"בבית"ר עבדו עלי עם הכסף. אצלם עשיתי הסבה אקדמית להנהלת חשבונות"

"הצטרפתי לבית"ר ירושלים בתחילת עונת 1984/5. במחזור ה – 11 שיחקנו בימק"א נגד הפועל תל אביב. בשבוע שלפני כן היה טירוף, רצון לנקמה. זו הקבוצה של משה סיני שמנעה עונה קודם מבית"ר את האליפות בניצחון 1:3. ימק"א היה מלא, היינו בצמרת, חלמנו על אליפות. שיחקנו בהתלהבות, האוהדים התחברו לקצב שהובילו מלמיליאן ואוחנה. כבשתי שער ראשון בפתיחה לרשת של בז'רנו, ובהמשך הוספתי שני שערים, שלושער. הונפתי על הכתפיים, חיבוקים נשיקות והמון אהבה. המשחק והגולים חיברו אותי חזק למועדון, הכותרת הייתה "גול, גול, גולדר". את האליפות לקחה שוב מכבי חיפה, אנחנו סיימנו שוב במקום השני. לפחות לקחנו נגדם את הגביע".

אבי גולדר נולד בישראל ב-24 במאי 1955. "אבא גוסטב ואמא עדית, 'דידי', עלו ארצה ב-1951 מבוקרשט, רומניה. תחילה לעתלית ומשם לרחוב מלצ'ט בתל אביב. אני נשוי לסיגלית אותה הכרתי בצבא בצריפין, פלוס שלושה ילדים. למדתי ביסודי בבית הספר אחד העם, בתיכון בעירוני א', והמשכתי לאוניברסיטת תל אביב, מדעי המדינה ולימודי עבודה A.B. ההורים התקשו בהתחלה לדבר עברית, אבל הם דאגו לי למורים פרטיים, הייתי בהחלט תלמיד שקדן. אני עוסק בביטוח ובנוסף מדריך טיולים בחו"ל".

לכדורגל הוא נכנס, כדרכם של ילדים רבים "תחילה עם בעיטות בפחיות ובכל מה שהגיע לרגליים. בהמשך כבר שיחקנו בשכונה ובחצרות בתי הספר. הייתי מהיר מאוד, שליטה בכדור ואהבתי ספורט".

יש לו אנקדוטה על רוני קלדרון. "שיחקתי קט רגל בעירוני ה' ובאחד העם. קלדרון שיחק איתנו. הוא היה קובע 'אני וגולדר, נגד כולם', שניים נגד ארבעה, לא הפסדנו בשום משחק. קלדרון היה לוקח את הכדור על הראש ונכנס איתו לשער, או בהקפצות רצופות, גאון שפוספס בענק. שיחקתי קט רגל וכדורסל גם עם צביקה שרף והאחים וינגרטן מהפועל תל אביב כדורסל".

איך הגעת למכבי תל אביב?

"חבר בכיתה המליץ עלי בפני המנהל האגדי בנוער של מכבי תל אביב, מיכאל קמפ. גם חבר הנהלת הכדורסל אבי רייך המליץ עלי. קמפ ויהודה ליבני ראו אותי משחק עם חברים והביאו אותי למכבי תל אביב למגרש המכבייה".

שיחקת שם גם כדורסל.

"כן, בנוער במגרש הבלטות של קולנוע אוריון ההיסטורי, יחד עם משה וינקרנץ. פיני גרשון ששיחק אז במכבי דרום, היה המאמן שלי בכדורסל. מנהל הבוגרים חיים 'לייבו' לייבוביץ' וקמפ דרשו רק ענף אחד, כדורגל, עזבתי את הכדורסל".

מי היו שחקני ההשראה שלך במכבי תל אביב?

"צבי רוזן, גיורא שפיגל ודרור בר נור. מכבי תל אביב לקראת סיום שנות השבעים הייתה ענקית, לצפות בהם מתאמנים הייתה חוויה והתרגשות".

הוא מספר כיצד לקח את החולצה של משה עסיס מחדר ההלבשה ללא רשות. "עסיס, הקשר והמכביסט הגדול, היה שם גדול בקבוצה. בסיום האימונים השחקנים היו זורקים את החולצות על הרצפה בחדר ההלבשה. יום אחד נכנסתי וסחבתי הבייתה את החולצה מספר 10 שלו, מעשה שובבות כמובן , איש לא הרגיש".

בנוער אימנו אותו יהודה ליבני, עודד הכט והמגן של הבוגרים, עמוס זולוטולוב. הוא שיחק, בין היתר, עם אבי כהן ובני טבק והצטיין באליפות צה"ל. "שירתי במצ"ח, בין השאר ,במחסומי שלל בסיני. התקיימה אליפות צה"ל, ניצחנו את פיקוד ההדרכה עם עודד מכנס ואורי מלמיליאן מגול ניצחון של מושיקו גריאני, שהוזעק למשחק הגמר".

