עם סיום ה-0:5 של מכבי חיפה באשדוד' הזרקורים הלכו לרביעייה של פרנזי פיירו ומנגד לחרפה של אשדוד, וזה קצת מוריד מההישג של מכבי חיפה. אחרי עלייה לשמינית גמר הקונפרנס, להגיע למגרש לא אטרקטיבי כמו אשדוד, ללא יותר מדי מנוחה, זאת הקרקע הכי נוחה להוריד הילוך פיזי ומנטאלי – ומכבי חיפה לא נפלה בפח הזה. מכבי חיפה הגיעה רעננה, לחצה מהפתיחה והייתה הדומיננטית ובדרך לניצחון הרבה לפני הכרטיס האדום של אשדוד שנשלף בדקה ה-19.
ההסתערות של חיפה בפתיחה היא גם רצון לגמור משחקים מוקדם לפני שהעייפות תיתן את אותותיה. אמש בדקה ה-7 היא הבקיעה, בגנט בדקה הרביעית, בדרבי בדקה ה-15, נגד מכבי תל אביב בדקה ה-3. בסיבוב הראשון עד הדרבי הקבוצה לא כבשה כלל ברבע השעה הראשונה וכעת היא הראשונה בליגה עם 7 שערים שערים ברבע השעה הראשונה וקבוצת המחצית הטובה בליגה.
לפני המשחק מסאי דגו דיבר על כך עם השחקנים, אפילו הלך קצת הפוך, שידר שזה הגיוני שבראש תהיה ירידה מנטאלית, אבל זה משהו שכל אחד צריך להתמודד איתו ולא לוותר. גם ליאור רפאלוב שוחח עם שחקנים ואמר להם כי "בתחילת העונה משחקים כאלה בדיוק עלו לנו בנקודות כי לא באנו טוב" ושחקנים סיכמו זאת ב"היה קשה לסגור את הפער בצמרת, דיברנו על זה לפני שאנחנו לא רוצים לחזור לאותה הסיטואציה ולרדוף, מגיע לנו להישאר ראשונים".
אז מכבי חיפה ניצחה ושמרה על המקום הראשון ופרנזי פיירו כבש את הרביעייה הראשונה שלו. בתולדות ליגת העל הוא אולי החלוץ הכי פחות מוערך ביחס למספרים שלו. 35 שערים בעונה וחצי כאן, 14 שערים ליגה העונה, אחד פחות מהשיא האישי של 15 במדי גנאגן. אחרי משבר, פציעות קטנות ואיבוד המקום בהרכב, אם הוא חוזר כך למאני טיים של העונה, דגו יכול להיות רגוע. כנראה שתמיד בצורת המשחק שלו פיירו יעלה סימני שאלה, אבל ברמת התכל'ס הוא מספק נוכחות ומספרים ומבחינת מסאי דגו, עם שלל הכישרון בקישור ובכנפיים, זה מה שהוא צריך ממנו.
בסיום דגו בכלל לא הסתכל רחוק, גם לא על היריבות, אלא על "גביע מול אום אל פאחם בחוץ זה מוקש", הוא זוכר היטב עם מה היה צריך להתמודד בסיבוב הקודם בכפר סבא, הוא שואף לתת דקות לכאלה שפחות משחקים וכמובן לעלות לשלב הבא, כך שעם כל הכבוד למחזור הבא בליגה או לפיורנטינה, הוא כרגע מרוכז בגביע. פייר קורנו ידע לקבל את הצהוב הדרוש כדי להיעדר ממשחק הגביע, על אף שעשה זאת בצורה בוטה ולא ראויה.
הגישה היא אולי הדבר הכי טוב שמסאי דגו הצליח להכניס במכבי חיפה השנה, משהו שהוריד לחץ ונתן יותר שקט. ברור שיש למועדון שאיפות ומטרות, אך איכשהו מטרה קצרה אל עבר המשחק הבא הפכה למוטו של כולם או כמו שאמרו שחקנים: "לחשוב רחוק מדי זה רק מלחיץ ואין לנו גם השפעה על זה, כולם מסתכלים על המשחק הבא, רוצים לשחק ולהוכיח, לשמור על המקום שלהם, מתעסקים יותר בתחרות על המקום בהרכב ולנצח את המשחק הבא ולא מה יהיה בסוף העונה".
לחובבי המנחוס נציין כי שני הניצחונות הכי גבוהים של מכבי חיפה באשדוד הסתיימו בכלל באליפות של מכבי תל אביב.
1:6 במרץ 1995. צמדים של האשדודים חזן ורביבו, שערים של רוני לוי וגרייב. תוצאת המחצית אז הייתה 0:4.
1:5 במאי 2003, במחזור הסיום הזכור. 0:5 במחצית, צמדים של עידן טל וזנדברג ושער של קייסי, אבל אחרי ההפסקה רק שער מצמק של הולצמן ובמקביל מכבי תל אביב ניצחה את הפועל פתח תקוה 0:3 וזכתה באליפות בהפרש של שני שערים.
גדי קינדה אמר בסיום: "אני חושב שבדרבי התחלנו טוב מאוד ב-20 דקות הראשונות ומשום מה הלכנו אחורה. אנחנו באים מוכנים מאוד לכל משחק, מבינים מה מסאיי דורש, היום זה נפתח לנו והאדום גם עזר לעשות את זה".
על החזרה לשחק נגד אשדוד: "זה תחושות טובות, תמיד טוב לי לחזור לכאן, גדלתי בעיר, אני מכיר המון אנשים ויש לי המון חברים שבאו לראות את המשחק, אבל שמתחיל המשחק אני מתנתק ומתרכז במכבי חיפה".
מה דעתך על הכתבה?