אוהדי הכדורגל בישראל מרגישים בשבוע האיום הזה מרומים. החוזה הלא כתוב בינם לבין המשחק הופר. עבור רבים מאיתנו, הכדורגל משמש בימים שבשגרה, כמקום מפלט לנשמה, בועה שאמורה לספק שפיות. במקום תמיכה והזדהות, קיבלנו כתף קרה. ההודעה של אופ"א על דחיית משחקי נבחרת ישראל הייתה קרה ולקונית. לא התקיימה דקת דומייה במגרשים בזמן משחקי מוקדמות היורו. פיפ"א שתקה, וכמוה גם כוכבי על נערצים כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. ההתאחדות האנגלית לא הסכימה להאיר את וומבלי בצבעי דגל ישראל והפרמיירליג הסתפקה בהודעה נייטרלית מרתיחה אותה אימצו – קופי פייסט – המועדונים.
ההתאחדות לכדורגל החמיאה בשבוע האחרון שלוש פעמים באופן ישיר לנשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין על "ההבנה והחיזוקים", ואף פרסמה את מכתב התמיכה הישיר ששלח ליו"ר שינו זוארץ. היא לא ביקשה – לפחות לא באופן פומבי – תמיכה גורפת מהארגון בו היא חברה. ערבות הדדית? הצחקתם את אופ"א. נשארנו לבד. ומול הלבד הזה, פיד כדורגל התאחד ויצא למלחמת הסברה. יש לא מעט גיבורים במלחמת ההסברה הזאת: אוהדים, עיתונאים, כדורגלנים וספורטאים מענפים אחרים. כולם החליטו לא לשתוק מול מפגן הצביעות. ניר ביטון וליאל עבדה הם שניים מגיבורי ההסברה הבולטים.
הראשון משקיע ימים כלילות בהעלאת פוסטים ו-ויכוחים עם אוהדים בורים ושטופי מוח של מועדון שבו נחשב לאגדה. השני, חמוש בקביים בלבד, דידה אל גוב האריות ודרש בעוצמה ובנחישות את המגיע לו – אתם המעסיקים שלי, תכבדו אותי ותשמרו עליי. לביטון לא אכפת איך יזכרו אותו אוהדי סלטיק. לעבדה לא אכפת מה יקרה הלאה. לשניהם היה קל לשתוק. זו הבחירה הקלה שעושים לא מעט כוכבי כדורגל. אבל ביטון ועבדה נלחמים בצביעות וישנו את הסטטוס קוו של יחסי הכדורגל הישראלי וסלטיק.
דגלי פלסטין ביציע סלטיק פארק הם עניין שבשגרה. השלט: "ניצחון להתנגדות" על רקע הטבח הברברי שביצעו מחבלי חמאס היה יותר ממה שהדעת והנפש מסוגלים לשאת. החיבור בין אוהדי סלטיק, ובעיקר חברי ארגון האוהדים הבולט "הבריגדה הירוקה" לבין פלסטין הוא, לטענתם, אידיאולוגי. סלטיק הוקמה ב-1887 על ידי צאצאיהם של מהגרים אירים חסרי כל שברחו מהעוני והרעב והתמקמו בגלזגו. בעזרת המועדון, קיוו מקימיו לשפר את המצב הכלכלי בקהילה ולגייס כספים.
בשנות ה-90, עוד הרבה לפני הקמת הבריגדה, אוהדי סלטיק אימצו שיר בשם "השדות של את'רני" שנכתב ב-1979 על ידי פיט סנט ג'ון. השיר מדבר על משפחה שנושלה מאדמתה ונותרה חסרת כל בזמן הרעב הגדול באירלנד בשנות ה-40 של המאה ה-19. האב נתפס גונב תירס מהאנשים שנישלו אותו מאדמתו, ונשלח למאסר. מבחינת אוהדי סלטיק, זה הסיפור שלהם הוא הסיפור של הפלסטינים. בגדול, אוהדי סלטיק רואים בעצמם לוחמי צדק ומזדהים עם "האנדרדוג". עם מי שהם תופסים כחלש, כמדוכא, כנשלט. הם תמכו ב-IRA, במאבק הבאסקים לעצמאות, במאבק השחורים בדרום אפריקה, בפליטים וגם בתנועת "חיי שחורים חשובים".
