את ציון הדרך שערן זהבי רשם אמש (ראשון), לא רשם אף חלוץ ישראלי מעולם. שחקנה של מכבי תל אביב הגיע ל-400 שערים בקריירה, נתון מדהים במיוחד בהתחשב בכך שהוא כלל לא התחיל את דרכו כחלוץ. בריאיון מיוחד אחרי ההגעה להישג, זהבי בן ה-36 פותח הכל ומביט אחורה על המסע שעבר עד כה, המעבר מהקישור והכנף לחוד ההתקפה, לשערים האהובים וגם לזה שעדיין חסר לו.
הגעת ל-400 שערים בקריירה, הישג מטורף. יש איזה שער אחד של מישהו אחר שהייתי רוצה שיהיה ברזומה שלך?
"הייתי רוצה את המספרת של כריסטיאנו רונאלדו מול יובנטוס, גם את המספרת של ברק יצחקי מול מכבי חיפה הייתי לוקח אם היה אפשר".
המון שוערים ספגו ממך. יש שוער שזכור לך שלקח לך הכי הרבה גולים? שהיה לך הכי קשה מולו?
"אף פעם לא חשבתי על זה, יש לי זיכרון סלקטיבי, את ההחמצות שלי אני לא זוכר".
מי מהמאמנים שהיו לך בקריירה נתן לך את הטיפ שאתה הכי זוכר כדי להשתפר כחלוץ וסקורר?
"עשה אותי חלוץ מהצד ואחר כך באמצע זה היה פאולו סוזה והוא האמין בי במאה אחוז. הוא רצה אותי תמיד קרוב לשער, לא לבזבז כוחות על דברים אחרים. להיות באזור המסוכן, לעשות את הדברים שאני יודע הכי טוב. הוא הבין בדיוק מה החוזקות שלי וגרם לי לרצות לחזק אותם עוד יותר, ולהסתיר את החולשות שלי. אני חושב שהוא השפיע עליי הכי הרבה. אחריו הגיע פאקו שעוד יותר שדרג את המשחק שלי כחלוץ, חלוץ שונה, אז באמת שניהם השפיעו לי על הקריירה".
פאקו לא קיבל את הכבוד שמגיע לו והביא טרבל, הרבה מאוד שוכחים כמה הוא תרם לך.
"חד משמעית, פאקו עשה עבודה מטורפת במכבי תל אביב, הוא אחד המאמנים שלמדתי ממנו הכי הרבה בקריירה. הוא היה פילוסוף של כדורגל, הוא היה גאון ולא סתם זכינו בכל התארים. זו הייתה תחילת עונה קשה עם אוסקר גרסיה, הייתה פה מלחמה ואירחנו בקפריסין. היה לא פשוט והוא פשוט בא ושינה את כל פני הקבוצה והאנרגיה במועדון, אני נהנתי מכל רגע תחתיו".
איפה הייתה הנקודה שהרגשת שאתה כבר הופך להיות חלוץ וזו העמדה שלך לתמיד?
"מגילאים קטנים, ילדים, נערים, הייתי משחק תמיד קדימה ותמיד כובש שערים. כחלוץ לבד זה היה בהתחלה עם פאולו ואז עם פאקו ממש שיחקתי לבד כ-9. בהתחלה לא כל כך אהבתי את זה והיה לי קשה להתאקלם לתפקיד, אבל הוא מאוד האמין בי וגרם לי לשדרג את המשחק שלי בהבנת המשחק כחלוץ. שיפרתי את כל מה שהוא דרש ממני, הייתי מאוד עקבי במה שהוא ניסה להעביר לי. מאוד רציתי ללמוד וזה עזר לי לאורך כל הקריירה. אני חושב שאלה השנתיים שבאמת גרמו לי ולכל מי שאימן אותי אחריהם לשים אותי כחלוץ".
אתה לא מצר על השנים האלה ששיחקת קצת מאחורה ופספסת עוד שנים כחלוץ?
"להפך, הדבר הכי טוב שקרה לי זה שלמדתי את המשחק מכל כיוון אפשרי. אני יודע איך הקשר שלי רואה את המשחק כי אני הייתי שם. אני יודע איך שחקן הכנף שלי רואה את המשחק כי אני הייתי שם. אני יודע בכל סיטואציה מה יכול לקרות ומה הדרישה מכל שחקן. באינטליגנציה של כל שחקן זה יכול לעזור. אולי לא הייתי מבקיע את כמות השערים הזאת אם לא הייתה לי הבנת משחק כזו אז בסוף הכל הסתדר לטובה".
