במלחמה מול ארגוני הפשע, בן גביר וזוהר חטפו נוק אאוט

במשטרה לא בדיוק יודעים איך (ואם) להתמודד מול ארגוני האוהדים של הקבוצות הגדולות שכבר מזמן הפכו לסוג של ארגוני פשיעה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נלחם מכוון את הכוונות שלו לעבר המוסדות השיפוטיים של ההתאחדות לכדורגל ובורח מאחריות, שר תרבות והספורט מיקי זוהר מפזר הצהרות בלי הפסקה ומנסה להילחם בתופעת האלימות במגרשי הכדורגל בעזרת ציוצים. הוא לא מבין עדיין שעבריינים לא מפחדים מציוצים.

יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ ויו"ר מנהלת הליגות ארז כלפון כבר הרימו ידיים. הם מבינים כי גם העונשים החמורים לא מרתיעים את ארגוני האוהדים שהתעצמו בשנים האחרונות והפכו לארגוני פשיעה לכל דבר. הבעיה הכי גדולה של זוארץ וכלפון – שהם האמינו כי שר הספורט מיקי זוהר יציל את הענף. זוהר הבטיח שיש לו תוכנית מצויינת למיגור האלימות במגרשים, הוא פיזר הצהרות, דילג מאולפן לאולפן, ונתן לכולנו להאמין שהנה, סוף סוף, הגיע השר לו חיכינו שנים. מהר מאוד התברר כי הנשק הכי חזק של השר מיקי זוהר הוא הצהרות וציוצים.

אם ניקח טבלה בין התבטאויות מול מעשים, זה ייגמר בנוק אאוט. ביום שיהיה כאן אסון במגרשי הכדורגל, השר זוהר והשר בן גביר יאמצו את מה שעשה השר אמיר אוחנה בהיותו השר לביטחון הפנים באסון מירון: "אחריות היא לא אשמה". ואנחנו מתקרבים ליום הזה.

הבעיה הכי גדולה היא ששני השרים, זוהר ובן גביר, לא מתייחסים לארגוני האוהדים כארגוני פשיעה, לא מצליחים להתנתק מאהדתם לבית"ר ירושלים, והם ממשיכים לדבר (בעיקר) לקהל היעד שלהם. זוהר למתפקדי הליכוד, בן גביר לקיצוניים שבין ארגון 'לה פמיליה' (אותם ייצג בעבר). ובהיעדר תוכנית פעולה, כמו בארגוני הפשיעה הגדולים באמת, ארגוני האוהדים לוקחים את החוק לידיים, מטילים אימה ופחד במגרשי הכדורגל, וכולם מפחדים. כולם. השרים, ראשי ההתאחדות והמנהלת, בעלי המועדונים, השחקנים, וגם רבים בתקשורת.

אל תתבלבלו, ואל תחשבו שההגדרה של ארגוני פשיעה היא קיצונית. ממש לא. ארגוני האוהדים עונים להגדרה הקלאסית של ארגון פשיעה. בשנים האחרונות הם התפתחו התעצמו, והצטיידו בציוד לחימה רב. כמו בארגוני הפשיעה הקלאסיים שהכרנו, גם אצלם נוצרה יריבות ושנאה אדירה, גם ביניהם יש תחרות גדולה מי גדול יותר, מי מסוכן יותר, ומי הארגון האלים ביותר.

הם נלחמים נגד כולם, הם מאיימים על כולם, הם מסכנים חיי אדם, והם עושים הכול כדי להוכיח לכולם מי הארגון הכי משפיע מסוכן בכדורגל הישראלי. בדיוק כמו בקרב המתחולל בין ארגוני הפשיעה שיש לנו במדינה. אם למשטרה יש יכולת לדרג את ארגוני הפשיעה בארץ ולדעת בדיוק מה מקומו של כל עבריין ועבריין בארגונים השונים, אצל ארגוני האוהדים המשימה בלתי אפשרית (כי לא עושים דבר נגדם).

מבחינת אלימות הכדורגל שלנו נמצא במצב אנוש. אבל אף אחד לא באמת רוצה (או יכול) לטפל באיום הקיומי של הענף. איתמר בן גביר ומיקי זוהר בורחים מאחריות, לזוארץ וכלפון אין הרבה כלים ביד והם שבויים בידי בעלי הקבוצות הגדולות. ככה אי אפשר לנהל קרב מול הארגונים המתרבים, ככה מרימים דגל לבן.

