"אי אפשר לתאר את הייסורים, את חולשת הגיהינום"

"לפני חמש שנים וחצי, ביום בהיר, נפלו עלי השמיים. לא הרגשתי טוב, דבר שלא אופייני לי כספורטאי שנוהג לעשות הליכות ספורט ארוכות בכל יום. באתי מהליכה הביתה, אמרתי לאשתי ענת כי הרגליים ממש לא נושאות אותי. בהתחלה לא ייחסנו לזה חשיבות, כי זה היה במקביל למותו של אחי הגדול ציון בגיל 72 מהמחלה הקשה. התגוררנו בבית דו משפחתי, אחי ואני, במשך 40 שנים, היינו חלק בלתי נפרד אחד מהשני. אמרו לי שאין לי פריבילגיה במצב הזה להרגיש לא טוב".

ענת, רעייתו של ישראל "ישא" ששון, ממשיכה את הסיפור: "ראיתי את הפנים של ישא, חיוור כמו סיד, מיהרנו לרופאת המשפחה ששלחה אותו לבדיקת דם מהירה. כעבור מספר שעות הרופאה טלפנה ודרשה שישא יגיע מיד למחלקה ההמטולוגית, כי המדדים לא טובים בבדיקת הדם. די מהר הם גילו שיש לו לוקמיה חריפה, הוא התאשפז בבילינסון במכון דוידוף".

"הייתי בן 65, מעולם לא אושפזתי בבית חולים, עבורי זו הייתה טראומה גדולה", מספר ששון, "אמרו לי שהאשפוז יהיה תחילה למשך חודש וחצי".

מה הטיפול שאמרו שתעבור?

"היה צורך להשתיל מח עצם. זה מצריך כימותרפיה מאוד חזקה, למחוק את מח העצם הקודם לחלוטין. שכבתי בבידוד מוחלט. כשזה מגיע למדד אפס, ממתינים שהוא יתאושש, מוציאים הביתה לשבועיים-שלושה ואז חוזרים שוב לבית החולים לתהליך דומה. אני עברתי את התהליך הקשה הזה 3 פעמים, אי אפשר לתאר את הייסורים, הכאבים והבחילות, את חולשת הגיהינום".

ואז הגיעה בשורה מעודדת?

"אמרו לי הרופאים כי יש למזלי פיתרון מציל. מצאו במאגר העולמי ישראלי התאמה. עברתי השתלת מח עצם, ההשתלה הצליחה, ירדתי 25 ק"ג. היו בהמשך המון תופעות לוואי, אבל הרופא אמר כי בזכות היותי כדורגלן בעבר המהלך הרפואי עבר בהצלחה".

מה חיזק אותך?

"אשתי האהובה ענת לא עזבה אותי לרגע בכל שלבי האשפוזים. היא ישבה 24/7 על כורסה מצ'וקמקת. הבנות האהובות שלי גילי והתאומות טל ומורן ומשפחתי המורחבת תמכו ועשו סבב קבוע, הועברו אלי מסרים בהם נאמר כי כל יהוד איתי במאבק הזה".

ואחרי השחרור הביתה?

"תחילה הייתי חייב להגיע לביקור 3 פעמים בשבוע, ובהדרגה זה יורד לפעם בחודש. התחלתי פיזיותרפיה ועמדתי על הרגליים, הרגשתי כמו תחילת אימוני העונה בהפועל יהוד על הדיונות בים, תחת המאמן שלמה שרף".

ישראל ששון נולד בישראל ב-13 ביולי 1953. "ההורים נולדו בקהיר מצרים, אנחנו 6 אחים, שלושה נולדו בקהיר, שלושה בישראל. המשפחה עלתה ב-1948, תחילה למחנה ישראל וכעבור שנתיים הגיעו ליהוד. אבא אלברט היה ספורטאי מצטיין במצרים ושחקן כדורגל מצטיין בקבוצת הכוח קהיר. במצרים עבד בשירות הצבא הבריטי, כאן בישראל עבד באל על. אמא קמילה (יפה) הייתה עקרת בית. מבין ששת האחים יצאו שלושה כדורגלנים בהפועל יהוד – שאול ז"ל היה הבן השלישי, שלמה היה הרביעי ואני הייתי הבן החמישי. למדתי ביסודי ב 'הרצל' ובתיכון מקיף. שם התחלתי כפקיד ובהמשך כמנהל אדמיניסטרטיבי במשך 25 שנים".

