"שני השערים של רביד אברג'יל אתמול לא הפתיעו אותי בכלל", לוקח מקסים גלוך נשימה וממשיך. "להיפך, אני זוכר שהייתי אומר לאוסקר בשנתיים האחרונות: 'למה אברג'יל לא עולה לבוגרים של אשדוד? למה הוא לא משחק יותר בקבוצה הראשונה?'".
הם גדלו יחד במכבי תל אביב. אוסקר גלוך בא עם אבא מקסים מרחובות. רביד אברג'יל הגיע, בעיקר עם סבא שלו, מאשקלון. החלק הדרומי של העיר, על הגבול עם קיבוץ זיקים. "מגיל 7 הם היו ביחד. אברג'יל היה טכני מאוד. אי אפשר היה לפספס אותו", ממשיך מקסים גלוך. "הפכנו חברים. אני והמשפחה, אבל אז בערך בגיל 13, אחרי 6 שנים שהילדים שיחקו יחד, הם עזבו את מכבי. כנראה שזה כבר היה בלתי אפשרי עם כל הנסיעות האלה מאשקלון".
רביד חזר לאשקלון ושיחק תקופה במחלקת הנוער של הפועל אשקלון, אבל כעבור חצי שנה כבר עבר למ.ס. אשדוד. במשפחה הבינו שיש להם יהלום ביד, שצריך ללטש במחלקת נוער איכותית ומתקדמת ואם המרחק ממכבי תל אביב הוא בלתי אפשרי, מ.ס. אשדוד לא פחות מקצועית והרבה יותר קרובה לבית. בגיל 14 נחת באקדמיה של ג'קי בן זקן ושם הכיר את דור תורג'מן. שניהם הובילו את הקבוצה של הנערים הצעירים לניצחונות, עד שתורג'מן הכניס טופס הסגר וקצת לפני גיל 15, עבר בעצמו למכבי תל אביב.
אברג'יל התפתח במחלקת הנוער וכשעלה לקבוצת הנוער של מ.ס. אשדוד הכיר את אלי לוי. המאמן זיהה את הכישרון ונתן לו לשחק בכמה עמדות. דווקא עמדת החלוץ ממנה כבש אמש צמד, היתה הפחות דומיננטית. אברג'יל שיחק בכנפיים, אפילו כקשר מרכזי. "באליפות שלנו בנוער קיבלתי ממנו שבעה פנדלים שעשו עליו", נזכר לוי. "זה ילד שמה שהכי מאפיין אותו זה שהוא לא נשבר משום דבר, מסמן מטרה ומשיג אותה. לא רק בכדורגל, גם בחיים שמחוץ לכדורגל".
אברג'יל היה חלק מחבורת החיילים שיש בקבוצה הבוגרת שבחודש הראשון של המלחמה, כמעט שלא יצאו לאימונים. כשבאשדוד התלוננו על זה שיש להם שישה זרים ושלושה מתאזרחים שלא נמצאים בארץ ושלושה חיילים שלא יוצאים לאימונים, אברג'יל היה אחד מהשניים עשר. נהוג לזלזל במקומותינו בשירות הצבאי של הכדורגלנים, אבל אברג'יל שלא נהנה ממעמד מיוחד של ספורטאי בכיר או מצטיין, מגיע בכל יום לבסיס, שבימים שלפני המלחמה, היה כזה שמעטים הכירו, אבל מאז ה-7 באוקטובר, אין כמעט איש שלא שמע על מחנה שורה. הבסיס של הרבנות הצבאית ברמלה קלט את מרבית הנרצחים מה-7 באוקטובר לתהליך זיהוי הגופות. רחוק כל כך מהתהילה והאושר של אתמול, היה אברג'יל, בתפקיד מינהלתי, קרוב מאוד לכאב ולטרגדיה.
אמש, כאמור, הוא היה במקום אחר. למרות שאינו מהגבוהים ידע להסתנן ולכבוש שער יתרון ראשון בראשו ואת הסיומת בשער השני צריך ללמד בבית ספר להתקפות מתפרצות. אלי לוי עוד נתן לו צ'פחה קטנה בסיום ואמר לו שהיה צריך לגמור עם שלושער, כי הגיע לעוד מצב טוב, אבל בערב כזה איש לא יכול היה לבקש יותר מרביד אברג'יל.
בסיום המשחק הוא יצא מהאיצטדיון אל ההורים ושתי האחיות שחיכו לו. קהל לא יכול להגיע למשחקים, והם באו מייד בתום המשחק מאשקלון לאשדוד כדי לצאת יחד לארוחת ערב במסעדה על מנת לחגוג את יום הנישואין של ההורים. שבועיים אחרי שחגג יום הולדת 20 רביד אברג'יל סידר להם את המתנה הכי גדולה שיכלו לבקש.
מה דעתך על הכתבה?