אם אירועי החודש האחרון לא הובילו לנקיטת צעדים דרסטיים מצד כל מקבלי ההחלטות בכדורגל הישראלי, בעיקר השרים בן גביר וזוהר, אז אפשר לסגור את הבא סטה לפני שנהיה עדים לאסון בסדר גודל שיוביל לוועדת חקירה ממלכתית. בחודש אחד מגרשי הכדורגל הפכו לאחד המקומות המסוכנים במדינה. הדרבי התל אביבי הפך לזירת קרב בין חמולות של עבריינים צעירים, במשחק של מכבי חיפה מול בני סכנין הוכרזה כוננות שיא בעקבות התקפה של רחפנים על סמי עופר, ובסיום המשחק של בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב, עשרות אוהדים של בית"ר ירדו מהיציע בטדי לחדר ההלבשה כדי לסגור חשבון עם השחקנים. חשבתם שערימת האירועים הללו תעשה משהו למקבלי ההחלטות? הצחקתם אותם. שני השרים מנהלים מאבק משלהם. מאבק תקשורתי, מאבק של ציוצים, מאבק נגד כל העולם, רק לא נגד ארגוני האוהדים.

שימו לב: לארגונים הללו יש מפקדים, יש חיילים, יש אגף לאיסוף מודיעין, יחידת מבצעים, אנשי שטח, מחלקה גדולה מאוד הפעילה ברשתות החברתיות ושם הם מעבירים את המסרים המאיימים, יש קבוצות וואטסאפ סודיות בהן מדברים בקודים. ויש תוכנית סדורה. הארגונים הללו ערוכים ומוכנים להילחם נגד כל מי שנקרא בדרכם: בעלי קבוצות, מאמנים, שחקנים, אוהדים יריבים, ואפילו שוטרים. יש להם גם מחסנים לאחסון ציוד לחימה. הם אלימים מאוד, מסוכנים, ולא בוחלים בשום דבר.

למקבלי ההחלטות במדינה היו מספיק הזדמנויות לקבל החלטה להילחם בארגוני הפשיעה הפועלים בקרב ארגוני האוהדים. זוכרים את האירוע המפחיד (באוקטובר 2022) כאשר כמה עשרות בכירים בארגון הפשיעה של 'לה פמיליה' נכנסו לכר הדשא באמצע האימון של בית"ר ירושלים, קיללו את השחקנים, זרקו רימוני הלם, פוצצו את האימון, וכינסו את השחקנים לאסיפת חירום, כדי לומר להם באיומים ובצעקות כי ימררו להם את החיים אם לא ינצחו את הפועל חדרה?

בעצם, למה ללכת רחוק מדי? חבורה של גנגסטרים הגיעה ביום שישי שוב למתחם בית וגן, נכנסה לכר הדשא, פוצצה את האימון ואיימה על השחקנים המבוהלים. ואיפה שני אוהדי הקבוצה איתמר בן גביר ומיקי זוהר? הם עדיין לא התחברו לטוויטר? הם לא שמעו על האירוע?

מקבלי ההחלטות בכדורגל הישראלי היו צריכים לעשות מעשה. אפילו להשבית את הכדורגל. אבל כולם היו שפנים ונשארו כאלה. לאף אחד אין עניין להתעסק עם הארגונים. כולם חזקים בדיבורים, אלופים בהודעות גינוי, כולם בורחים מאחריות.

בעבר כל הפעילות של ארגוני האוהדים התבצעה מתחת לרדאר. מהר מאוד גם הם איבדו את הפחד, והחלו להילחם על הקרדיט המפתה: מיהו הארגון המסוכן ביותר. המאבק הזה הוביל לגל האלימות שאנחנו חווים בשנה האחרונה.

קחו את לה פמיליה. חברים בו לא מעט חוליגנים. עבריינים מפירי חוק, אבל בניגוד לארגונים אחרים, יש להם מפקדים איתם ניתן לנהל דיאלוג, ניתן להגיע איתם להבנות, והם לרוב עומדים בסיכומים. ברק אברמוב לא יוצא למאבק נגדם כי הוא יודע איך זה ייגמר. לכן אברמוב, כמו קודמיו בבית"ר, במקרים חריגים הוא מתעלם ורק מוציא הודעת גינוי עדינה. והאמת, אין לא אפשרות אחרת. חוץ מלהגן על בית"ר ירושלים בתקשורת ולתקוף את בתי הדין של ההתאחדות, שר הספורט והשר לביטחון לאומי לא מספקים לו הגנה, ובעיקר לא פועלים באמת לסייע לו. הם עסוקים בציוצים. הם מברברים עצמם לדעת.

בשנת 2015 החליטה המשטרה לחסל את ארגוני הפשיעה במדינה. אחרי עבודת מודיעין ארוכה, הגיע מבצע חסר תקדים בסיומו הצליחה המשטרה להכניס לכלא את כל ראשי ארגוני הפשיעה שנשארו בחיים. המבצע שהוגדר, בצדק, כחסר תקדים, החל בעקבות גל של חיסולים בעולם התחתון שגרמו גם לפגיעה בנפש של חפים מפשע. ארגוני הפשיעה ספגו מכה אנושה. לאחרונה המשטרה הורידה הילוך וארגונים חדשים צמחו בכל מקום.

