"בתקשורת מתפרנסים מלפגוע בפרנסה של אחרים": שרון מימר סוגר חשבון

המונח "המימרים" הגיח לאוויר העולם לפני ארבע שנים והפך למטבע לשון בכדורגל הישראלי. הוא בא לתאר תופעה – בחירה אוטומטית של קבוצות במעגל מצומצם של מאמנים שמחליפים תפקידים – ותפס בגדול. שרון מימר עצמו התייחס אליו לא מעט בפומבי. יש למימר בטן מלאה על ההתנהלות בכדורגל הישראלי, השיח השלילי בתקשורת. הוא שרוט, כהגדרתו, אבל מלא בביטחון עצמי. רגע אחרי הישג השיא בקריירה שלו, הראיון הראשון בין מימר לכותב טור המימרים חייב להיפתח בשיחה על הפיל שבחדר.

הגיע הזמן שנדבר על זה. איך הגבת בפעם הראשונה?

"יכול להיות שכמאמן צעיר, הייתי לוקח את זה לקטע אישי. הערכתי את מה שאמרת כי זה היה סוג של צלצול בפעמונים. התופעה הזאת שאפשר היה לקרוא לה הסילבסים או הקורצקים או הדראפיצ'ים היא תופעה שפוגעת בכדורגל עצמו יותר ממה שהיא פוגעת במאמנים כי בסופו של דבר כל אותם מאמנים שמפטרים אותם, גם חוזרים אליהם בסוף. כולם עדיין עובדים לא כי הם רודפים אחרי העבודה, אלא כי העבודה רודפת אחריהם. המאמנים האלה, שנוטים טיפה לזלזל בהם, הם אלה שמובילים את הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות ואם חוזרים אליהם תמיד, כנראה שיש בהם משהו. לקחתי את זה למקום טוב כי הכתבה שיקפה מציאות בצורה הכי יפה שאפשר".

אז מה שרון מימר חושב על תופעת המימרים?

"תופעה שהיא חלק מהתרבות שלנו במדינה – חוסר כבוד לבני אדם בכלל ולאו דווקא למאמנים – רצון לחפש דם ולשמוח לאיד. התרבות הזאת חייבת להשתנות במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר. זה נכון גם לספורט. צריך לכבד את אנשי המקצוע ולתת להם את הקרדיט על מה שהם עושים ועוברים. לצערי יש בתקשורת אנשים שמתפרנסים מלפגוע בפרנסה של אחרים. מה שיש להם למכור זה לייצר דם, לזלזל באחר ולהתעסק בצהוב ולא במקצועי. התרבות שלנו משפיעה על דעת הקהל. צופים, מאזינים וגם בעלים נופלים לרשת של שליליות. תופעת המימרים לא פוגעת במימרים – היא פוגעת בכדורגל הישראלי".

יש פה עניין של ביצה ותרנגולת. אני טענתי שהמימרים הם חלק משרשרת המזון כי נוצר צורך במאמני אינסטנט. אתה מדבר בצדק על שיח שלילי, אבל איפה זה מתחיל? מהתקשורת, מהקהל, מבעלים? משהו יצר את התופעה הזאת

"כשמאמן מגיע לקבוצה, נראה לך שהוא רוצה לעזוב כל חצי שנה? אף מאמן לא אומר לעצמו: 'אני אעשה פה כמה חודשים ואלך להרפתקה אחרת'. כולנו רוצים לבוא לכמה שיותר כי כך אתה יכול להנחיל את הדרך שלך גם אם תצטרך לעבור תקופות קשות יחד עם המערכת. לצערי, לא כל מערכת מצליחה להתגבר על הלחץ. בזמן שמצפים ממאמן ושחקנים להיות חזקים בתקופה קשה, מי שנופל זה דווקא הבעלים. קח את זיו אריה בהפועל ירושלים, אליניב ברדה בבאר שבע וגם סעיד בסול איתי. איפה שנתנו את האוויר וחשבו שהמאמן הוא הפתרון ולא הבעיה – זה הצליח. תופעת המימרים נובעת אך ורק מאי עמידה של הבעלים בלחצים ושל קהל שנסחף אחרי תקשורת עוינת. במועדון טוב שמתאים לי, אני מוכן לחתום לכמה שנים. זה יעזור לי להביע את האני מאמין שלי הרבה יותר מאשר אם אעבור כל יומיים קבוצה ואגיע לקבוצות חדשות עם מטרות אחרות ושחקנים חדשים. זה מאוד קשה".

