אורי מלמיליאן, הביצועים שלו היו מעולם אחר. היה גם כוכב ענק אחר, עמנואל כהן, שמלמיליאן העריץ. הוא הגיע לבית"ר ירושלים, אבל הלך לעולמו בגיל צעיר".

לאחר מכן עזבה המשפחה. "כולם עשו עסק גרוע, היו מי שידעו מה יקרה עם ממילא בהמשך השנים. המשפחות מרובות הילדים לא ידעו מה יהיה, שכנעו אותן לעבור מבתי מגורים קטנים של שני חדרים לבתים גדולים יותר עם מעט הטבות. עבדו עליהם, כי היום ממילא זה הטופ של ירושלים".

איך התחיל הכדורגל?

"בגיל 7או 8 אחי ניסים, שראה אותי עם הכדור מבוקר עד ערב בחצר, לקח אותי לבית"ר ירושלים. הוא היה חבר אגד ועבר יחד עם הבלם האגדי שאול מזרחי שדאג להגעתי. אני זוכר את אחי אוסף אותי עם האוטובוס ומביא אותי לבית וגן לאימון הראשון".

ואז הגיעה הבשורה. "אחרי אימון בודד, מנהל הקבוצה קרא לי, הלב הלם. הוא אמר לי כי אחד משחקני הקבוצה עזב, ועלי ללכת לביתו כדי לקחת את תיק הציוד. הלכתי ברגל, לא היה כסף מיותר, במשך שעתיים וקיבלתי את התיק. הצצתי בתוכו, היו שם גרביים, מכנס וחולצה של בית"ר ירושלים. אני בתוך חלום, עשיתי שוב את הדרך הכי ארוכה, שהפכה לקצרה ביותר".

העובדה שהגיע מבית דתי הקשתה. "ימי שבת של המשחקים, בית או חוץ, היו מבצע מיוחד. עזבנו את ממילא לארמון הנציב. בשבת התעוררתי בשעה 05:30, בקיץ ובחורף. הכנתי את עצמי לצעדה ברגל במשך שעה וחצי ויותר עד בית וגן. הגעתי בכל פעם למעלה משעתיים מהמועד שקבעו. רק מאוחר יותר, בקבוצת הנערים, דאגו שהורי שחקנים עם רכב יאספו ויחזירו אותי הביתה".

טלפון מישראל סטוצ'ינסקי שמגיע אליך הביתה.

"עדין לא הייתי בן 14. באחד הערבים הטלפון צלצל, על הקו היה ללה סטוצ'ינסקי, מנהל נבחרת הנערים. אחרי שזיהה שהוא מדבר איתי, אמר לי שאני אגיע מחר לאצטדיון רמת גן. הייתי ממש בשוק, לא יכולתי לקום מהכיסא".

מי השחקנים שאותם פגשת?

"הציבו אותי בנבחרת בשנה יותר מבוגרים ממני – טל בנין, זוהר, בן שמעון ועוד. יצאתי לטורניר שיבולת הזהב בהונגריה על חשבונו של זוהר, זכינו בטורניר, היו לי משחקים טובים , מכאן הדרך המשיכה רק קדימה. בקבוצת הנוער המאמן דני נוימן קידם אותי מקצועית, זאביק זלצר בעונת 1989/90 נתן לי את הבמה למרות שסיימנו בתחתית הטבלה".

בתחילת שנות ה-90 הגיעה ההתעניינות במקומוני ירושלים לשיא. "אלי בן רימוז' האגדי כתב פרשנות בעיתון 'אינדקס' – 'איתן מזרחי עשה בהגנה פורפרה לחלוצים, הפריצה שלו בדרך'", אבל רק עונה אחת חלפה ובית"ר ירדה לליגה הארצית. "התחלנו מצוין והובלנו את הטבלה, אבל מלחמת המפרץ,גרמה לירידת ליגה כואבת".

יש לך סיפור ממשחק העלייה נגד שמשון בהרצליה.

"משחק חוץ קשה ביותר. לפני העלייה למגרש, אסף אותנו ציון אוחנה ברחבת השירותים. הוא נתן לנו כדור שלדבריו יגרום לנו לרוץ ללא הפסקה. בלענו את הכדור בחשש, יצא 0:0 ועלינו. בסיום ציון הבהיר שקיבלנו סוכרזית".

אנחנו חוזרים לסיפור הרצח. איך האובדן משפיע עליך, שאלתי. "זאת הייתה תחילת עונת האליפות הגדולה תחת דרור קשטן, 1992/93. הייתי בין חוסר אנרגיה לכדורגל ומותש נפשית, לרצון למלא את משאלתו של חזי, שהגיע לכל אימון ומשחק שלי, הוא היה החלק הנוסף שבי. בית"ר ירושלים סידרו לי לפני משחקי שבת חדר במלון הולילנד משם הגעתי לטדי. זכיתי לחיבוק תומך מקשטן, דדש ואלי אוחנה שהוא חבר ואח אמיתי שלי. קיבלתי חיבוק מהקהל וחשתי מעט טוב יותר. זכינו בתואר אליפות מרשים, ותרומתי הייתה גול אחד.

הוא נשוי ליפעת, יועצת חינוכית בתיכון, פלוס 4 ילדים, שני בנים ושתי בנות. "הבן הגדול חזי נקרא על שמו של אחי. הוא בן 25, גדל בבית"ר ירושלים, עבר להפועל פתח תקווה והיום משחק בבית"ר נורדיה. הוא מהנדס בניין שמוביל את בניית אחד הפרויקטים המובילים בירושלים. הבן השני, ליאון, בן 20, כישרון גדול בבית"ר ירושלים. ליאון פתח בהרכב נגד מ. ס . אשדוד והוא תקווה גדולה של אבוקסיס".

