הבהלה לזהבי: השאלה שרובי קין חייב לענות עליה

הסופרבול יתקיים הלילה, זמן מצוין להיזכר בעונה של פיינליסטית השנה שעברה פילדלפיה איגלס, שהייתה כפסע מזכייה. מפומפמים מההישג, האיגלס החליטו שהשנה הם עושים את הצעד הנוסף ומביאים את הגביע הביתה. במשך שני שליש עונה נראה היה שזה עובד להם מצוין. שישה מחזורים לסיום הם עלו למאזן 1:10 וקשה היה לדמיין שמישהו יעצור אותם. בנקודת הזמן ההיא החלה התפרקות בלתי מוסברת. פילדלפיה הפסידה בחמישה מששת משחקיה, איבדה את ראשות הבית ולפלייאוף הגיעה כשהיא חבולה ומושפלת, שם הובסה על ידי טמפה ביי הבינונית. הפרשנים תיארו את הקריסה כ"גדולה ביותר שה-NFL ראה אי פעם".

מזכיר לכם משהו?

מה שקורה למכבי תל אביב השנה עשוי להיכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. כיצד קבוצה שרק לפני חודש הובילה את הטבלה בפער של עשר נקודות ונראתה בדרך לעונה סטייל האליפויות של איביץ' שומטת יתרון כזה במהירות כה גדולה? התשובות רבות ומגוונות, ותהא הסיבה אשר תהא, המועדון הזה מפוחד עד עמקי נשמתו וחלוציו. משקולות ברגליים, מסירות שלא מתחברות, אנרגיה ששואפת למינוס, בעיטות לשמיים, הגנה מזעזעת ובעיקר תחושה של חוסר שליטה – כל אלה מאפיינים את השחקנים של רובי קין.

מכבי תל אביב משדרת פאניקה. לא רק על המגרש, גם מחוצה לו. המירוץ אחרי ליאור קאסה הכניס את המועדון לסחרור. מפאסיביות כמעט מוחלטת, האופיינית להם בדרך כלל בינואר, בקרית שלום עברו לרכישה מזורזת של שחקנים. כמעט במקביל, הופחתה להם נקודה שהעלתה את מכבי חיפה לפסגה והנחיתה עוד מכה מוראלית. מדובר בטראומה מתמשכת עבור מועדון שממש לא מזמן התהייה לגביו הייתה מתי בדיוק יחגוג אליפות, במרץ או בתחילת אפריל.

מה עבר על מכבי תל אביב בחודש האחרון? שמונה משחקים, שני ניצחונות, אבל שימו לב לנתון הבא: בשמונת המשחקים הללו היא עלתה ליתרון ראשון רק פעם אחת, בדרבי. בשישה מהם נקלעה לפיגור, בפתח תקווה סיימה ב-0:0. כשאתה סופג ראשון בכל משחק, הסטטיסטיקה לא איתך, גם לא המוטיבציה. באופן כללי, מדובר בתופעה שערורייתית, אבל היא לא בלתי הגיונית למועדון שמפסיק לתפקד.

רובי קין סופג את רוב האש. הוא לא האשם היחיד, אבל הוא לא מסוגל לעצור את המפולת. שאלות רבות מופנות לכיוונו. למשל, מדוע עדן קארצב לא מקבל הזדמנות אפילו כמחליף או למה אנריק סבוריט ממשיך לפתוח בעמדת הבלם למרות יכולת ירודה כבר שנה וחצי בעמדה הזאת? יש עוד, אבל כל אלה מתגמדים מול תפוח האדמה הלוהט ביותר.

בכל פעם שקין נשאל על ערן זהבי הוא הוא מגיב בסבלנות ראויה לציון, אבל תשובה אמיתית אין לו. אף אחד לא היה רוצה לעמוד במשבצת שלו בהקשר הזה, הוא יודע מימיו ככדורגלן איך עובדים היחסים של מאמנים עם מגה-כוכבים. יש מעט מאוד אלכס פרגוסונים שלא ידפקו חשבון לאף אחד ויצליחו לצאת ללא פגע. האם באמת יש לזהבי מקום קבוע בהרכב ביכולת הזאת? האם זהבי עצמו מבין ומכיר בכך? ומדוע לשרוף את דור תורג'מן באגף ימין (ימין!) כשהוא אפקטיבי בהרבה משמאל או כחלוץ 9, עמדה שאותה, ובכן, תופס 7EZ?

כל עוד קין וזהבי לא יתנו תשובות על המגרש, השאלות הללו ימשיכו להישאל.

