"אלה היו ימים בלתי נשכחים, הייתי אז נערץ ואהוב בשכונה – תיקוני רכב בחינם, במסעדות הנהדרות שלנו סירבו לקחת כסף, הכול בחינם. זאת הייתה תקופה שלא הבנתי שלא תימשך לנצח, שיהיה פתאום ברקס לא צפוי".
הדובר הוא דוד גורדנה, מכוכבי בני יהודה בשנות ה-80. הוא נולד ב-17 בינואר 1967. " אבא עזרא ואמא בטי נולדו בעיראק ועלו ארצה לאחר קום המדינה. נולדו 8 בנים ובת אחת. לקבוצה הבוגרת של בני יהודה עלו ושיחקו סלח, מנשה, יוסי ואני, האחרים הסתפקו בהגעה לקבוצת הנוער. אני נשוי לאיריס פלוס שני בנים ושתי בנות ושבעה נכדים, מתגורר בחולון, עובד כבר 30 שנים בעירית תל אביב, במחלקת התברואה, עבודה שהשגתי בעזרת השם ללא עזרה מהכדורגל".
האחיין שלך רועי כדורגלן מפורסם בהפועל באר שבע.
"אני מבקש לציין כאן כי רועי מתחזק בתורה, ילד נהדר וכדורגלן מצוין. לא ראיתי אותו משחק במגרש, אבל אני שומע מסביב ומראים לי בעבודה קטעי משחק של רועי. הוא הבן של האח שלי סלח, שכאמור עלה בזמנו לקבוצה הבוגרת".
ומה לגבי הבנים שלך וכדורגל?
"הייתה להם אהבה למשחק, אבל כבר כילדים לא הסכמתי שהם יבעטו בכדור וישחקו בשבת, הם יצאו מהכדורגל, לא עשו מזה עניין".
היום אתה לומד תורה, חזק בתוך הדת.
"אני לומד תורה ומעשים טובים וחסד. אני לומד להיות תלמיד חכם, לומד על משמעות החיים, מה תפקיד היהודי בעולם הזה".
כשחקן היכן הייתה הדת?
"גם כשחקן כדורגל שמרתי שבת, למעט הנסיעות למשחקים בקבוצות בהן שיחקתי כי לא הייתה אז ברירה".
איך קיבלה את זה אשתך?
"בתחילת הדרך זה לא היה קל, תמיד שאלה לאן אני הולך ונעלם לה. היום היא מקבלת את הדת באהבה, אומרת לי 'תלך ותלמד תורה כמה שאתה רוצה', וכך אני עושה".
הוא למד בבתי הספר אביאל ועוזיאל ובתיכון בשבח. "גרנו בשכונת התקווה, ממש צמוד לחומת המגרש. אני זוכר שכילד קטן ראינו בכל משחק מהחלון חצי מגרש בפעולה. בהמשך הלכתי לבני יהודה בעקבות האחים שלי, בשכונה לא היה אז כלום חוץ מכדורגל עבור הילדים, מבוקר עד לילה. כששיחקתי בילדים ובנוער מיד לאחר האימונים עברתי לבית דני הסמוך, שם שיחקתי קט-רגל עד השעה 23:00, מועד כיבוי האורות במגרש".
נבחרות צעירות?
"שיחקתי בכל הנבחרות הצעירות, מנבחרת האפרוחים ועד לנבחרת עד גיל 21. המאמן יעקב גרונדמן העלה אותי בגיל 15 וחצי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת, ההתרגשות הייתה גדולה, אבל באימונים הייתי רגוע, למדתי מכל רגע".
את ההופעה הראשונה ערך ב-1983/4. "את בני יהודה אימן יעקב גרונדמן שבגיל 16 וחצי הציב אותי בהרכב הפותח נגד הפועל באר שבע בשכונה. בישלתי את שני השערים בניצחון 0:2, היה לי משחק מעולה. בסיום המשחק המתינו לשחקנים אלפי אוהדי הקבוצה, הניפו אותי על הכתפיים. נזכרתי במראות שראיתי שעושים כך לאהוד בן טובים, מלך השכונה. חשתי כמו כוכב, עושים לי כבוד כמו לבן טובים".