בדרך כלל חלוץ נחשב סוליסט או אנוכי. איך אתה מצליח לשלב בזה את הבישולים, שלא יגידו שערן זהבי מחפש רק את השערים שלו?
"לא אגיד לך שלא אמרו את זה עליי לאורך הקריירה. יש משחקים שאתה יותר אנוכי ויש משחקים שאתה יותר מוסר. באופי שלנו החלוצים קצת יותר אנוכיים משחקן קישור שהאופי שלו זה יותר למסור ולבשל. בסוף אני חושב שאני יותר שחקן קבוצתי. הכוח שלי זה לא לעבור שחקנים ולעשות דברים לבד. אני שחקן מאוד קבוצתי ובסוף הכי חשוב בספורט הזה הוא שהקבוצה תהיה יותר טובה וככה היכולת שלי גם להגיע ליותר מצבים תהיה יותר גדולה. אני יודע כמה אני צריך את החברים שלי ומודע לזה".
מה החולשות של ערן זהבי?
"אני לא השחקן הכי מהיר, אני לא הכי חזק עם הגב לשער, אני לא חלוץ 9 גבוה שהמשחק ראש שלו זו החוזקה שלו. מצד שני יש הרבה דברים אחרים שאני יודע לעשות – לזוז למקומות הנכונים, לעשות תנועה בזמן, להגיע בזמן, בעיטה בימין, בשמאל, כניסה לרחבה. יש דברים שאני יותר טוב בהם ויש דברים שפחות".
אם היית יכול בנקודת הזמן הזאת לבחור תכונה אחת שהיית יכול לשפר אותה, מה היא הייתה?
"הייתי לוקח מהירות, חד משמעית. היום בכדורגל העולמי אתה רואה שכולם מאוד מהירים, חזקים, פיזיים, ובסוף על מהירות אתה יכול לחפות בכמה דברים מאוד משמעותיים. אינטליגנציה, להיות תמיד במקום הנכון, להסתובב במקום הנכון, הנגיעה הראשונה צריכה להיות מושלמת. אז יש דרכים לחפות על פחות מהירות אבל אתה רואה שלשחקנים עם מהירות יש יתרון בכדורגל המודרני. אני אף פעם לא הייתי שחקן מהיר, לא הייתי מטוס".
אי אפשר לנתק את ה-400 שערים האלה מאיך שהתחילה העונה הקודמת. פציעה קשה ראשונה בקריירה, עם ניתוח ראשון בקריירה. שיחקת תוך כדי הפציעה וההחלמה. מאיפה היו הכוחות לקום מפציעה שלפעמים יכולה גם לגמור שחקנים?
"זה היה מאוד קשה. הייתי עושה זריקות לפני משחקים, מוציא נוזלים, משחק עם זריקות הרדמה, תקופה לא פשוטה גם מנטלית. בסוף הציפייה הייתה מאוד גדולה, אני רציתי להיות על המגרש, המאמן רצה שאני אהיה על המגרש והיינו בתקופה מאוד לחוצה. לא נתתי לעצמי את זמן ההחלמה שהייתי צריך ואמרתי שאני משחק לא משנה מה. לקחתי בחשבון שיהיו ביקורות, ולא הייתי אפילו ב-70% יכולת. בסוף הצלחתי להתגבר על זה. הצוות הרפואי והמקצועי במכבי תל אביב הוא ברמה מאוד גבוהה, הם עזרו לי. גם המועדון תמך בי, גם הקהל אפילו היה הרבה יותר סבלני כלפיי אולי מאשר לשחקנים אחרים. בסוף כל הדבר הזה, עם עוד תמיכה מהמשפחה ומהחברים, עזר לי לצאת מתקופה שהייתה לי מאוד קשה".
מה השער הכי יפה שלך? האם שי אשתך חושבת כמוך לגבי השער הכי יפה?
"יכול להיות שיש לנו שערים שונים. אני אפילו בעצמי לא יודע מה הפייבוריט שלי. זה כמו לבחור איזה ילד אתה יותר אוהב. קשה לבחור אותם. אני אוהב כל אחד בדרך שלו. יש את הנבחרת, יש טדי, יש ליון, ראבונה בסין. תעשו אתם את הרשימה. אני צריך לעשות לכם כאב ראש, לא לפתור לכם אותו".
עבורי זה השער שלך בבאזל.
