"כפר סבא היא לא הקבוצה שהכרתי. זה המועדון של יצחק שום"

"במלחמת יום הכיפורים שירתי בתעלת סואץ בחטיבה 500 של האלוף אדן. משחקי הליגה חודשו לאחר הפסקה, והפועל כפר סבא שיחקה נגד מכבי חיפה במגרש בכפר בלום. טלפנתי מהתעלה לשלמה שרף, שאלתי אם לצאת למשחק. שרף אמר לי להגיע לקיבוץ הגושרים, שם הקבוצה התארחה. יצאתי על גבי משאית, נסיעה של למעלה מ – 13 שעות עד לגושרים, ופתחתי בהרכב. המגרש בכפר בלום היה מלא בחיילים, ניצחנו את מכבי חיפה 2:3 כשאני מבשל שני שערים לישראל פוגל. מכבי חיפה ירדה באותה עונה לליגה השנייה. למשחקי הקבוצה הייתי מגיע אחרי מלחמת כיפור במטוסים מביר תמדה, פינינו מסיני טנקים פגועים. האימונים היו בקט רגל בטייסת עם החבר'ה".

נח איינשטיין נולד בישראל ב-24 בנובמבר 1952. "אמא יהודית ואבא שמואל נולדו בוורשה. במהלך מלחמת העולם השנייה הם ברחו מפולין לרוסיה, שם נעצרו. ברוסיה הבן הקטן שלהם נפטר ממלריה. הם שוחררו ועברו לאוזבקיסטן, בתום המלחמה עברו לווינה. היו להם כרטיסים להפלגה לאמריקה, אבל אמא לחצה ואבא הסכים שבמקום לאמריקה נפליג למדינת ישראל. יש לי אח בוגר ממני, אהרון".

בבית הספר היסודי למד בברנר ובתיכון באורט כפר סבא במגמת חשמל. משחק הכדורגל משך אותו. "אחי אהרון היה כדורגלן בהפועל כפר סבא, הצטיין בקבוצת הנוער והגיע עד לבוגרים, שם הגיוס לצבא עצר אותו. הלכתי אחריו ואהבתי לכדור הייתה ללא גבולות מאז שאני זוכר עצמי. התגוררנו ממש צמוד לחומה של מגרש הכדורגל הישן הראשון שלנו. לא החמצתי כמעט שום משחק או אימון של קבוצות מחלקת הנוער והבוגרים.

"בתחילת שנות ה-60 אימן את כפר סבא לוניה דבורין. הוא ראה את אהבתי לקבוצה וכבר בגיל 10 הייתי מגיע לאימונים, מביא את הכדורים מאחרי השער וגם עוזר לאפסנאי בכל עבודות האפסנאות".

מי היו אלילי הילדות שלך?

"שמות שכול ילד בכפר סבא הכיר והעריץ כמו הקשר הענק מיכאל וידרה שהקדים את זמנו, ישראל בירנבוים, השוער יאיר נוסובסקי וקשר נפלא בשם רץ".

המאמן הראשון שלו בקבוצת הילדים היה שייע גלזר. "שייע הגדול הגיע לאחר מכבי תל אביב לשחק בהפועל כפר סבא ובמקביל אימן את קבוצת הילדים. הוא היה אגדה והערצנו אותו. רק כדי לראות אותו הגיעו אוהדים לאימונים של הילדים, שם הוא לימד אותנו תחילה לבעוט מדויק לחומה שמאחורי השער. מדי פעם החליף אותו שלמה שרף".

בנוער שיחק כקשר. "היה לקבוצה הבוגרת משחק אימון נגד הפועל יהוד, אליו לא הגיעו מספר שחקנים. המאמן רחביה רוזנבוים הזעיק מספר שחקנים מהנוער, תפקד אותי כמגן שמאלי ולאחר המשחק העלה אותי לקבוצה הבוגרת, לעמדה הזאת".

ב-1968/9 חזרה כפר סבא לליגה העליונה לאחר שנים ארוכות בליגה הארצית. "שיחקנו נגד הכח רמת גן בבית. מיס כהן, המגן הקבוע, הוזז לעמדת המגן הימני, אני למגן שמאלי ושם זה התקבע. לא יצאתי מההרכב יותר מ-500 משחקים".