בדרבי הנוער כבש שער שהוא זוכר היטב. "הייתי בצבא, עברתי מספר קורסים, כשמכבי אירחה במכבייה את הפועל תל אביב לדרבי נוער מסקרן. ביקשתי מהמפקד של צביקה בלומנשיין, אוהד הפועל, חופשת שבת, הוא שחרר אותי והגיע בעצמו למשחק. ישבתי בפתיחה על ספסל המחליפים, הפועל הובילה 0:1, כשעודד הכט הכניס אותי כמחליף. הכדור הגיע אל בני טבק שמסר לי, ובנגיעה הראשונה שלי בכדור כבשתי את גול המשווה, 1:1. ביום שאחרי, המפקד צעק עלי כי טעה כששחרר אותי כדי להבקיע גול".

הוא לא השתלב בבוגרים תחת יעקב גרונדמן. "לא הגשמתי חלום, לא שיחקתי בבוגרים של מכבי, ביקשתי ממנו ומההנהלה לעזוב. הייתה לי הצעה מהפועל יהוד של שלמה שרף, אבל בחרתי לקבל את ההצעה של זאביק זלצר ממכבי פתח תקווה. התחלתי לשחק שם בעונת 1976/7, עונה על הפנים בה ירדנו לארצית מהמקום האחרון. החלפתי את דני ספוקויני , ועלינו חזרה לליגה העליונה".

יש לו, איך לא, זיכרון גם משם. "היה דרבי של אם המושבות על גביע ראש העיר. בעטתי כדור שעבר את איציק ויסוקר שצעד לאחור להציל, הכדור פגש את המשקוף, חזר לרחבה ואני בזינוק נגחתי פנימה, 0:1 . החלוץ אברהם מרצ'ינסקי פנה אלי וביקש שאצא ואקבל תשואות, סירבתי, הוא יצא וישר ספג בוקס אדיר מאוהד הפועל פתח תקווה".

התחנה הבאה הייתה הפועל באר שבע. "למדתי באוניברסיטה בתל אביב, השלמתי קורסים. כשקיבלתי הצעה טובה לשחק בהפועל באר שבע עברתי לנגב , לעיר של אהבה גדולה למועדון ולכדורגל. שיחקנו במגרש הישן, מגרש האליפויות. האוהדים קיבלו חלוץ חיזוק שדובר רומנית. בניצחונות האוהדים הורידו ממני את החולצות, גרביונים ואפילו פעם את מכנסי הג'ינס שלי".

בהמשך באה הפציעה הקשה.

"פציעות הן חלק מהמשחק, אבל פציעות ארוכות הן סיוט לשחקן. נפצעתי בגיד האכילס של רגל שמאל, טיפול בזריקות לא עזר, גילו הסתיידות בגיד. המועדון קיבל שחקן רכש פצוע, אבל התאוששתי לאחר מספר חודשים. ב-1979 הפסדנו ברבע גמר הגביע לבית"ר תל אביב והודחנו בפנדלים. ניצחנו את האלופה מכבי תל אביב 0:1 מפריצה נהדרת שלי על מיקו בלו, ומסירה לביטון שכבש".

ואז התחילה האפיזודה עם ברית יוסף תרומפלדור.

"בעונת 1979/80 חתמתי בבית"ר ת"א, עונה של מאבקי תחתית, ירדנו לליגה הארצית בדרמה גדולה, הובלנו 0:2 על הפועל תל אביב אבל סיימנו בסוף בתיקו 3:3 שהשאיר את מכבי יפו בליגה העליונה".

מוטלה שפיגלר הגיע לעמדת המנג'ר. "שיחקנו בליגה הארצית, אני שיחקתי בהתקפה, אבל כששמואל רוזנטל נפצע שפיגלר ביקש ממני לשחק בעמדת המגן הימני ולא הסכמתי. שפיגלר פשוט לא נתן לי לשחק, עד שהסכמתי. הייתי מגן תוקף, היו לי משחקים טובים. עלינו לליגה העליונה יחד עם בית"ר ירושלים".