השער הראשון שלו היה בחוץ מול מכבי נתניה. "הזהירו אותי מהבלם חיים בר שמשחק מאוד קשוח, שיכול לשבור לי רגל. האמת שפחדתי, אבל כבשתי את השער הראשון. בר לא שיחק בנוקשות מולי, הם היו קבוצה מעולה, ניצחו אותנו בסיום 1:3".
בסיום העונה בני יהודה ירדה ליגה. "הייתה לנו קבוצה טובה מאוד, עם שמות בהם בן טובים, הלל קפלן, אורי לוזון, דורון רוזנטל ואחרים שאין היום כמותם. ירדנו לארצית יחד עם מכבי רמת עמידר והפועל יהוד, הרגשתי מרוסק. כעבור עונה אחת בלבד עלינו חזרה מהמקום הראשון".
את אשתו פגש לאחר אחד המשחקים: "אוהדת בשם שירית ביקשת צילום יחד איתי, היא הציעה לי להכיר את האחות שלה איריס, שמתברר שהיו בעבר השכנים שלנו בשכונה. אנחנו כבר 30 שנה יחד".
את עונת 1986/7 כמעט הצליחה בני יהודה לסיים ללא הפסד. "זאת הייתה עונת האליפות ההיסטורית של בית"ר ירושלים. סיימנו במקום השני אחרי החבורה של קשטן, מלמיליאן ואוחנה בפער נקודות גדול. ההפסד הבודד היה למכבי חיפה 5:2, עשינו 18 משחקי תיקו".
על החוזים הכספיים במועדון בתקופת האחים סולמי דובר רבות. "תמיד לפני חתימה על חוזה חדש היו כעסים וריבים, ההנהלה התנהגה מול רוב השחקנים, ואני ביניהם, כמו גן ילדים. לפני האליפות חתמתי מול גד סולמי על חוזה ארוך טווח בו אקבל דירה בסיום, אבל בהמשך זה לא יצא לפועל".
ואז הגיעה האליפות ההיסטורית. "זה היה דבר של פעם בחיים, גיורא שפיגל בנה קבוצה אדירה ומחוברת שהלכה והתעצמה עם התקדמות העונה. משה סיני להט והנהיג עם שחקנים אדירים שהגיעו, כמו רואי חדד שכולו לב ונשמה, יוסי זאנה מהפועל תל אביב, רוני לוי הגדול, וחלוץ הרכש האגדי מארגנטינה חררדו גונזאלס. כל אלה לצדם של סלמן, רוני במבי מאיר, עלו, גיא שרעבי, איל חיים, ניר מנחם, שירזי, השוער אסייג, אני ואחי יוסי והיכרות ראשונה עם האווירון אלון מזרחי".
אלא שדווקא אז באה פציעה גורלית. "בשיא הכושר והתהילה נפצעתי במשחק בשכונה נגד הפועל ירושלים. עשיתי גליץ' לא נכון על הדשא החדש. שברתי את הקרסול, כך רצו משמיים, הרגל גובסה למשך מספר שבועות. השיקום לא היה טוב, ואני רציתי לשוב מהר לשחק להיות שוב בהרכב בעונה שהשכונה והאוהדים היו בטירוף. חזרתי כנראה מוקדם מדי, בני יהודה המשיכה לדהור לתואר האליפות אבל אני לא הייתי אותו שחקן".
אז בוא באמת נדבר על פיצוץ החוזה עם בני יהודה.
"אחרי החזרה מהפציעה וסיום העונה הייתה בעייה בחוזה, היו שינויים. יעצו לי לוותר על החוזה ותמורת זאת לקבל את כרטיס השחקן שלי, אמרו לי שכרטיס חופשי טוב מדירה להמשך הדרך. מתברר שזאת לא הייתה הכוונה נכונה, טעות שלי שהסכמתי".
מה היה בהמשך?
