"זו בושה, אני לא דורך בבלומפילד"

"אני לא דורך באצטדיון בלומפילד, עדיין לא הייתי בבלומפילד החדש, גם כי אין מה לראות, וגם כי אני לא אוהב טובות מהפועל תל אביב. בזמן מוישיק תאומים היה לי מנוי זהב לכל החיים, לקחו לי אותו, צריך לבקש כרטיס, לעמוד בקופות ואין לי, כמו לחבריי הוותיקים, אפילו מקום חנייה מסודר. זאת בושה גדולה, אני לא דורך בבלומפילד. בכל מועדון מכובד באירופה, יש מקום מיוחד במשחקי הבית לוותיקי המועדון, אפילו מכריזים באצטדיון מי מהם נוכח והקהל מגיב בתשואות, עצוב".

יעקב אקהויז נולד ב-29 במאי 1957. "אבא ברוך נולד בפולין, אמא נינה ילידת רוסיה. אנחנו חמישה, אני היחיד שנולד בישראל, האחרים נולדו בקרקוב. הגענו לשכונת מורשה ברמת השרון, שכונה שהייתה אז כמעט כולה צריפים, הייתה לי ילדות כיפית ונורמלית. "ביסודי למדתי בבית הספר ממלכתי ג' שלא קיים היום, בתיכון למדתי ב'רוטברג'. המקום אליו נהרו כולם היה המתנ"ס הקטן, בו בעטנו בכדור מהצהריים עד הלילה. את המתנ"ס ניהלו באהבה שני שחקני עבר אז של הפועל רמת השרון, אברהם חמרה ורחמים דרוויש. משחקי הקט רגל בשכונה נתנו לשחקנים את יסודות השליטה והכדרור בדרך לליגה מסודרת מאוחר יותר".

איך הגיעו אליך מהפועל תל אביב?

"התקיימה אליפות הארץ לבתי ספר, כיתות ח'. הגענו למשחקי הגמר במכון וינגייט, ניצחנו קבוצות טובות מירושלים ובאר שבע וזכינו בתואר המרגש. שיחק בקבוצה גם יהודה קצב. המאמן היה אברהם בכר, שחקן עבר ומאמן נבחרות הנערים והנוער. בכר הזמין את קצב ואותי לאימון נערים בהפועל תל אביב. המגרש ביפו היה רחוק עבורי – להגיע במספר אוטובוסים, לא כמו היום, שההורים דואגים להסיע הלוך וחזור. אחרי האימון אליו הגענו, בכר הבהיר שהוא רוצה רק אותי".

זה הלך מהר. "מדובר במאמן ענק. הוציאו לי כרטיס ליגה, בכר אמר לי 'בשבת אתה תשב על הספסל, תלמד את המשחק המסודר על מגרש גדול, הפכתי מיד לשחקן הרכב. בהמשך אימן את הקבוצה איציק נעמן, ממשפחת כדורגלנים מאור יהודה. לא אשכח את משפחת נעמן, את האירוח שלי אצלם לקבלת שבת וארוחות הערב הטעימות".

כנער מי היו שחקני ההשראה שלך?

"הערצתי את דוד פרימו הגדול מכולם, בלם אלגנטי ששיחק כדורגל כמו בקונצרט. באימונים בשכונה על מגרש החמרה, ניסיתי מצאת החמה עד צאת הנשמה לבצע את הגלישה, הכדרור והיציאה קדימה של פרימו. שחקנים נוספים שאהבתי היו שפיגל, רוזן, בלו והשוער איציק ויסוקר. משחקי מונדיאל 1970 במקסיקו היו הטופ מבחינתי, חלמתי עליהם גם ביום וגם בלילה. אספתי תמונות של כל השחקנים לתוך אלבום. אגב, כששיחקתי בנערים של הפועל תל אביב, שיחקתי במקביל מדי פעם בנוער של הפועל רמת השרון, בכרטיס השחקן של אחי אברהם".

אתה מזכיר את פרימו כל הזמן.