בעונה החדשה של "סנדרלנד עד המוות", יש מונולוג מדהים של אלכס ניל. הוא מספר שכשהוא מפסיק לעבוד כמאמן, הוא עובר מלהיות האדם החשוב במועדון למישהו שיושב בבית לבד ומקווה שלא ישכחו אותו. אז הוא מסתכל על תוצאות, מחכה למשרה פנויה וכשהוא שומע על סנדרלנד בתקשורת הוא שולח את הסוכן לשאול אם הם מעוניינים. אתה יכול להזדהות?

"יש מילה אחת שמתארת את זה: ריקנות. פעם היו 'מאמני בתי קפה', מעבירים אימון ויושבים בקפה. היום מאמן זה 24/7. הראש שלך עובד גם כשאתה עם המשפחה או לפני השינה. אתה כל הזמן חושב על המשחק הבא או על השחקנים כבודדים. כשזה נקטע, אתה יורד לאפס. אתה ממלא את עצמך שבוע-שבועיים בדברים אחרים, אבל מי שמתעסק באימון, בוערת בו העשייה. יש מאמנים שממלאים את הריקנות בעבודה בתקשורת או בדברים אחרים, אבל שום דבר לא משתווה לריגוש של היצירה, האימון, ההכנה עם קבוצה למשחק. הריקנות הזאת גורמת להרבה מאמנים לקחת גם הצעות לא נכונות.

"למרות שזה לא נראה ככה, גם כשישבתי בבית, לא קפצתי על כל דבר. סירבתי להצעות מהלאומית ומקבוצות שלא התאימו לי. אני לא מצטער על שום החלטה. הלכתי למקומות שאנשים פחדו להתקרב אליהם. חמש פעמים הגעתי לקבוצות מתחת לקו האדום – כפר סבא, הפועל חיפה, מכבי פ"ת, סכנין וריינה – בכולן נשארנו הרבה לפני סוף העונה. זה לא 'הישג סקסי' כמו ריינה בפלייאוף העליון, אבל תראה מה מאמנים עוברים היום. הם מגיעים לקבוצות באמצע עונה ולא תמיד משפיעים. הרבה מאמנים בכירים שלקחו קבוצות באמצע העונה ירדו ליגה. מבחינתי, זה הישג לא פחות ממה שהשגנו בריינה. חוויתי הכל מהכל ואני מרגיש שכל פעם שהגעתי לקבוצה הצלחתי. פוטרתי שלוש פעמים – פעמיים בגלל סיבות מקצועיות של חוסר סבלנות בכפר סבא ובחדרה ופעם אחת בגלל התערבות מקצועית".

בוא באמת נפתח את מה שקרה בבית"ר ירושלים בקדנציה הראשונה.

"הייתה חצי שנה מצוינת… אלי טביב ואני היינו במערכת יחסים מצוינת, שיחות טובות, כבוד הדדי והוא לא התערב אפילו פעם אחת – ואז התחלנו להכין את העונה. בקיץ ההוא, אלי אוחנה הגיע להיות היו"ר וטביב היה אמור לזוז אל מאחורי הקלעים. אם תשאל אותי, זה שהתקשורת אמרה 'אוחנה בנה' קצת שיבש לטביב את המוח. הוא רצה להראות שהוא פה. נפרדנו מרואדה ולא הבאנו תחליפים ברמה מספקת. לפני המשחקים באירופה, אמרתי לו שהכי טוב לנו לשחק בקו חמש, והוא אמר שהוא לא אוהב את זה. החלטתי לזרום ולא להיכנס לתאקלים עם בעל הבית. שיחקנו נגד ושאש ההונגרית, לא היינו טובים ופיגרנו 3:1 בדקה ה-60, כשבמזל הפכנו ל-3:4 מכלום. לקראת הגומלין אמרתי לו: 'לא משנה מה, אני הולך עם חמישה בהגנה. זאת השיטה שהכי מתאימה לקבוצה. תן לי לנצח את המשחק'. שיחקתי שם עם חמישה בהגנה וניצחנו 0:3. באותו יום טביב אמר לאוחנה: 'הוא לא מקשיב ולא יישאר פה עוד הרבה זמן'.