"עברתי להפועל אשדוד של דוביד שוויצר, וזה לא הצליח לנו שם. לא עמדנו בציפיות, ישבתי בחוץ ללא קבוצה, ואז עברתי להפועל ראשון לציון של גידי דמתי, משם להפועל בת ים של גילי לנדאו, ולהפועל אשקלון תחת המאמן גיגי כהן, איתו עלינו ליגה. בגיל 28 פרשתי מכדורגל, עליתי לבוגרים של בני יהודה כילד, סיימתי את הקריירה כילד, החמצה גדולה".
דוד, אתה זוכר את הביקור שלי אצלך באיכילוב ואתה עם גבס. ספר מה אמרת לי.
"היית אולי הראשון שהגיע אלי. זוכר את החתימה המסולסלת שלך על הגבס ואת האמירה שלי שהפכה לכותרת בעיתון חדשות: 'אחי יוסי יחליף אותי ונשחק יחד בבני יהודה'".
ומה יותר טבעי מלעבור לאח יוסי? "אני בן 52, האח הצעיר לבית גורדנה. נשוי עם שלשה ילדים ושני נכדים. עובד בבית החולים איכילוב, מנהל מחלקת דיסקים של MRI וגם CT. אני מאמן את קבוצת בית"ר תל אביב בליגה ב'".
מה אתה אומר על האמירה של דוד אז, שתהיה היורש שלו?
"מתברר שלא כל אמירה או רצון יוצאים לפועל. התאמנתי בבני יהודה עם דוד אחרי הפציעה, שיחקנו משחק או שניים במסגרת גביע המדינה, לא הפכתי ליורש שלו למרות הציפיות".
גם הוא זוכר, כמובן, את עונת האליפות כרגע מכונן. "הקבוצה של שפיגל ורמי לוי הייתה הכי מקצוענית בתולדות בני יהודה. שפיגל נתן לי בגיל 17 וחודשים לשחק בהרכב הפותח, נגד הפועל פתח תקווה, וגם כבשתי. שיחקתי בגמר גביע הטוטו נגד הפועל פתח תקווה, הפסדנו 2:1. להיות תחת שפיגל המנג'ר הייתה חוויה עם טעם עד היום. אחרי האליפות ההנהלה הורידה משכורות, עזבתי את בני יהודה, לא כך ראיתי את עצמי נעלם מהמועדון".
גם הוא פגש את שווייצר בהמשך הדרך, בהפועל רמת גן, ואז עבר לראשון לציון ומשם להפועל בת ים בארצית: "סיימתי את העונה כמלך שערי הליגה הארצית עם 19 שערים כמו יניב עופרי משמשון תל אביב".
בקריית גת דרך כוכבו מחדש. "זה היה תחת המאמן גילי לנדאו, העפלה היסטורית לליגה העליונה, בעונת 2000/01. גול שלי מבעיטת קרן לרשת של בית שאן עשה היסטוריה, עלינו יחד עם הפועל באר שבע, עונה בה כבשתי 18 שערים".
בעונה העוקבת הוא זוכר, כמובן, את ה-0:4 בקרית אליעזר ("חבל שבתום העונה ירדנו ליגה") ואז המשיך לנדוד: "היו לי קבוצות שבהן היה לי כיף, כמו הפועל לוד, הפועל באר שבע עם לנדאו, צפרירים חולון עם אלי כהן הבלם של מכבי חיפה כמאמן, ושוב הפועל רמת גן תחת המאמן איציק ברוך. פרשתי מכדורגל בגיל 33. יכול להיות שהיה בכללי פספוס , אבל לא בוכים על חלב שנשפך. המשימה עכשיו היא להעלות את בית"ר תל אביב על דרך המלך, חזרה לימי התהילה".
ומילה לסיום על רועי?
"אחלה רועיקי, היה יכול לשחק במועדון אירופי מכובד, מזכיר בכדרור ובהטעיות הגוף את דוד, אבל מהיר ממנו. כל גול שלו הוא שער בצבע".
מה דעתך על הכתבה?