איך החל הכדורגל?

"התחלתי למעשה מעבר לכדורגל ברחובות יהוד, בהתעמלות קרקע, הייתי כישרון. אבל יהוד היה ישוב שאהב כדורגל. האחים שלי שאול ושלמה היו שחקנים מוכרים בישוב, בהפועל יהוד של ליגה ב', והם גרמו לי להגיע לקבוצת הכדורגל . הייתי מעט בקבוצת בנוער, אבל המאמן זכי מזרחי, שחקן עבר בבני יהודה, ואחריו יעקב ויסוקר, שוער העבר של הפועל פתח תקווה, העלו אותי לקישור למרות שהייתי צנום ולא שחקן פיזי. היו בקבוצה שמות כמו שלמה חביב, גוזמן, משה שבת, אליעזר ליאון ואחרים. ב-1967 הפועל יהוד עלתה מליגה ב' לליגה א'] אז הליגה השנייה אחרי הלאומית".

איך היו בדרך כלל החגיגות לאחר ניצחונות בבית ההורים?

"לאחר משחק כל המשפחה התאספה לארוחת ערב, הגיעו חברים והרבה אוהדים שהשמיעו צהלות ששמעו בכל יהוד".

דוביד מגיע ומזמן אותך לנבחרת הנוער.

"היה משחק צמרת נגד הפועל בת ים, הגיעו 4,000 צופים, בהם דוביד שוויצר, לא ידעתי שהוא ביציע. ניצחנו 0:3 משלושער שלי, אחרי המשחק הוזמנתי ע"י הכריש לנבחרת הנוער. היינו אמורים להמריא לטורניר אליפות אסיה במזרח הרחוק, אבל בשל החרם על ישראל הטיסה לטורניר בוטלה".

אתה עוזב את הפועל יהוד למכבי תל אביב.

"היה לי הסכם עם הפועל יהוד, לפיו אם לא נעלה לליגה הראשונה אקבל שחרור. יהוד סיימה בעונת 1974/75 במקום השני בהפרש נקודה ממכבי רמת עמידר. היו לי מספר הצעות מפתות מהפועל תל אביב ומכבי יפו, אבל אז הגיע מנהל מכבי תל אביב חיים ליבוביץ' שהבהיר לי כי המאמן יעקב גרונדמן רוצה אותי אצלו. חתמתי לשנתיים, החוזה הכספי היה מכובד, כשגם ביהוד השכר היה טוב. אני, ישא, הגעתי מעיירה קטנה לקבוצה של המדינה קבוצה של כוכבים שבעונתי הראשונה 1975/76 סיימה במקום השביעי בלבד. באותה עונה הייתה חגיגה ענקית ביהוד, שסיימה בליגה א' דרום במקום הראשון, מקדימה בנקודה את הפועל חולון. בבית החלו ההכנות לדרבי הפרטי של משפחת ששון בבלומפילד וביהוד".

אכזבה באותה עונה בגמר גביע המדינה.

"האמנו שהגביע יהיה שלנו, פגשנו בגמר את בית"ר ירושלים ורמת גן היה מלא על גדותיו, מעל 55 אלף צופים. נפצעתי בפתיחה ממכה של יצחק ג'אנו, אבל שיחקתי מצוין, הגול מכדור חופשי של מלמיליאן הימם אותנו, הפסדנו בהארכה 2:1".

היה בכי בחדר ההלבשה?

"השחקנים הזילו דמעות, ההפסד כאב להם. לחדר נכנס המאמן יעקב גרונדמן ואמר בביטחון 'תזכרו, בעונה הבאה, מכבי תל אביב תזכה בגביע המדינה וגם בתואר האליפות. הוא צדק".

מה היה במפגשים בליגה נגד הפועל יהוד?

"שיחקתי לראשונה נגד הפועל יהוד, נגד האחים והחברים שלי. במשחק הראשון בבלומפילד המלא, כבש שאול גול גדול לרשת של מכבי והמשחק הסתיים ב-1:1. בגומלין במגרש ביהוד היה תיקו מאופס. זכינו באליפות במאבק גדול מול מכבי יפו הנהדרת שסיימה במקום השני".

ויש גם גביע ודאבל.

"כפי שהבטיח גרונדמן. השיא היה בחצי הגמר, בו הבסנו ללא תנאי את מכבי נתניה 1:6 בקונצרט כדורגל. בגמר ניצחנו את בית"ר תל אביב 0:1 מגול של בני טבק, משחק בו לא נטלתי חלק".