ב-2016, לפני המשחק עם הפועל באר שבע, הסביר האוהד מארק פטריק קונהאן, את נקודת המבט של האוהדים: "כשהם מנופפים בדגלי פלסטין, אוהדי סלטיק לא בוחרים בין חמאס לפתאח, או מביעים עמדה פוליטית. הם פשוט מביעים סולדיריות עם הפלסטינאים. סולידריות עם המנושלים והמדוכאים היא משהו שקל לאוהד סלטיק להבין. הם לא מבינים למה אחרים לא מבינים את זה. אופ"א והתקשורת לא מבינים שאוהדי סלטיק לא אנטי-ישראלים ובטח לא אנטישמיים".
נשאלת השאלה: אם זו האידיאולוגיה של אוהדי סלטיק, אם הם רואים בעצמם כמועדון פרו פלסטיני, מדוע הקבוצה החתימה בשנים האחרונות לא מעט שחקנים ישראלים? ההסבר של האוהדים הוא שמועדון שהוקם בגלל קנאות דתית ועזרה לחלש יהיה צבוע אם יפלה שחקנים על רקע לאום, דת או גזע. עבדה בא ודרש שהאנשים עבורם הוא משחק לא יחגגו את טבח בני עמו. ביטון בא ואמר 'החיבור האידיאולוגי שעשיתם נובע מבורות וגם הוא לא מצדיק מפגן תמיכה בטרוריסטים'. אוהדי סלטיק לא מבינים למה השניים האלה מתערבים. הם לא יכולים להבין מה מרגיש ישראלי בימים כאלה. הם לא יכולים להבין שההפרדה שביצעו בין היותם ארגון פרו פלסטיני לבין קבלת שחקנים ישראליים היא פייק.
לדרישת עבדה, סלטיק גינתה את מפגן התמיכה: "השלטים שהופיעו במשחק בשבת לא מייצגים את הדעות של המועדון ואנו מגנים אותם. סלטיק הוא מועדון כדורגל ולא ארגון פוליטי. אחד הערכים הכי חשובים שלנו הוא לדעת לקבל כל אחד, ללא הבדל גזע, צבע, עמדתו הפוליטית או במה הוא מאמין. זו הסיבה שאנחנו במועדון מבהירים תמיד שמסרים פוליטיים לא מתקבלים בברכה בסלטיק פארק או בכל משחק של סלטיק. בזמן של אובדן וסבל עבור רבים, זה לא הולם עבור שום קבוצת אנשים להשתמש בסלטיק פארק להעברת הודעות כאלה".
תגובת הבריגדה לא איחרה לבוא. תגובה אנטי ישראלית מובהקת שמבליטה את שינוי הסטטוס קוו. "לנו כאוהדי כדורגל יש זכות להביע דעות פוליטיות ביציעים כמו לכל אזרח רגיל בחברה… לא ניכנע לתכתיבי ההנהלה האליטיסטית שהפגינה בוז להיסטוריה ולמסורת של סלטיק. המועדון נולד מתוך רעב ודיכוי, תוצר של שלטון קולוניאלי, מוות ועקירה המונית של אנשים. בגלל ההיסטוריה הזו, אוהדי סלטיק ידועים באמפתיה שלהם, ועומדים באופן עקבי לצד המדוכאים וחסרי הכל".
ההמשך פשוט מרתיח את הדם. אוהדי סלטיק תהו מדוע לא מחתה הנהלת המועדון "הצבועה" על הבעת התמיכה באוקראינה "מדוע חיי אוקראינים קדושים יותר מחיי פלסטינים?", קראו: "לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה". ההודעה מסתיימת בקריאה: "במשחק ליגת האלופות מול אתלטיקו מדריד נבקש מכל אוהדי סלטיק להרים את דגל פלסטין על הבמה האירופית ולהראות לכולם שאנחנו תומכים במדוכאים ולא במדכאים. עלינו ללמוד מהאפרטהייד בדרום אפריקה ולפרק את האפרטהייד בישראל. אם אתה נייטרלי במצבים של חוסר צדק, אתה בוחר בצד של המדכא".