"שבוע אחר כך פגשנו את פלובדיב הבולגרית. עליתי עם השיטה שלי, הובלנו, החמצנו וגנבו לנו 1:1. קיבלתי ממנו טלפון: 'אמרתי לך, תחזור ל-4-3-3'. ידעתי שזה לא נכון. ביקשתי ממנו לנתח משחק ולא תוצאה, אבל הוא ננעל. לא רק שהוא דרש 4-3-3, אלא הזכיר שלושה שחקנים שצריכים לפתוח. שם התחיל מחול שדים. שיחות יומיומיות. אנשים שלו בתוך המערכת אמרו לי ללכת איתו או שהוא יפטר אותי כי הוא נעול עליי. עברתי שבוע לא קל, וכמאמן צעיר החלטתי ללכת נגד כל העקרונות שלי. נסענו לגומלין, פיגרנו 2:0 בדקה ה-20, קיבלנו אדום וחטפנו רביעייה. אני מצפה מבעלים שאתה הולך איתו שייקח את אחריות וייתן גב, אבל מיד אחרי המשחק יצאה כותרת שטביב מצפה ממני להתפטר. קיבלתי שיעור חשוב לחיים: 'תמות עם האמת שלך ולא עם האמת של אחרים'.

"חזרנו לגביע הטוטו אחרי פיצוצים ביני לבינו. הוא ירה בי והלך אחורה. בגביע הטוטו, ניצחנו את אשדוד ובאר שבע של בכר בטרנר. עלינו שלב, אבל במשחק האחרון, כהכנה למחזור הראשון מול מכבי ת"א, רציתי לעלות עם רוב ההרכב הראשון. אחרי שהתחזקתי מהתוצאות בגביע הטוטו, התחילו שוב הטלפונים. 'זה עולה וזה ועולה, תעיף את קליימן ותעיף את ההוא'. אמרתי לו שזה לא יקרה ושהוא פוגע בקבוצה. אני טועה פעם אחת. לא רציתי להצטייר כבובה של אף אחד. לא התחלתי לאמן כדורגל ולמדתי כדי שיבוא מישהו ויגיד לי מי פותח ובאיזו שיטה לשחק. אני מוכן להקשיב לכולם ולהתייעץ, אבל ההחלטה האחרונה אמורה להיות שלי. גם שחקנים מרגישים כשמאמן לא הולך עם האמת שלו. הלכתי עם האמת שלי ואחרי המשחק, טביב אמר לאוחנה: 'או שאתה מפטר אותו, או שאני מפרק את הקבוצה ועוצר משכורות'. אוחנה אמר לי שמוסרית הוא לא יכול לפטר אותי כי אני עושה עבודה טובה. אמרתי לו: 'אלי הוא נעול, זה לא תלוי בך ולא בי'. עוד לפני שפיטרו אותי, כבר פורסם באתרים שגיא לוי חתם.

"העזיבה של בית"ר היא אחד הדברים שהכי כואבים לי. כמאמן, אני חושב שבית"ר הייתה יכולה להקפיץ אותי למקומות שעוד לא הגעתי – מאמן של קבוצות גדולות, קבוצות לתארים. העזיבה עצרה לי את ההתקדמות, אבל אני לא מצטער כי אם הייתי הולך למקום של להיות בובה, בלונג ראן הייתי מפסיד בטוח".

בוא נחזור לריינה. מבחינתי, זה קסם. לא מעט חשבו שהקבוצה תיעלם מהמפה באותה מהירות שהיא קמה.