"פרימו היה כדורגלן מיוחד, זכיתי בכבוד לשחק איתו בהרכב, עם החולצה מספר 4 כבלם אחורי. פרימו בהחלט טיפח אותי, עזר לי המון. הוא היה מתאמן רק עם נעלי התעמלות, לשמור על הרגליים".

בצבא הוא שירת בחיל האוויר, מכונאי מטוסים של הפנטום המפורסם. יש לו זיכרון מסיפור עם אלוף ההפלות רן פקר. "בוקר אחד הוזמנתי להיכנס לחדר המלחמה של פקר, שהיה מפקד הבסיס. פקר היה אוהד נאמן של מכבי תל אביב. הייתה לי התרגשות גדולה. פקר פנה את המפקד הישיר שלי ואמר 'יושב לידי יאנקה אקהויז מהפועל תל אביב, תעזור ותשמור עליו".

הוא נשוי לעופרה, "בחורה מהשכונה ברמת השרון, אהבה ממבט ראשון. יש לנו שלושה ילדים, הבכור תומר הוא קצין בכיר במשטרה שזכה לציון לשבח מנשיא המדינה רובי ריבלין, וגם שתי בנות, קרן ומאי וחמישה נכדים".

מי זה הבלם אליעזר ולצ'ינסקי?

"בעונת 1973/74 אימן אותנו הארי גיים, שאימן את הפועל תל אביב גם בשנות השישים. הפועל תל אביב שיחקה נגד בית"ר תל אביב, הבלם קיקו רחמינוביץ' סבל מפציעה במניסקוס. המאמן האנגלי העלה אותי לספסל הקבוצה. את קיקו החליף הבלם מהנוער ששיחק איתי, אליעזר ולצ'ינסקי שתלו בו תקוות גדולות. התקפה של קיש רומנו, הוא סובב את ולצ'ינסקי בתרגיל עקב מלהיב וכבש לרשת של אריה בז'רנו. המאמן הוציא את ולצ'ינסקי והכניס אותי לעמדת הבלם, שמרתי על קיש שלא נגע יותר כמעט בכדור. הפסדנו אמנם 1:0, אבל קיבלתי בספורט מעריב ציון 7 והתחילו להתעניין מי זה יעקב אקהויז. אחרי המשחק ולצ'ינסקי עזב את הכדורגל".

והנה, סגרת איתו מעגל.

"היום אני משמש כמורה ספורט בשני בתי ספר בראשון לציון. הנכד של ולצ'ינסקי הוא תלמיד שלי, והביא את סבא אליעזר לפגישה מרגשת איתי של סיפורי זיכרונות מרגשים מהעבר".

הוא החליף בהרכב את הקפטן הוותיק שמעון "שים" בן יהונתן. "רחמינוביץ' חזר לשחק לאחר הפציעה, עונת 1973/4 הייתה חלשה ובנס לא ירדנו לליגה הארצית. החלפתי בעמדת המגן את בן יהונתן, שיחקתי שלוש עונות ברציפות בהרכב, החמצתי משחק בשל אבל משפחתי. אני שיאן ההופעות של הפועל תל אביב".

הוא זכה בשלוש אליפויות. "הכי דרמטית הייתה כמובן עם שוויצר בעונת 1985/6, הניצחון על מכבי חיפה עם הגול של לנדאו".

במשחקים רבים הציבו אותך בקישור יחד עם טורק, סיני וקוקוס.

"דוביד שוויצר אהב לעשות שינויים בקישור, המהלך היה טקטי, הקבוצות היריבות ראו בהפועל אגוז קשה לפיצוח. גידי דמתי אמר בזמנו בראיון, כי הקבוצות בדרך לבלומפילד כבר מפגרות 1:0. יוסי זאנה ויהודה עמר עשו עבודה נהדרת כבלמים".

כסף גדול זכית לקבל מהפועל?

"בהפועל ניצלו את היותי ילד טוב רמת השרון, ניצלו את הנאיביות הגדולה שלי, שילמו כסף קטן בהשוואה לאחרים. כשכבר הגעתי לבקש תוספת, היו מעלים לי בעוד כמה לירות לא משמעותיות. הפועל תל אביב הוא מועדון ענק, עם המון אוהדים, אבל נוהל על ידי ההסתדרות באופן שערורייתי, ניהול כושל בדיוק כמו היום".