"זה שער מטורף, אבל בסוף היינו צריכים להגיע לבלומפילד ולסיים את העבודה שם, אז זה לא שער שהביא אותנו לליגת האלופות. שבוע אחר כך היה שער פחות יפה אבל יש מצב שאפילו יותר חשוב".
תזכיר לנו את הרגע שהחלטת לעבור לפיו-פיו בגולים שלך. איך בחרת את זה?
"זה היה משהו ספונטני שלא חשבתי עליו, לא יודע למה עשיתי אותו. הקהל כל כך אהב את זה וילדים התחילו לעשות את זה, אז אמרתי שאני ממשיך ובסוף זה נהיה סימן ההיכר שלי. לא החלטתי להפסיק עם זה, אני עדיין עושה, את זה אבל כשאין קהל במגרש זה מרגיש לי מיותר. למי אני עושה את זה? אין את מי לבדר. בסוף אנחנו רוצים שהקהל יהנה, כשיש יציעים ריקים זה לא הכי נחמד".
אתה חושב במספרים של הקריירה על לעשות קריירה ארוכה כמו לברון ג'יימס וכריסטיאנו רונאלדו?
"אני חושב שכל זמן שאני נהנה וטוב לי ואני בכושר כזה, אני אמשיך. אני בן 37 בסוף העונה הזאת ואני לא עושה תכניות ארוכות. כל עוד אני מרוצה והמועדון שלי מרוצה, אז אני אהיה שם, כיף לי. פורשים פעם אחת ולא פעמיים או שלוש וארבע. אני אעשה הכי טוב שאני יכול עד הסוף. אין לי מטרות אישיות כרגע, המטרה היא לזכות באליפות עם מכבי תל אביב והדברים האחרים יגיעו תוך כדי".
עם איזה חלוץ היה לך נוח וכיף לשחק לצידו?
"האמת שנהנתי מאוד עם ברק יצחקי. היה לנו חיבור מאוד טוב. נהנתי מאוד עם מונס דאבור, עם ברק בדש. עם כל חלוץ ששיחקתי לידו ידעתי להוציא ממנו את המיטב והוא ממני. כדי לשחק עם חלוץ ביחד ושתהיה כימיה טובה צריך פרגון ולעבוד אחד בשביל השני".
אתה זוכר משהו שריגש אותך במיוחד שמישהו אמר לך אחרי אחד השערים שכבשת?
"בנבחרת נגד רומניה, סיפרתי את זה בריאיון אבל זה דברים אישיים ואני לא רוצה להשתמש בזה בתקשורת כי זה בסופו של דבר אישי. באופן כללי יש אנשים שהוציאו אותם משגרת היום יום וביקשו ממני להבקיע שער ולהקדיש אותו להם. דיברנו לפני משחקים ואחרי משחקים, ואנחנו שומרים קצת על קשר, אני עושה את העבודה שלי ואם זה משמח אנשים אז זאת זכות גדולה. אם צריך להודות לאלוהים על משהו אז זה על זה, הזכות לשמח אנשים".
הרבה אנשים מכנים אותך כחלוץ הגדול בדורו. מה אתה מרגיש כשאתה שומע מילים כאלה עליך?
"קודם כל זה תמיד כיף לקבל פרגונים ולשמוע מילים כאלה מאנשים, רק להגיד תודה על הפרגונים. זה באמת עלה לי בהרבה מאוד עבודה קשה, התמדה, נחישות, המשכיות, ובסוף הדובדבן הזה בקצפת שאתה מקבל בעקבות כל הדברים האלה אני מאוד גאה על זה".
ומה עם הילד, יהיה חלוץ?
"הוא עובד קשה, יש לו אופי טוב, אני לא לוחץ אותו, מנסה לעזור לו בעצות ודוגמה אישית, אם בסוף הוא יגיע זה יהיה מדהים ואם לא אז הוא ייקח הרבה דברים אחרים מכדורגל שיעזרו לו בהמשך החיים".
אז לסיכום, מה השער הכי גדול שלא הבקעת?
"עוד לא הבקעתי שער שיעלה את נבחרת ישראל ליורו, מקווה שזה יקרה בקרוב מאוד ושנוכל לעשות את זה, ואז אולי אני אחשוב על פרישה. העיקר שיעלו, מה זה משנה. יש לי חדשות בשבילך – אם אשחק ביורו או לא אשחק ביורו, לא נזכה בו, אז העיקר שנעלה לשם קודם".
מה דעתך על הכתבה?