בשירות הצבאי הוצב בגוש עציון בבסיס הנדסת רכב. "אחראי הרכב היה ישראל סלוצקי, אוהד כפר סבא, שסידר לי בכול שבוע חופשה מחמישי עד ראשון בבוקר לכדורגל. נשלחתי בהמשך לקורס בצריפין והפכתי לחשמלאי טנקים. המשכתי בצבא הקבע עוד 8 שנים, אבל אז החליטו בצבא להוציא כדורגלנים משירות קבע. קבעו שאם אני רוצה להמשיך, אני צריך לא לעסוק בכדורגל. הייתי רס"ר בכיר, עזבתי את המקום שאהבתי, עברתי לעבוד במס הכנסה והיום אני עצמאי במשרד רואי חשבון".

ספר על בומה ויינברג והטנק שלו.

"במלחמת יום כיפור, בתחילת הקרבות בסיני , הגיע אלי השוער בומה ויינברג עם הטנק שלו כדי שאתקן אותו. הטנק תוקן, בומה יצא לקרבות בסיני. הבטתי בו, ידעתי שיש סיכוי שלא יחזור. ויינברג אכן נפצע במלחמה, החלים אחרי תקופה ארוכה ושב לכדורגל".

את אשתו עליזה הכיר בשירות בצבא ומאז הם יחד: "יש לנו בת, מיטל, ושני בנים, ניר ודרור, שהלכו לכדורגל והיו שחקנים טובים, אבל עזבו בשל הגיוס לצה"ל".

ב-1974/5 זכה בתואר הראשון – גביע המדינה. "ברבע הגמר הפועל ירושלים ניצחה אותנו אצלנו 1:3 ויכלה להבקיע גם עוד חמישה שערים. באנו למשחק הגומלין בקטמון, הייתה לנו קבוצה מגובשת ששיחקה פתוח. שחקני ירושלים באו מים המלח, היו שזופים. ניצחנו 0:2 כשאוהדי בית"ר ירושלים הגיעו במחצית לעודד אותנו. המשחק הוכרע בבעיטות 11 מטרים, את הפנדל האחרון בעטתי לשוער חיים לוין, פצצה לצד שמאל. בחצי הגמר עברנו בפנדלים את הפועל תל אביב ובגמר פגשנו את בית"ר ירושלים".

המשחק היה באצטדיון בלומפילד. "ניצחנו 1:3 . מיפו יצאנו למגרש שלנו בכפר סבא, שם התקיימה חגיגת ריקודים סביב הגביע. ראש העיר גלר הזמין אותנו לארוחת ערב מפוארת בשפיים".

ביוני 1980 חגג גביע נוסף. "הבסנו בגמר ברמת גן את מכבי רמת עמידר 1:4. היינו טובים יותר, הבלם יצחק נעמן כבש ראשון, אלי יאני וצמד של פוגל סגרו עניין. היה פחות מרגש מהגביע הקודם".

ב-1981/2 הגיעה האליפות ההיסטורית, היחידה בתולדות המועדון. "בעונה הקודמת נותרנו בנס בליגה, הגיע דרור קשטן לעמדת המאמן, הייתה קבוצה מגובשת וטובה שנאבקה נגד מכבי נתניה הנפלאה. נתניה הביסו אותנו 2:5, אבל לפני הסיום הם מעדו עם תיקו, ההכרעה עברה למחזור האחרון, כשלנו מספיקה נקודה אחת לחגוג אליפות".

על התיקו מול שמשון תל אביב במכתש דובר רבות. איינשטיין מספק את הגרסה שלו. "השופט במשחק היה מנחם אשכנזי. לפני שריקת הפתיחה הוא אמר לקבוצות 'פה תהיה חגיגה בסיום המשחק, תעשו מה שאתם רוצים'. כמעט כל השחקנים והצופים הבינו שזה יהיה תיקו בסיום. שחקן שניסה לבעוט לשער צעקו עליו מהקווים. ידענו שמכבי נתניה מובילה על הפועל ראשון לציון, משחק אותו ניהל משה אשכנזי, האח של מנחם. 0:0 בסיום, אנחנו אלופים וכדור המשחק נאסף ע"י השופט אשכנזי למזכרת".

בעונה שלאחר מכן הגיעה ירידה משפילה לארצית. "זכינו בתואר האליפות, והשחקנים בצדק ביקשו מההנהלה שיפור במשכורת. הם התייחסו אלינו כאילו ירדנו ליגה, לא במקצוענות הראויה. ירדנו מעמדת האלופה, עד למקום האחרון בטבלה. עונה לאחר מכן, עם אמנון רז, חזרנו חזרה לליגה העליונה יחד עם הפועל חיפה והפועל פתח תקווה".

מי היה החלוץ שמולו היה לך הכי קשה?