המבצע שערכה המשטרה נגד אוהדי הפועל תל אביב ערב הדרבי בבלומפילד הוכיח שאפשר (אם רוצים) להילחם נגד ארגוני האוהדים האלימים. הבעיה היא שהמשטרה עורכת פעם בכמה שנים מבצע נקודתי. אם השרים לא יפעלו להקמת יחידה מיוחדת במשטרה, לא יאפשרו מייד להטיל קנסות מנהליים ולא יפעלו כבר להקמת בית משפט לספורט כדי להילחם בארגוני האוהדים – אפשר לסגור את הכדורגל לפני שנהיה עדים לאסונות במגרשים.

גם ההתייחסות מצד גורמים בתקשורת על אירועי האלימות במגרשים היא תופעה מסוכנת. לא מעט עיתונאים, פרשנים, מגישים (לא רק בתחום הספורט) מבלים בלי הפסקה ברשתות החברתיות יחד עם ראשי וחברי הארגונים החוליגנים והקיצוניים, ורבים מהם התבלבלו לאחרונה בין תפקידם האמיתי לבין אהדתם לקבוצה אותה הם אוהדים. הם מתבטאים ברשתות כמו אחרון האוהדים, התאהבו בתחרות על כמות הלייקים שהם מקבלים מכל אמירה, ובעיקר כזו שתוקפת את המשטרה ומגינה על האוהדים העבריינים.

אז איפה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר התרבות והספורט מיקי זוהר, אתם שואלים? הרבה תקוות היו לראשי הכדורגל הישראלי משר הספורט זוהר והשר לביטחון לאומי בן גביר. ההבטחות שלהם, התוכניות שהם הציגו, הכותרות שהם סיפקו, נתנו לכולם להבין שהמציאות הולכת להשתנות. בן גביר וזוהר יעשו לנו סדר כמו שהאנגלים עשו לפני יותר מעשור. ההצהרות הרבות לא השאירו מקום לספק, אנחנו אוטוטו נהיה במקום שהאנגלים הגיעו אליו.

אבל מהר מאוד שניהם הוכיחו לנו שהם בכלל מעוניינים להחליף גם את הדיינים בבית הדין של ההתאחדות, שהם בכלל באו להגן על אוהדי בית"ר ירושלים, שהם לא בדיוק מתכוונים להילחם. בן גביר וזוהר נלחמים כדי להוכיח לקהל היעד שלהם מי מהם אוהד שרוף יותר של בית"ר ירושלים. במקום מאבק באלימות, בפועל הם מדליקים כאן מדורות, מדרבנים באמצעות האמירות שלהם את ראשי הארגונים להעצים את המאבק המזוין במגרשים. רגע אחד הם מציתים את האש ורגע אחרי הם מנסים לכבות אותה. רגע אחד הם תוקפים את החלטות בתי הדין, ורגע אחרי הם מגנים את האלימות מצד האוהדים. מבולבלים? איך לא. קשה להבין מה בדיוק התפקיד של השר לביטחון לאומי ושר הספורט. האם הם רוצים להילחם באלימות במגרשים או להישאר אוהדים של בית"ר.

יום אחד השר זוהר מגן על האוהדים בדרבי ומאשים את המשטרה באלימות יתר, ויום אחרי הוא אומר על אירוע הרחפנים בסמי עופר כי "נחצו כל הקווים האדומים". והשר לביטחון ארגון 'לה פמיליה' לאומי, מתראיין בלי הפסקה על העוול שעושים הדיינים והתקשורת לחברי הארגון. בן גביר נותן תחושה שהוא מתראיין כאילו הוא ממשיך לייצג את 'לה פמיליה' כעורך דין פרטי.

אז מה יש לנו בעצם: שני שרים שעסוקים כל הזמן להגן על החוליגנים החברים בארגון 'לה פמיליה', ראשי התאחדות ומנהלת הפוחדים מהארגונים ומבעלי הקבוצות והרימו ידיים, אנשי תקשורת שהפכו לאוהדים ופעילים מאוד איתם ברשתות, ומשטרה שטוענת שאין לה כוחות להילחם עם האלימות במגרשים. כל עוד מירוץ החימוש בין שר הספורט לשר לביטחון לאומי יימשך, אנשי התקשורת ימשיכו להגן על העבריינים במגרשים, והמשטרה לא תיקח את הנושא כפרוייקט לאומי, כדאי לסגור את המגרשים לאלתר.

איך אמר מיקי זוהר: "נחצו כל הקווים האדומים". והוא צודק. כולם חצו את הקווים האדומים. כולם. הקנסות שמטילה המנהלת על הקבוצות לא יביאו לסיום האלימות, גם לא העונשים הכבדים בבתי הדין. רק תוכנית משולבת ואמיצה בהובלת השר לביטחון לאומי ושר הספורט תביא לסילוק העבריינים ממגרשי הכדורגל. נמאס לשמוע על דיוני חירום, נמאס הודעות גינוי, צריך לפעול ומהר, לפני שתקום כאן ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את האסונות שהתרחשו במגרשי הכדורגל.