אחרי שנתיים במכבי תל אביב הוא קיבל צו 8 מהפועל יהוד לחזור הבייתה. "סיימתי חוזה במכבי תל אביב, שהציעה לי חוזה המשך חדש. הסתובבתי ברחובות יהוד כמו טווס, במכבי החלו ההכנות למשחקי האינטרטוטו באירופה. את הפועל יהוד אימן שלמה שרף. הוא נפגש עם ראש המועצה סעדיה חתוכה, ששאל אותו מה הוא צריך לעונה הקרובה. שרף היה חד וברור, אמר שהוא מבקש להחזיר אותי הביתה. חתוכה קרא אליו את היו"ר ישראל וולטר ואת הגזבר אברהם זהבי ודרש מהם לשבת ולסגור איתי חוזה ארוך טווח".

ואז נערכה הפגישה. "חשבתי שמכינים לי מלכודת, אבל כדי לכבד את יהוד הסכמתי להגיע למפגש, אמרתי לעצמי כי אדרוש סכום גבוה פי 7 מאשר מכבי תל אביב הציעו לי . נפגשנו אצל וולטר בבית, שתינו בירה, הוא הוציא דף נייר שעליו רשם את כו הדרישות שלי, שהיו פצצה דמיונית – מענק חתימה, משכורת קבועה, נקודות על תיקו וניצחונות ועוד. וולטר סיים לרשום, הוסיף עוד תוספות משלו כדי שלא אתחרט. רעדתי בכל הגוף, הם הסכימו על מספרים לא מציאותיים, סגרו אותי מכל הכיוונים. הייתי לפני החתונה לענת, כל יהוד לחצה עלי לשוב חזרה למגרש ליד הכביש. הפיתוי הכלכלי היה גדול, כשבמקביל התחלתי לבנות בית חדש. החלטתי לחתום על החוזה ולשוב להפועל יהוד".

מה הסביר לך היו"ר וולטר?

"הוא הסביר כי הם הגיעו לפגישה עם הוראה חד משמעית מחתוכה ושרף לתת לי כל מה שאבקש, העיקר להחזיר אותי וכך נעשה".

מכבי תל אביב הייתה בטוחה שאתה ממשיך אצלם.

"במכבי תל אביב כולם אהבו אותי, הייתי בקשרי ידידות חמים עם אבילה כהן ודורית, ועם ירון עוז ואשתו, אהבתי את השחקנים ואת האוהדים. הגעתי לאימון ברמת גן ולא התלבשתי. הבהרתי ללייבו ולאליעזר וקסמן שאני לא חותם אם ההצעה הכספית לא תשופר משמעותית. הם הופתעו והזעיקו את האיש הקובע עוזי נתנאל שהגיע לאימון. הסתובבנו סביב המגרש במשך שעה, נתנאל פעל לשכנע אותי להמשיך בצהוב, אבל הבהרתי שאני חוזר הבייתה, ‏להפועל יהוד".

ספר על נערה יפה בשם ענת.

"הייתי מחוזר ע"י נשים רבות, ועשיתי את הבחירה הנכונה עם ענתי. אני קורא לה ענתי, ורק לפעמים, כשאני כועס מעט עליה, אני קורא לה ענת".

"התגוררתי בשכונת גבעת אוויה, ביהוד", משחזרת ענת, "הכרתי את אחיו שאול, שנפטר בשנת 1996 ממחלת הסרטן. אמא שלי ממוצא יווני, הייתה חברה של אמא של אשתו של שאול. כששמעה שאני יוצאת עם ישא, היא ברכה אותי ואמרה שישא דומה לאל יווני".

ענת ממשיכה: "הפועל יהוד יצאה עם שרף למחנה אימונים בגרמניה, ישא אמר ללאה, אשתו של שרף, כי כשהקבוצה תחזור הוא יכיר לה את החברה שלו, ושהיא, לאה, תתאהב בי. החיבור שלי עם לאה היה מושלם, לא פגשתי אישה כמו לאה ז"ל, חברה תומכת ונערצת. התחתנו ב-1978 ב'בקתה', חוגגים 45 שנות נישואין ואהבה. כשישא היה שב בערב הבייתה היו לי פרפרים בבטן, שמחתי לראות אותו חוזר".