מבית"ר לבית"ר, אליה הגיע בזכות דוביד שוויצר. "מי לא רוצה לשחק תחת הכריש האגדי ובבית"ר הלוהטת של מלמיליאן ואוחנה? זכיתי כאמור בגביע המדינה ב-1985, בעונה שאחרי, 85/86, סיימנו רק במקום הרביעי בטבלה, אבל מהבחינה שלי היא בלתי נשכחת. ניצחנו בחצי הגמר, שהיה למעשה הגמר האמיתי, את מכבי תל אביב 1:2. קיבלתי מסירה משלמה שירזי, פרצתי מול אבי כהן ובוני גינצבורג, ביצעתי הטעיה, כאילו בועט לשער , הם נשכבו על הדשא, כבשתי שער בלתי נשכח עבור האוהדים".

רובי ריבלין נכנס לפעולה.

"ריבלין היה בשיא ההתלהבות אחרי הגול שלי, הוא נכנס וצעק לעברי 'אבי, תראה מה עשית לאבי כהן, הבלם של ליברפול . בגמר ניצחנו את שמשון תל אביב ברמת גן 1:2 בהארכה מגולים של אוחנה ומלמיליאן".

את האווירה בימק"א הוא לא שוכח. "האוהדים הכי מסורים ואוהבי השחקנים. אי אפשר בלי סימיקו הסמל, היו אוהדים שחייבו אותי לזרוק מאחורי הגב ביצים למטרה. הייתי המון על הכתפיים, כבשתי שער בדרבי נגד הפועל ירושלים, ניצחנו 0:2 ואמרו לי שאחרי גול בדרבי, אני יכול לנוח עד הדרבי הבא".

המשחק לצד מלמיליאן היה חוויה. "הוא היה גאון הקישור, היה לו קל לשחק איתי ועם אוחנה, שנינו רצנו המון לעומק. אורי מסר המון כדורים לאוחנה, גם לי הוא סיפק שפע אופציות התקפיות. היו שחקנים בקבוצה שאין היום בכדורגל הישראלי".

וכמה הוא הרוויח מכל זה? "השכר שלי בבית"ר ירושלים היה גרוש וחצי. אפשר להגיד. מנהל הקבוצה אברהם לוי חתם על חוזה ארוך טווח ומובן כספית על תשלום עבור נקודות. כשבאתי לקבל את הכסף קיבלתי בסכום כשליש פחות. אברם הסביר לי 'אצלנו תשלום לניצחון שווה רק שתי נקודות ולא שלוש'. פשוט עבדו עלי. בתקופת דרור קשטן כבר עשיתי הסבה אקדמאית להנהלת חשבונות".

הוא היה שותף לאליפות ההיסטורית של 1986/7, אבל בעקבות פציעה שלו עלה לכותרות החלוץ האנגלי-יהודי גארי ונדרמולן. "באימון בית"ר ירושלים, תוך כדי משחק פנימי, גלש לעברי השוער סוויסה. רק לאחר מספר חודשים של החלמה וגבס חזרתי לשחק. ונדרמולן שיחק במקומי והצטיין. בעונת האליפות כבשתי ארבעה שערים. בהמשך הייתי גם תחת מוטלה שפיגלר שהגיע לאמן את בית"ר ירושלים. חששתי שהוא יהפוך אותי למגן, אבל היה בסדר בנושא המקצועי".

השער של גולדר בדרבי – 7:00 בסרטון

ההמשך היה במכבי יפו, "שם פגשתי את איציק זוהר הצעיר והכישרוני שעלה לקבוצה הבוגרת של יפו, ממנה עבר למכבי תל אביב". לאחר מכן צורף על ידי אמציה לבקוביץ' למכבי חיפה. "בעונת 1988/9 אמציה הביא אותי לקריית אליעזר. המאבק על תואר האליפות היה מול אברהם גרנט והפועל פתח תקווה, בסוף זכינו".

סיפור תאונה מדהים בדרך מטבריה לחיפה.

"מכבי חיפה שיחקה נגד הפועל טבריה. בסיום הקבוצה יצאה למסעדה לארוחה. אמציה שהשאיר את האוטו שלו בקריית אליעזר החליט לחזור ברכב של אחד האוהדים ולא עם הקבוצה, הוא שכנע אותי להצטרף אליהם. האוהד נסע כמו משוגע, עשה תאונה. ספגתי מכה בראש, נלקחתי לבית חולים סבלתי מהקאות, החמצתי תקופה ארוכה. לא רציתי להמשיך להיות שחקן פוסטר, החלטתי לפרוש מכדורגל".

היה לו ניסיון נוסף בשיכון המזרח. "מנחם איריס פנה אלי, אבל לאחר ארבעה מחזורים נכנס בי שחקן בצורה קשה, שבר לי את עצם הכתף השמאלית, העצם יצאה וכאן פרשתי סופית".

היה לך כרטיס אדום אחד בקריירה.

"הכנסתי בוקס ליחיאל אבן צור ששיחק בפראות. השופט משה אשכנזי ראה והרחיק אותי מהמגרש".