"אי אפשר להגדיר את הקסם. ריינה היא הבייבי של בסול והמחויבות שלו למקום לא יורדת מ-100 אחוז. סעיד הוא וואן מן שואו. אין מערכת ניהולית. כל דבר שאתה צריך, עובר דרך סעיד. הוא מצמצם באנשים כדי שיהיה לו יותר כסף לצוות ולשחקנים. מבחינתו זה עדיף מלהחזיק אנשים שיעשו סתם דברים לא משמעותיים כהגדרתו. ההתנהלות מייצרת המון קשיים. חסרים לנו המון דברים ביומיום שסעיד לא חושב שיש להם משמעות גדולה וזה גרם לנו ללא מעט ויכוחים. ניסיתי לגרום לו להבין שכדורגל זה לא רק אימונים ובחירת הרכב, אלא הרבה דברים אחרים: תוספי מזון, חדר כושר, ארוחות גיבוש, מתקן אימונים קבוע במקום לעבור כל יומיים מגרש אחר ולהעביר ציוד במוניות. לדעתי, כדי להישאר ברמות הגבוהות, ההתנהלות של המועדון חייבות להשתנות, אבל יש פה 'בעיה'. הבן אדם מצליח בדרך שלו כבר שבע שנים וקשה לו לשנות דברים בצורה דרמטית. זו הדרך שלו והיא גורמת לעבודה להיות יותר קשה".

לעונה הזאת באת ממקום אחר. קבוצה שלך שהשארת בליגה, שאתה בונה אותה בעצמך. הרגשת כבר בקיץ שאתה מתקדם מהתדמית שדיברנו עליה?

"לא התעסקתי בזה. מה שכן, הייתה לי הצעה מקבוצה אחרת בשכר יותר גבוה והתלבטתי מאוד. כולם חושבים שלריינה יש רף שהיא לא יכולה לעבור. התלבטתי אם נוכל לעשות את קפיצת המדרגה והתהליך גרם לי להישאר. שיניתי מחשבה. יש המון דברים טובים בריינה שאין במקומות אחרים. סעיד לא מתערב מקצועית. אין אף אחד באימונים חוץ ממך, הצוות והשחקנים. זה נותן שקט ומוריד לחצים מיותרים. רציתי לבנות קבוצה בצלמי. בחרתי את כל השחקנים יחד עם סעיד ואף אחד לא הונחת. זה גרם לי להביא את השחקנים שאני מאמין בהם שיהיו בדרך שלי וידעתי שנעשה עונה טובה. סעיד רצה להישאר בליגה בלי תסבוכות".

כן, אבל אם לא היית מגיע לפלייאוף העליון, זו הייתה אכזבה אישית.

"נכון. הגענו לפלייאוף כי באנו צנועים. בסיבוב השני, קבוצות באו לשחק נגדנו עם שלושה בלמים. קבוצות לקחו אותנו יותר כמשהו מסוכן, ופה טיפה איבדנו את זה. אם הייתי בקבוצה גדולה, הייתי מצהיר מהיום הראשון שאנחנו מכוונים לפלייאוף העליון ולא מרפה מזה לשנייה. אני יכול להגיד לך שבתוך המערכת, כן אמרתי שנגיע לשם וטפטפתי את זה לשחקנים. אמרתי להם שיש לנו פוטנציאל להגיע למקומות שהם לא חולמים, אבל כלפי חוץ, ניסיתי לא לגרום לדברים לצאת מפרופורציות". בשבועות האחרונים דיברת אחרי משחקים על חוסר הרענון בינואר. בסכנין, שמת את המפתחות בדיוק על זה.

"רק טיפש טועה פעמיים. בסכנין טעיתי. נתתי לאמוציות להשתלט עליי, הייתי צריך להישאר והייתי מגיע לפלייאוף העליון כי היינו שם אחרי המשחקים הכי קשים בליגה. בריינה עברנו חודשיים קשים. שחררנו שני שחקנים וכמעט איבדנו את חילף. סעיד אמר השבוע שבינואר חסכנו כמה מאות אלפי שקלים. מה שהוא רואה כחיסכון, מבחינתי העמיד בסכנה את הפלייאוף. היו לנו ריבים גם על חילף. אני איש מערכת. אם הוא היה מצהיר שמבחינתו הוא נשאר בליגה והפלייאוף העליון לא מעניין אותו, הייתי מרגיש שהוא יחד איתי ואני לא קורבן של המעשים שלו. שתבין, לא היו לנו תמיד 10 מול 10 לאימון טקטי. לא היו לי שחקנים מחליפים לשינוי שיטות. הסגל נשאר חשוף בשתי עמדות, אבל דיברנו על קסם? לא הייתי מתפלא אם היינו מפספסים את הפלייאוף בגלל ינואר כי זה לקח אותנו למקומות של עייפות, שחיקה וחוסר תמרון. אין לי בעיה ללכת בדרך של בעלים אם הוא איתך בדרך ולא רק בטוב".

