הערב (ג'), ב־20:30, תארח הפועל את מכבי בדרבי התל אביבי הראשון של העונה בליגת העל. לכל דרבי יש את הסיפור שלו, והפעם ברצוני לקחת אתכם אל הדרבים שנערכו בעיקר בראשית שנות ה־50. היו אלה המשחקים שעמדו בסימן העימות הישיר: חודורוב מול גלזר.
באותה תקופה הופנו המבטים לעברם של שתי אגדות הכדורגל. שוער הפועל והנבחרת הלאומית, יעקב חודורוב, והחלוץ המרכזי, לובש החולצה מספר 9 של מכבי והנבחרת הלאומית, יהושע שייע גלזר. הם היו השחקנים האהובים והפופולריים ביותר במדינה, כמובן בזכות יכולתם שניצבה ברמה אחת מעל כל שחקן אחר בליגה. כל ילד רצה להיות חלוץ כמו גלזר, או שוער כמו חודורוב. לכן כאשר מכבי והפועל תל אביב נפגשו לדרבי במסגרת הליגה, הופנה הזרקור המרכזי היישר לעברם.
אז נשאלה רק השאלה האם יעלה ברגליו של גלזר האימתני להכניע את גדול השוערים, או שמא יהיה זה חודורוב שינעל את שער הפועל על בריח. הדבר המעניין הוא שאוהדי מכבי העריצו בסתר ליבם את חודורוב, כפי שאוהדי הפועל העריצו בסתר ליבם את גלזר. שניהם סיפקו את ההצגות הכי טובות במדינה, הגם שהיריבות ביניהם ובין הקבוצות הייתה קיימת, ושאי אפשר היה להתעלם ממנה. יריבות, אך לא ברמה של שנאה.
מי שחי את אותם זמנים יכול להבין מדוע את הדרבי הוביל סיפורם של השניים. נכון שאת מדי מכבי והפועל לבשו עוד שחקנים מעולים, שבאמת היו מהטובים ביותר בארץ, אלא שהיה ידוע מראש שהרבה מאד תלוי בשני הסופרסטארים: יום גדול של יעקב חודורוב יטה את הכף לזכות האדומים, ויום גדול של שייע גלזר אמור להקנות למכבי תל אביב את הניצחון. תופעה כזאת לא זכורה לי ממשחקי דרבי ששוחקו לאחר פרישתם.
יעקב חודורוב ושייע גלזר נותרו ידידים עד יומם האחרון. ביושבם בצוותא בבתי הקפה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, הקיפו אותם אוהדים רבים ובפיהם משפט אחד: תודה על החוויה העצומה שהענקתם לנו משך שנים כה רבות.
מה דעתך על הכתבה?