"ציפיתי מהם ליותר, הם העיפו כדורים למילסון ודוידה". אלה היו המילים של ליאור רפאלוב אחרי המשחק. טכנית, רפאלוב צודק – מכבי חיפה הייתה עדיפה בהרבה במחצית השנייה, והתחושה המוצדקת של כל יושבי בלומפילד הייתה שמכבי תל אביב תשמח אם תצא עם נקודה. לא צריך להיות מהנדס טילים כדי להבין שהתיקו שיחק לידי המוליכה ושכל האמצעים היו כשרים. מה שבאמת מבליט את הכישלון של מכבי חיפה הוא ציטוט אחר של הקשר: "אני לא מאמין שהפער בטבלה כל כך גדול".
ובכן, רפאלוב צריך להאמין, כי אלה העובדות. בסוף, כמאמר הקלישאה, אליפות לוקחים מול הקבוצות הקטנות. אם לא ניצחת את הפועל תל אביב פעמיים והפסדת לבני ריינה פעמיים כשהיריבה שלך הפסידה פעמיים בכל העונה, שתיהן מולך, הפער הוא עשר נקודות. ואם אתה מוציא שתי נקודות בארבעה משחקים אין לך מה להלין על אחרים, מהסיבה הפשוטה שזה לא עניין של יכולת, זה עניין מתמטי. ואם נוסיף וננתח, הרי שגם רפאלוב עצמו, שהיה אתמול מצוין, נעלם מאמצע הסיבוב השני.
"היינו יותר טובים", אומרים במכבי חיפה. אז הייתם. בסוף, גם במשחק הזה, כמו לכל אורך העונה, מכבי חיפה לא ניצלה יתרון איכות על היריבה וממשיכה לראות את הגב שלה ממרחק דו-ספרתי. מרווח הטעות הצר ממילא המשיך להתכווץ.
נחותה או לא, מכבי תל אביב יכלה לשים אמש סימן קריאה על עונת 23/24. פער של 13 נקודות בטבלה לא היה משאיר מקום לספקות וגורם לאנשים בקרית שלום לקרר את השמפניות (איזה ביטוי שנוא, אבל, כידוע, אנחנו בתקשורת אוהבים להשתמש בביטויים שנואים). טכנית, גם עשר נקודות הן לא פער שקל לבטל, במיוחד כשנותרו רק 24 בקופה, רק שהחרדות הקולוסאליות של האוהדים הצהובים ידרימו לבאר שבע. המשחקים הבאים יתנהלו בלי יוריס ואן אובריים ועכשיו מגיע זמן החישובים, החל מ"אם נפסיד בטרנר" ועד "חסר לנו שנגיע לסמי עופר ביתרון 4".
בסוף, זו העונה המוזרה של מכבי תל אביב, הקבוצה הדומיננטית הכי לא דומיננטית בהיסטוריה של ליגת העל.
המורכבות במכבי תל אביב עברה אמש דרך שני שחקנים. האחד הוא אנריק סבוריט, שהציג יכולת וינטאג' והזכיר את השחקן שכל כך השתוקקו בהתאחדות לאזרח. הוא היה סלע במרכז הרחבה והשרה הרבה ביטחון על ההגנה, שבלעדיו הציגה משחק בלהות בגביע בפתח תקווה. גם בדקות ההפקרות של המחצית השנייה הבלם הספרדי היה שם, כולל הצלה של שער בטוח מרגלי דין דוד. מי יודע איך המשחק היה מסתיים לו החלוץ היה קצת יותר חד וכובש כבר בפתיחת המחצית השנייה.
הצלע הנגדית היא דן ביטון. עד היום הקשר לא הוכיח שהוא יודע להגיע למשחקים גדולים. היו לו הבלחות, אבל הוא קם רע מהספסל והציג משחק בלהות. מרגע שנכנס, מכבי חיפה השתלטה על מרכז השדה. ביטון, כזכור, עלה כמחליף למילסון בגומלין מול אולימפיאקוס וגם הוחלף לפני סיום ההארכה. הוא אחד הסמלים של התבוסה, אלא שאז לפחות הוא היה חלש כמו כולם, אמש הוא היה חלש יותר מכולם. בשבועות הקרובים ייתכן שיהיו לו הזדמנויות נוספות להוכיח שהוא יכול לשנות ולדחוף קדימה. אסור לו לבזבז אפילו אחת מהן.
התוצאה, כאמור, הייתה טובה למכבי תל אביב, אבל גם למסאי דגו היא לא הייתה רעה. נכון, הוא החמיץ הזדמנות להלחיץ את המוליכה, אלא שבהתחשב בהלך הרוחות בשבוע האחרון הוא נחלץ מצליבה גורפת ומעוד בוץ שייזרק לעברו. גם אם זה עדיין לא רשמי, האינדיקציות הן שדגו לא ימשיך בעונה הבאה. כל שנותר לו הוא להילחם על הכבוד האבוד ולפחות אמש הוא עמד במשימה וניצח את רובי קין בהתאמות שעשה במחצית השנייה. התוצאה הסופית היא כבר סיפור אחר.
מה דעתך על הכתבה?