אבל הוא היה איתך. הוא היה איתך 16 משחקים ללא ניצחון בעונה הראשונה והראה דרך שונה לעומת בעלים שעבדת איתם בעבר. במקומות אחרים, בסיטואציות הרבה פחות גרועות, סיימת את תפקידך.

"אני שמח שאתה שואל את זה. אתה חוזר ומסכם את כל מעמד המאמן וחוסר המחשבה. סעיד הוא איש עסקים. אנחנו חברים טובים כמו משפחה, אבל הוא לא רואה בעיניים. כשהוא חושב שיש משהו לא נכון, הוא יורה. אדהם האדיה מאמן מהמגזר וסעיד חשב מיליון פעם אם לפטר אותו כי הוא קיבל ריקושטים. תסכים איתי שלא מפטרים מאמן שעלה איתך שתי ליגות אחרי שלושה מחזורים? נותנים לו מינימום שבעה-שמונה. סעיד פועל לפי מה שנכון לריינה. אני חוזר אליי והיו לנו שיחות על זה. הוא מסתלבט על זה שהשאיר אותי ואני אומר לו: 'תקשיב, אם היית חושב שאני הבעיה ולא הפתרון, הייתי בבית. ידעת שאשאיר אותך בליגה ובגלל זה השארת אותי'. הוא לא עשה לי טובה לרגע. גם ברגעים הפחות טובים, המועדון היה אופטימי, חי ולא התפרק דווקא בזכות הניסיון שלי. השילוב של הניסיון והשקט של סעיד שהחליט שאני הפתרון – זה סוד ההצלחה. סעיד מנתח מהראש מה נכון ומה לא נכון. הוא לא מושפע מאנשי תקשורת שמתקשרים ואומרים 'אם לא תפטר אותו, תרד ליגה' – והיו כאלה. הוא לא מושפע מקהל שמתעצבן וחי מאפקט העדר של 'יאללה לפטר'. זה היתרון שלו".

מקצועית, בסגל שלכם, ההישג הוא כמעט בלתי נתפס.

"אם תפרק כל קבוצה בליגת העל, אין לנו יתרון כבודדים על אף אחת. בריינה השלם עלה על סך חלקיו. בחיבור שעשינו, במשפחתיות שיש לנו, בשקט שיש לעבוד, אף אחד לא ספר אותנו, והכל עבד לטובתנו. כשאתה מסתכל על המועדונים בפלייאוף התחתון, זה לא רק מעצים – זה יותר מאליפות. מבחינתי, הריאלי שלנו זה 12-14. זה המקום הטבעי, במקרה הטוב נשארים בליגה במזל".

ריינה העונה שיחקה לא מעט עם ארבעה חלוצים. איפה אתה בשיח של קבוצות קטנות שבאות רק להסתגר?

"אני לא שופט אף אחד. אתה מאוד תלוי שחקנים ומאוד תלוי האישיות שלך. אם אתה לא מאמין בשחקנים שהם יכולים דרך משחק הרפתקני להביא נקודות, אתה הולך לבטוח וזה לסגור משחק ולקוות לטוב. בכל הקריירה, היו לי משחקים בודדים שבאתי להתבטל מול קבוצה ולחכות לה 30-40 מטר מהשער. אני מאמין במניעה. לא לחכות שיקרה לך, אלא ללכת קדימה ולגרום ליריבה גם להזיע. בחדרה, למשל, הם סיגלו לעצמם את המקום של 'בואו נתגונן ונקווה לטוב'. היו לי איתם ויכוחים של בואו נצא מהשבלונה הזאת. כשהיה טוב הם הלכו איתי. כשהיה פחות טוב, הם נלחצו ורצו לחזור לשבלונה, ל-DNA של המועדון. אי אפשר היה להוציא אותם מזה. למדתי שיעור לחיים. ביום שאני ארצה לרצות אחרים, זה היום שבו אפול. אני מתכוון לעשות את הכי טוב בשביל המועדון שלי ולהצליח בדרך שנכונה לקבוצה שלי. זו לא חוכמה לרצות את הפרשנים".