ברשימה שלך שלוש אליפויות עם בית"ר.

"כן, זכיתי ב-1993, 1997 ו-1998. אני מבקש לדבר על אלי כהן השריף וקשטן. השריף היה כמו כפפה לבית"ר, היה לו את האופי של המועדון, הוא המריא עם השחקנים עם לב ונשמה עדינה, עם אגרסיביות נכונה. דרור, זה דרור, היה סופר דומיננטי במגרש ומחוצה לו, השחקנים נתנו הכול עבורו".

היה סיפור ענק של משה דדש על קזינו ושעון יוקרתי.

"היינו במחנה הכנה בבלגיה לקראת משחקי האינטרטוטו. חזרנו דרך שדה התעופה של איינדהובן. היה שם קזינו צמוד לשדה, השחקנים עלו לקניות בדיוטי פרי. דדש וששון שם טוב עלו לקזינו לנסות לעשות קופה. אחרי כשעה הם חזרו, לדדש היה שעון מהודר שכולם התלהבו וחפצו בו. מתברר שהוא עשה מהלך ענק בקזינו, הרוויח סכום מטורף, נכנס לדיוטי ורכש שעון סופר מרהיב ב-200 אלף שקל. הוא הוריד את השעון הקודם, שבפני עצמו היה מפואר, ואם אני לא טועה ענד אותו ליוסי אבוקסיס בהוקרה על תואר האליפות".

ב-1999 הוא עבר למכבי הרצליה. "הייתה לי פציעה בשריר האחורי של מספר חודשים. אלי אוחנה חשב שאני צריך להשתקם בקבוצה אחרת מהפציעה. אורי מלמיליאן ביקש ממני לחתום במכבי הרצליה, אותה הוא היה אמור לאמן, גם סטפן שאלוי ביקש ממני. חתמתי עד סיום העונה בהרצליה, אבל מלמיליאן עבר ברגע האחרון לאמן את מכבי נתניה".

כלכלית הכדורגל עזר?

"ידעתי לעשות חוזה בו בית"ר תשלם את רוב הכסף לדירה בפסגת זאב, דירה מתחתי התגוררה אמא שלי. אני שילמתי חלק מהמחיר שלה. עכשיו אני מתכונן לעזוב ולהתגורר באזור נחלאות. מהרצליה חזרתי לבית"ר ירושלים לשנים קשות כלכלית. אבל ההזדהות שלי למועדון הייתה של 200 אחוז, גם אם לא קיבלנו 4 חודשים משכורות".

את חלקו ככדורגלן פעיל סיים ב-2003, עונת פרישה תחת אורי מלמיליאן בהכח עמידר רמת גן, ואז הפך לסקאוט של בית"ר. "טסתי לארגנטינה תחת גיורא שפיגל ויצחק שום. ראיתי את ריבר פלייט בבואנוס איירס. החלוץ שלהם, סבסטיאן אבראו, היה חלוץ רחבה נהדר. נפגשתי עם נשיא ריבר מריו ישראל, שהדגיש כי הוא לא יהודי. על אבראו אמר שהוא נותן גולים בצרורות. שאלתי עוד אנשי כדורגל, הם סיפרו שהכינוי של הוא 'לוקו', הוא רוצח במגרש וגם בחדר ההלבשה במובן החיובי, סוג של ג'ובני רוסו אצלנו. גיורא ושום, דרך אנשי המועדון, סגרו את המעבר.

"היו לו דרישות של סופר מקצוען , הכול היה מתוקתק. שיחקנו באירופה נגד ויסלה קרקוב, הוא היה מעולה במשחק הניצחון שלנו בבית 1:2, הדיבורים היו שאם נעבור את הפולנים נקבל את ברצלונה. הפסדנו בפולין 5:0. אבראו שיחק עוד מעט ועזב כי הצוות המקצועי היה חייב לשנות את כל המערך המקצועי בגללו. חבל, שחקן ענק".

אלי דסה הוא שחקן שלך, סיפור מדהים ממכבי תל אביב לבית גן.

"הייתי הסקאוט וראיתי בגיל 13 את אלי דסה בדרבי הנערים של תל אביב. התרשמתי שצומח כאן כוכב גדול בעמדת המגן הימני. שוחחתי עם אמא של דסה, הבטחתי שאלי יקבל את כל התנאים בבית וגן, אבל זה לא התפתח. כעבור שנה קיבלתי טלפון מבלם נערים שלנו, תום לוריא, שבעצמו היה אמור להתפתח להיות הדבר הבא בכדורגל, אבל נעצר בפריצה קדימה. הוא סיפר לי שדסה עם בעיות מול מכבי תל אביב ונסע לסגור במכבי חיפה. טלפנתי אל דסה, הוא היה באוטובוס בדרך לסגור אצל שמואל חנין בחיפה. עליתי לרכב, דהרתי וביקשתי ממנו לבחור בבית"ר ירושלים. דסה הבטיח שהוא יגיע מחר לבית"ר וכך עשה. בעזרת אבא של רועי קהת הוא חתם אצלינו. מדובר בבחור גאון בלימודים, עשה 5 יחידות בהצטיינות".

גם את עידן ורד הבאת.

"ראיתי את ורד בגיל 16 בהכח ר"ג, קטנצ'יק עם קואורדנציה מיוחדת ואחד על אחד נפלא. הוא העדיף את מכבי תל אביב, אבל אחרי מספר חודשים דרך נמרוד, אבא שלו, הבאתי אותו לנוער של בית"ר ומשם לבוגרים".