"אין ספק נגד גידי דמתי משמשון – חלוץ ענק, מהיר, מלא תחבולות עם יכולת כדרור אדירה. אף פעם לא עברו אותי בכדרור על הקו, מקסימום עשיתי פאול. הכרתי כל שחקן והתכוננתי למשחק נגדו, ידעתי למשל שגילי לנדאו משחק עם עדשות מגע. למעט הרחקה אחת מהמגרש בכרטיס אדום, לא ויתרתי על שום משחק, היה לי כוח סבל לכאבים. כשראיתי את ההרכב על הלוח ואני ברשימה הפותחת כרגיל הכאבים נעלמו".

בנבחרת היה חמש שנים. "יש לי 13 הופעות. המשחק הכי זכור לי היה תחת המאמן האנגלי ג'ק מנסל, בחודש דצמבר 1980 במוקדמות המונדיאל בליסבון נגד נבחרת פורטוגל. 70 אלף צופים ביציעים, היה נדמה לנו השחקנים שהמגרש רועד. הפסדנו 0:3, ואומר את בניסוח של פעם – הגולים שיוסי מזרחי ספג לא הגיעו מהצד שלי".

הוא שיחק יום לאחר שאמו יהודית הלכה לעולמה. "אמא יהודית ז"ל הייתה מאוד חולה. היא הייתה מאושפזת בבית החולים. בכל הביקורים שלי אצלה היא ראתה את הכאב שלי. אמא דרשה שאלך לשחק כדורגל , כך גם בביקור האחרון. הלוויה תוכננה ליום ראשון, בשבת שיחקתי נגד מכבי נתניה. ניצחנו את נתניה 1:2, כולם שמחו וחגגו, אני פרצתי בבכי גדול, ידעתי שהיא רצתה שאשחק".

הוא נשלח מהפועל כפר סבא, והפצע הזה טרם הגליד. "לעמדת המאמן הגיע שמעון שנהר, הוא פחד בלי הסבר כי אני אחתור תחתיו, לא היה לו העוז להגיד לי. הוא פנה ליו"ר מוישיק אביבי. הסברתי לאביבי כי הם עושים טעות, אבל ההנהלה הלכה עם המאמן וויתרה עלי. הם הכירו אותי לכל אורך השנים. התוכניות שלי היו לפרוש בהפועל כפר סבא ולהמשיך בעמדות אימון במועדון. הכאב היה עצום".

הוא עבר למכבי הרצליה. "עלינו מליגה א', עד לליגה העליונה, זכינו לתמיכה אדירה מראש העיר אלי לנדאו ז"ל, שהבטיח כי האצטדיון החדש יתמלא באוהדים והמועדון יהיה בתקופתו בליגה הראשונה".

בגיל 41 איינשטיין פרש. "חשתי שהגוף מאותת לי להפסיק עם הכדורגל הפעיל המקצועני. בהמשך אימנתי במשך 20 שנה בבית הלוחם בחוג לקט רגל. זכינו ב-12 אליפויות בליגה למקומות עבודה".

הוא המשיך לקריירת אימון. "התחלתי לאמן בוגרים במכבי הרצליה, הייתי עוזרו של אלי כהן השריף, עלינו לליגה העליונה. אחרי הרצליה אימנתי את הנוער של הפועל כפר סבא, היו לי 6 שחקנים בנבחרות הצעירות. בהמשך הפועל כפר סבא ירדה ליגה, הייתי יחד עם אלי יאני באימון ועלינו חזרה לליגה העליונה. אחר כך הגיע להפועל כפר סבא אבי כהן ז"ל ויחד אימנו את הקבוצה".

למה הפסקת?

"אני לא רואה את עצמי נוסע למשחקים ברחבי הארץ מבאר שבע לקריית שמונה, אני לא חי מכדורגל. אימנתי מספר שנים גדול בבית הלוחם. היום אני לא עושה שום דבר שקשור לכדורגל".

כלכלית הכדורגל עזר?

"אומר כך – בליגת העל של היום היינו קונים בית יפה בשכר של עונה וחצי. היום אני מסודר מצוין כלכלית, יש לי בית נאה מאוד והכול מצוין".

יש לך המון על הפועל כפר סבא הנוכחית.

"אני כבר שנים ארוכות לא הולך למשחקים של הפועל כפר סבא, מועדון שלא מכבד את השחקנים הוותיקים. זאת לא הקבוצה והמועדון שלי שהכרתי – נעלמה המורשת. זאת היום הקבוצה של יצחק שום, אני מבין אותו, זה הכסף שלו".