לקריסה של מכבי תל אביב יש שתי תמונות מראה. האחת היא הפועל באר שבע, שניצחון שלה הערב על מכבי נתניה יציב אותה בעמדה משמעותית במירוץ לאליפות. עד כה באר שבע צלחה את כל המבחנים האפשריים מאז תחילת ההתאוששות המופלאה שלה, כולל ניצחון על מכבי חיפה. כרגע הסנטימנט לגביה הוא שהיא עדיין לא רלוונטית במאבק, תחושה שאליניב ברדה היה שמח לשמר, אבל ניצחון על נתניה, ועוד אחרי מסע הרכש של אמצע השבוע, ישנה לחלוטין גם את התחושה הזאת ויבחן שוב את יכולות התגובה של הקבוצה תחת הלחץ של מאבק אליפות.

הקבוצה הנוספת היא, כמובן, מכבי חיפה. כמות המשברים שהאלופה צלחה בתחילת העונה הייתה אמורה להרחיק אותה מהתואר, והנה, עמוק בתוך הסיבוב השני, היא שוב לבדה בראש הטבלה, הישג כמעט לא ייאמן לאור מה שעברה. וזה רק הולך ומשתפר.

למכבי חיפה יש יותר כישרון ממכבי תל אביב, וכשמוסיפים לכישרון הזה גם אופי ומוטיבציה מקבלים קבוצה דורסנית שלא רואה את היריבות ממטר, אבל אפשר לזקק את ההבדלים בין השתיים לשני שחקנים שכוכבם דרך בקיץ: ענאן חלאילי ודור תורג'מן. האחד הוא שחקן קו ימין שמסוגל בצוק העיתים לשחק כחלוץ 9, האחר הוא חלוץ 9 שמתקשה לשחק על קו ימין. האחד מתופקד על ידי המאמן בעמדה החזקה שלו, האחר לא. זו, אם תרצו, תמצית הפער.

חלאילי פתח את העונה עם הרבה הייפ, שאותו הצדיק במידה מסוימת, אבל היה חסר לו תכלס, בין אם בשל כדרורים מיותרים ובין אם בגלל חוסר דיוק. ככל שנקפו המחזורים הוא התחדד והשתכלל, עד שהפך לשחקן קטלני עם מחץ. תורג'מן, לעומת זאת, לא ממצה את הפוטנציאל מהסיבות שהוזכרו למעלה.

יש, כמובן, עוד גורמים למהפך, כמו העוצמה של הגנת מכבי חיפה והנסיקה של שימיץ', הרכש הנכון שעשתה בינואר ועוד, אבל חשוב לזכור גם בשלב זה – ההפרש עומד על שתי נקודות. נכון שכרגע זה מרגיש כמו 20, אבל מכבי חיפה עצמה הייתה בסרט דומה בעונת האליפות הראשונה, כשאיבדה יתרון בן שמונה נקודות למכבי תל אביב, חזרה להוביל וזכתה בתואר. זה בוודאי יישב לדגו בראש בכל משחק מעכשיו.

הפועל תל אביב ספגה אתמול את הפסדה השישי בשבעה משחקים, ואיכשהו היא עדיין נמצאת חמש נקודות מעל הקו האדום, סיטואציה שמזכירה שוב כמה קשה למועדון גדול לנשור מליגת העל אפילו אם הוא מאוד רוצה. הנתון המדהים יותר הוא שהקבוצה נמצאת במרחק של שתי נקודות מהפלייאוף העליון.

עם לוח משחקים שכולל מפגשים עם בני ריינה, שתי הפתח תקוואיות והפועל ירושלים, יש ליוסי אבוקסיס סיכוי לא רע לסיים את העונה הרגילה בין שש הראשונות. השאלה היא לא האם הפועל תל אביב תשתחל לפלייאוף העליון, אלא האם יש לה איזושהי דרך מוכוונת לשם. כל המערכים של הקבוצה לא מאוזנים וכתוצאה מכך גם השאיפות שלה לא ממש ברורות. המינצברגים הצהירו על דרך חדשה, אבל הגענו לינואר, יש מאמן טרי שרק הגיע ומיד נאלץ לוותר על אוז'בולט ורודריגס בלי לקבל תחליף ראוי עבורם. פלא שהקבוצה נראית כך?

דרך חדשה? יואילו הבעלים לספר לנו במה הניהול שלהם שונה מזה של הניסנובים.

בקטנה

שרון מימר הוביל את בני ריינה לסיבוב מפתיע במיוחד, אבל כרגע רק שלוש נקודות מפרידות בינו לבין הפלייאוף התחתון. עם פער של עשר נקודות מהקו האדום ועל פי קצב הצבירה של הפועל חדרה והפועל פתח תקווה, לא נראה שהקבוצה שלו בסכנת ירידה, אולם מימר זקוק לבוסט נוסף של הצלחה. בשנה שעברה עשה בבלומפילד בית ספר להפועל תל אביב, ניצחון שבסופו של דבר השאיר אותו בליגה. הישג נוסף בשבת יקרב אותו מאוד לפלייאוף העליון ולא פחות חשוב מכך – ירחיק אותו עוד יותר מתדמית מאמן הקרוסלה שדבקה בו.