ועכשיו אתה בדילמה כמו בקיץ שעבר. נאמנות למקום לצד רצון לגיטימי להתקדם.

"אני בכלל לא פוסל הישארות בריינה. אם יש דבר אחד שמאוד מפריע לי, זה שהמועדון צריך להתפתח להרבה מקומות לפני כדורגל ושחקנים. חוויתי המון קשיים וזה הדבר היחיד שעוצר אותי – לאן המועדון יכול להתקדם? האם הוא רוצה להתקדם למקום שבו תנאי העבודה יהיו טובים יותר? אין לי הצעה אחרת. אני לא הולך ובודק. כרגע המחשבות היחידות הן אם ריינה יכולה לעשות קפיצת מדרגה מבחינת התנהלות כי מקצועית אני בטוח שכן. גם סעיד רוצה לדחוף קדימה, לשפר ולהשתפר".

אחרי באר שבע, בית"ר ומה שקרה אחר כך, בסקאלה של ההתקדמות שלך, איפה אתה נמצא עכשיו?

"מבחינתי, אני מאמן לגיטימי לכל קבוצה בליגה. אני סתגלן, הוכחתי שאני יכול לשחק כדורגל התקפי מוצלח גם בקבוצה גדולה כמו בית"ר. בב"ש אני אקח קרדיט שהייתי חלק מקבוצה מצליחה ותרמתי הרבה להשגת האליפות. הגעתי למועדונים בתהום עם סיכויים נמוכים והצלחתי להשאיר אותם. כל מה שעברתי עד עכשיו נתן לי כלים לעבוד בכל קבוצה בליגה".

אתה רואה סיטואציה שבה תבחר לא לפתוח עונה עם קבוצה ולחכות?

"הכל יכול להיות. הגוף שלי שרוט מהכדורגל הישראלי והשריטות האלה עזרו לי ללמוד את הכדורגל הישראלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות. בתוך ההחלטות, נכנס הרבה אגו. יש דברים שהם מעבר לכדורגל. הנה רק עכשיו ברק אברמוב אמר שהם הזיזו את שרון מימר שהוא מאמן ראוי כדי לסדר ליוסי אבוקסיס את המקום. אני כבר לא מופתע מכלום, מקבל כל מה שקורה".

אמרתי לפני כמה חודשים שאתה יכול לעלות על מסלול קריירה כמו של אלישע לוי מהקבוצות הקטנות לגדולות.

"ותראה מה קרה לו… אחד הדברים הזויים של מעגל המימרים. אחרי נבחרת, פיטרו אותו בחוסר כבוד. זה לא מימר הקטן שלא עשה כלום או סילבס. זה מאמן נבחרת! מאמנים בכירים בתוך המימרים, אנשים לא מבינים. זאת תרבות הכדורגל. המימרים זה גם רוני לוי ואלישע לוי. זה לא פוסח על אף אחד. חוץ מברק בכר, אין מאמנים בכירים שיכולים לברור אופציות ולשבת בבית. הכל ממשיך קדימה ושוכחים אותך מהר".

שאלת השאלות: יצאת או לא יצאת?

"(צוחק) אתה הכנסת אותי. יש שתי אפשרויות: או שאתה אומר שאין מימרים בכלל, או שאתה מעביר את התואר למאמן אחר ומייצר שם אחר. ברצינות, פעם אמרו שאין פרסום רע, זה כבוד שהשם שלי שם".

אתה חושב שהתופעה הולכת להיעלם?

"לא. אני לא נגד פיטורים ולפעמים צריך לפטר כדי לשנות אנרגיות, אבל לצערי, הרבה פיטורים גם העונה הם תוצר של אי עמידה בלחצים. העובדות מראות שרוב החילופים לא היו מוצלחים".