ששון מספר על העונה עם שרף. "יהוד הפכה למקום בו דיברו רק על כדורגל, סיימנו במקום הרביעי בטבלה, בעונה בלתי נשכחת של כולם בעיקר של השוער אריה חביב. בהמשך היו ביהוד מאמנים טובים שקידמו אותי, כמו זאביק זלצר שהערצתי וצביקה רוזן שהביאו את הכדורגל ביהוד לשיא השיאים".

והשיא הזה הוא גביע המדינה ב-1981/2. "רוזן היה המאמן, בליגה סיימנו נמוך, במקום 13, אבל בגביע המדינה התעלינו לשיאים. בשמינית נגד מכבי תל אביב, אחרי תיקו חוץ מאופס, הדחנו אותם בבית עם 0:2. ברבע הגמר עשינו נגד מכבי חיפה תיקו חוץ מאופס ובבית ניצחנו 0:1. בחצי הגמר הדחנו את בית"ר ירושלים 0:1, ועלינו לגמר נגד הפועל תל אביב. את משחק הגמר שפט מנחם אשכנזי, שער של שלום רוקבן בדקה ה-55 הכניע את בז'רנו והביא את חגיגות יום העצמאות לכול בית ביהוד, תואר שעד היום מדברים עליו. זה משחק שבו הייתי הקפטן והנפתי את הגביע ההיסטורי".

אליעזר לחנה, עיתונאי ועורך, איש יהוד: " הפועל יהוד הוציאה שחקנים גדולים לכדורגל שלנו, אריה חביב וישא ששון הם בהחלט מהגדולים ביותר". ששון ממשיך: "שיחקתי עם הרבה שחקנים שהיו גדולים בקבוצה, עזרו לי ואני מוקיר להם על גדולתם, כמו האחים שלי שאול ושלמה, דוד קרקו, צביקה רוזן, אריה חביב, שלמה חביב, יהודה דוקש, משה שבת, אהרון ויזן, שלום רוקבן, איציק בלחסן, חזום חזום, הרצל שאול, פיני דרורי ואחרים שאני אוהב".

אחרי הגביע אתה עוזב את הפועל יהוד.

שנה אחרי הזכייה בגביע המדינה נוצר משבר עם הפועל יהוד, משבר של אי הבנות, עזבתי את המועדון בגיל 31. עברתי למכבי יפו תחת המאמנים ניסים בכר ולייזר שפיגל. בגיל 33 עברתי להפועל פתח תקווה תחת גיורא שפיגל ודרור בר נור, עונה לא מוצלחת שלי. בהמשך עברתי לשכונה תחת יעקב גרונדמן, סבלתי מפציעה ולצערי בני יהודה ירדה לליגה השנייה" .

לאחר מכן ששון עבר להפועל קריית אונו, יחד עם הבלם יורם אורנשטיין, אבל בגלל נקודה אחת פחות לא הצליחה קריית אונו להעפיל לליגה הארצית. "בגיל 37 חזרתי להפועל יהוד, ששיחקה בליגה הארצית תחת דוד קרקו לעונה שאחריה החלטתי לפרוש מכדורגל. שנים מהנכדים שלי, עמית בן ה-15 שמשחק ברמת השרון ואלון בן 7 שמתחיל במכבי פתח תקווה, הם ממשיכי דרכי ובהחלט כישרונות".

בזמן המחלה לא ראו אותך ביהוד.

"הכרתי דורות רבים של תלמידים בתיכון, אוהדים שהעריצו אותי בהיותי כדורגלן וחברים רבים. כשלא יצאתי מהבית תושבי יהוד לא ראו אותי. הצורה החיצונית הייתה שונה, רעמת השיער השופעת נעלמה, יצאתי עם כובע. כשהתחלתי להסתובב, פגשתי המון אנשים שלא זיהו אותי, אני הייתי עוצר לידם, מציג את עצמי ואומר שאני ישא. ראיתי את השמחה והאהבה הגדולה אלי, גם את הדמעות שניגרו חופשי . היום אני חש מאושש, מביט באמונה שהכול מאחורי לשנה טובה עם כל משפחתי האהובה והתומכת".

ביולי השנה הוא חגג 70 – אבל זה בעצם היה יום הולדת כפול. "חגגתי יום הולדת של בן 70, אבל בעיקר יום הולדת 5 כי נולדתי פעמיים. בזמן האשפוזים תקפה אותי דלקת ריאות חריפה, הרופאים אמרו בשלב מסוים שהסיכויים שלי להחלים אינם גדולים. היום אני בריא, נהנה מכל רגע ומודה על הקיים".