זה הזמן שברדה חייב לבלום בו את מיפלס הלחץ: הטור של דבורין

אם יש משהו שצריך להדאיג את אליניב ברדה, מאמן הפועל באר-שבע, זו העובדה שקבוצתו לא הבקיעה אפילו שער אחד בשני משחקי הליגה האחרונים.

תחילה היא סיימה בתיקו 0:0 בייתי מול הפועל תל-אביב, ולאחר מכן ספגה הפסד 1:0 מרגלי הפועל פתח-תקוה. קבוצה הטוענת לכתר, והפועל באר-שבע היא אחת משלוש הגדולות אצלנו בליגה, חייבת בכוח אש של התקפתה. כרגע זוהי נקודת התורפה הבולטת שלה, כפי שבאה לידי ביטוי ב- 180 הדקות האחרונות.

אולי תקראו לכך יד הגורל, או סתם צרוף מקרים, אך דווקא השחקן שממנו אך נפרדה, שגיב יחזקאל, הספיק בינתיים להבקיע צמד שסייע לקבוצתו התורכית, אנטליהספור, לנצח 0:2 את סמסונספור. בטוח שכאשר הגיעה על כך הידיעה לבירת הנגב, משהו נחמץ בקירבה של הפועל באר-שבע. טיבעי שאנשיה חשו תחושה של תיסכול מעזיבתו החפוזה של יחזקאל לליגה התורכית.

מכיוון שאת הנעשה אין להשיב, מוטלת עתה על ברדה משימה כפולה: האחת, לעודד את רוחם הירודה של שחקניו. השניה היא למצוא בדחיפות את חלוץ המטרה שידע לסיים את התקפותיה הרבות בהבקעת שער. ברדה עצמו, כשחקן, ידע היטב את מלאכת הכיבוש, ומכאן שאין מתאים ממנו למצוא פיתרון הולם לבעיה, מהסגל הרחב העומד לרשותו.

כל מי ששיחק כדורגל יודע שכאשר דברים לא מסתדרים במגרש, עלולה קבוצה לאבד את הביטחון ביכולתה לבצע מהלכי כדור פשוטים, שבמצב רגיל מבצעים אותם שחקניה בעיניים עצומות. את מיפלס הלחץ ואת כדור השלג המתגלגל צריך ברדה לבלום ולנטרל באופן מיידי. הפועל באר שבע תתחיל להפגין את יכולתה רק כאשר שחקניה יירגעו ושיפסיקו לחשוב על מכבי חיפה ומכבי תל אביב. אחרי הכל, ליגת העל בכדורגל מצוייה רק בתחילת הדרך, וקו הסיום שלה עדיין לא נראה באופק. הקרב על הכתר פתוח לחלוטין.

ולנושא אחר. בסוף השבוע שעבר, מונה יוליאן נאגלסמן בן ה- 36, למאמן נבחרת הכדורגל של גרמניה. זהו אותו נאגלסמן שבחודש מארס השנה פוטר מאימון קבוצת באיירן מינכן.

אתה קורא על כך וחושב שאיך יתכן שבאיירן פיטרה אותו בעיצומה של העונה שעברה, אבל שעכשיו הוא טוב דיו כדי לאמן את הנבחרת הגרמנית. האמת היא שאין להתפלא על מה שקורה בכדורגל. לא תמיד ניתן להבין למה ומדוע. לנאגלסמן נותרה המשימה להוכיח שאימון הנבחרת לא גדול על מידותיו. לאחר שגרמניה נוצחה החודש בתוצאה 4:1 על ידי נבחרת יפן, בוולפסבורג, כנראה שהמשימה אינה פשוטה.