זו לא הפעם הראשונה שהמשפט הזה מופיע בהודעה של הבריגדה. במהלך מבצע שומר החומות, הנהלת סלטיק מנעה מפגן פרו פלסטיני ענק ביציעים במשחק ההוקרה לסקוט בראון. "אנחנו מאוכזבים ולצערנו לא מופתעים שהדגל מפריע להנהלה. מה שעבורנו הוא אקט של אנושיות וסולידריות נתקל בצנזורה ומדגים כמה ההנהלה התרחקה מערכי המועדון", ענו האוהדים: "להישאר נייטרלי מול פעולות אלימות זה לתפוס צד של משטר מדכא". אולי כדאי שמישהו ישים להם מראה מול הפנים.
אוהדי סלטיק אוהדי סלטיק נקנסו מספר פעמים על ידי אופ"א על שלטים פוליטיים ו/או פוגעניים, כולל אחד עם הכיתוב "פאק דה קראון", שהונף אחרי מות המלכה אליזבת במשחק ליגת האלופות מול שחטאר. הם תמכו בפלסטינים ונקנסו במשחקים במסגרת אירופית במהלך צוק איתן ושנתיים לאחר מכן במפגש הביתי נגד באר שבע. הבריגדה הבטיחו לגייס את סכום הקנס ולתרום אותו לארגונים בעזה. בפועל הם גייסו סכום גבוה פי 18. כארגון שמזהה את עצמו עם השמאל, "האויבים" הגדולים של הבריגדה הם ארגוני ספורט ימניים קיצוניים, פאשיסטיים, כמו למשל האולטראס של לאציו.
ב-2019, כשהמועדונים נפגשו בשלב הבתים של הליגה האירופית, אוהדי לאציו התפרעו ברחובות גלזגו. באצטדיון, חיכתה להם תגובה: שלט עם הכיתוב "לכו בעקבות המנהיג שלכם", שכלל איור של מוסוליני התלוי. האיור הופיע שוב בשלט ענק של חברי הבריגדה תחת כיתוב: "סלטיק אנטי-פאשיסטית" לצד קללות נוספות, כשהשתיים נפגשו בשבוע שעבר בליגת האלופות. ושוב, אופ"א החליטה לקנוס את סלטיק. כמה ימים עברו, ומיד אחרי המפגן המחפיר בסלטיק פארק בשבת, אוהדי לאציו לא תמנו את ידם בצלחת והצטלמו לצד שלט: "פלסטינה ליברה" לפני המשחק הביתי עם אטאלנטה. מעניין איך יסבירו בבריגדה את האידיאולוגיה המשותפת שהם חולקים עם מי שהם מזהים כימין פאשיסטי.
מלחמת ההסברה של ביטון ועבדה חשפה שוב את פרצופם האמיתי של אוהדי סלטיק. חבורה של מתחסדים שמתחבאת מאחורי אידיאולוגיה כדי להסתיר את הצביעות והשנאה. אוהדי סלטיק, ואולי במובן מסוים גם המועדון, ציפו משחקנים ישראלים להתעלם ולשתוק נוכח מפגני השנאה ביציעים כי "זה לא נגדכם, זה מי שאנחנו". ביטון ועבדה קמו בגבורה ואמרו: "לא עוד!". הם נלחמו את מלחמתו של האוהד הישראלי שמאס בצביעות ומצפה מאליליו לתמיכה. הם אולי לא ישנו את דעתם של אוהדי סלטיק, אבל ההקרבה וההתעקשות להיות נאמנים לערכים שלהם לא תישכח. אפשר רק להניח ששחקנים ישראלים לא ישחקו בסלטיק בעתיד הקרוב. אתם יודעים מה? אולי טוב שכך.
מה דעתך על הכתבה?