ביקורים והפיכת כסאות בבית ברנר?

"לא הגעתי לשם בנוסח הידוע של אלי כהן, ידעתי שזה לא יעזור".

את הדרבים הוא זוכר, כמובן, היטב. "עבורי כל דרבי היה גמר אליפות אירופה. זוכר מצוין את הדרבי של 1979, בו כבשתי שער יפה כשהקדמתי את מיקו בלו. דרייפוס גם כבש, אברהם לוי ושוויצר קבעו 2:2. ב-1984 מסרתי לסיני את כדור הניצחון ב-0:1 על מכבי, וכמובן היה גול יפה בנגיחת זינוק שלי בגמר הגביע 2:3 עם גול היד של גילי לנדאו".

ומה לגבי מכבי תל אביב? "היו גישושים ראשונים כשאת מכבי אימן איציק שניאור, אבל היה ברור לי וגם להם כי את הפועל תל אביב אני לא אעזוב כשחקן לעולם".

מה כן יצא לאקהויז מהפועל תל אביב? עבודה בחברת החשמל. "הייתי קפטן הפועל תל אביב, הגעתי ליורם אוברקוביץ' שעמד בראש המערכת כדי לחתום על חוזה חדש. ביקשתי שיסדר לי עבודה ליום שאחרי. כעבור שבוע הנושא היה סגור, עבדתי 30 שנה כקורא מונים. אחרי 30 שנים ביקשתי מעמית אוברקוביץ', הבן של יורם,, להוציא אותי לגמלאות. בהמשך עברתי בווינגייט השתלמות מורי ספורט, אני עובד כמורה ספורט בשני בתי ספר בראשון לציון, בהנאה גדולה".

יש לו 29 הופעות בנבחרת ישראל. "המשחק נגד נבחרת שבדיה ב-1980 בחוץ זכור ובלתי נשכח. הכדור הגיע אלי, הרמתי לגיורא שפיגל שפגש את הקורה וגידי דמתי החליק לרשת. לקראת הסיום כדור שלי הלך לבין חיבורי הקורות, כבר ראיתי את הסנסציה והכותרות, אבל השוער הענק שלהם הציל את הכדור".

את 1988/9 הוא זוכר היטב. "זאת הייתה עונת הירידה לארצית. סבלתי מפציעה, במשחק אימון נגד הפועל מרמורק, זעזוע מח קשה, בלעתי את הלשון והצילו אותי, החמצתי את רוב משחקי סיום העונה, איתי לא היינו יורדים. היה לנו מאמן יוגוסלבי, רסטיסלאב מאטיץ'. הוא היה המאמן הכי גדול שלי, רמת אימון שלא נתקלנו בה, בן אדם מדהים שהגיע בתקופה ניהולית קשה ונאלץ לעזוב. חזרתי לשחק בארצית, עלינו חזרה תחת שוויצר שהחליף את אליהו עופר, במחזור האחרון אחרי הניצחון 0:6 על רמת עמידר".

ולמה פרשת?

"היו לי מספר פציעות, ראיתי שהם מגבילות אותי, אני רץ ועוצר, ממש לא ינקה המוכר, החלטתי לפרוש בזמן בגיל 34".

בסוף, אגב, הוא כן הגיע לבלומפילד. זה קרה השבוע, לאחר שירון שילון וענבר ברנע ארגנו מפגש של שחקני עבר של המועדון מהאליפות של 1981. אקהויז הגיע יחד עם בז'רנו, מאיר נחמיאס, גילי לנדאו ורופא הקבוצה, ד"ר קנדה, כשלמזכרת הוענקו חולצות של המאמצת אז, "אתא".

ויש לו מסר גם ללוחמים בעזה: "הלב והגוף עם החיילים, הגיבורים שמנצחים עבור כולנו את החמאס. אני מאמין שאחרי הניצחון תהיה ממשלה אחרת, פוליטיקה אחרת ואנשים טובים אחרים במקום האנשים הגרועים שנמצאים היום בממשלה ובפוליטיקה".