"פעלו מאחורי הגב שלי. חשתי בגידה מהחברים הקרובים"

אלי יאני, ישראל פוגל, נח איינשטיין ועוד. הרבה שמות גדולים עברו בהפועל כפר סבא, אבל לדעת רבים אברהם מרצ'ינסקי – אברשה או מרצ'י, אם תרצו – הוא השחקן הנערץ בתולדות המועדון. בין האהדה ואהבה , יש גם סיפור אחד כואב, פצע שאולי לא עבר עד היום למרצ'ינסקי. זה קרה דווקא במועדון האהוב עליו, כמאמן.

לאחר שמונה למאמן הקבוצה, הובטח למרצ'ינסקי בלחיצת יד על ידי ראשי המועדון, כי אם תישאר בעונת 1988/9 בליגה העליונה, הוא ימשיך אוטומטית לעונה נוספת. כפר סבא אכן הבטיחה את מקומה, מרצ'ינסקי התכונן להכין את העונה הבאה – ואז קרה משהו שאותו הוא מכנה, לא פחות ולא יותר, כבגידה.

"זה התחיל מאחורי גבי, כאשר אנשים בתוך המועדון ומחוצה לו יזמו מהלך בו הציעו להנהלה להביא את מאמן נבחרת פולין וויטק לזארק. הוא היה מוכן להגיע. הם טענו שזאת הזדמנות פז. כמאמן הקבוצה הם לא התנהגו מולי בהגינות, חשתי סוג של בגידה לכאורה של החברים הטובים ביותר שלי".

במי מדובר?

"אני יודע שכולם יקראו את הריאיון הזה איתי, כל אחד מהם. מי שהיה אז במועדון יבין במי מדובר ומי עשה מה" .

מה הציעו לך בשיחת החלפתך?

"הם הציעו לי להיות עוזר המאמן של לזארק. הבהרתי להם שאחות ראשית לא הופכת להיות סניטרית. עזבתי את התפקיד, ולא היה קל לי במהלך שנרקם מאחורי גבי, הפועל כפר סבא הייתה כל חיי".

אברהם מרצ'ינסקי נולד ב-11 בנובמבר 1946. "אמא סוניה ואבא אליעזר הם ניצולים, הם איבדו בשואה הארורה את אחותי הנייה שנולדה לפני ולא זכיתי להכיר אותה. בבית ההורים בחרו שלא לדבר או להרחיב על מה שהיה בשואה, עכשיו ברור שזה חסר לי. נולדתי בגרמניה במחנה מעבר בשם פלדנפינג, ובהמשך נולדה אחותי חנה. אחרי קום המדינה עלינו לישראל, היישר לכפר סבא, בה הייתה לנו דודה שעזרה בקליטת המשפחה. אני נשוי לדינה, יש לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן ושמונה נכדים. למדתי ביסודי בבית הספר 'ברנר' ובתיכון באורט רמת גן".

המסע אל הכדורגל החל בשיכון בו גר. "הוא היה כמעט צמוד למגרש הכדורגל, הדרך לבית הספר עברה במגרש, רציתי להיות עליו בהמשך כשחקן כדורגל. הוצאתי כמתבקש פנקס אדום של הפועל. לא החמצתי את משחקי הכדורגל היומיומיים בשכונה עם חבריי, ולא את משחקי הבוגרים. ראיתי והוקסמתי מיאיר נוסובסקי, טוביאש, וידרה, בונין, בירנבויים והאחרים. כילד הספקתי לצפות בשוער יאיר לויטה".

בקבוצת הילדים והנערים אימן אותו עמנואל שפר. "כשהגעתי לקבוצת הנוער קרא לי המאמן לוניה דבורין להתאמן בקבוצה הבוגרת בעידן של שייע גלזר בהפועל כפר סבא. התאמנתי עם גלזר אבל לא שיחקתי לצדו".

המשחק הראשון שלו בכפר סבא התקיים בעונת 1962/3 תחת המאמן אריה קוך. "שיחקנו בחוץ נגד הפועל לוד בליגה הארצית במגרש הישן וההיסטורי שלהם. הייתי ילד מבוהל בהרכב, שחקן שלהם נפצע בתיקול איתי וסובב את הקרסול. הקהל שלהם התנפל וקילל אותי, עד שהגיע שלמה שרף ודרש מהם לעזוב אותי. הפסדנו 3:0".

בנוער היה חלוץ מרכזי עם הספרה 9. "הייתי גולר אמיתי, בעיקר בתוך רחבת העונשין, מיקום טוב, זריז וטוב מול השער. בהמשך ישראל פוגל תפס את העמדה בחוד, זזתי לאחור לקישור ולבשתי גם את החוצה מספר 18".

שרף היה האיש שקידם אותו. "שלמה בוגר ממני בשלוש שנים, אנחנו עד היום חברים. יש לו טביעת עין מצוינת, בבוגרים הוא אימץ אותי, לקח אותי לאירועים ומסיבות. בן אדם ענק, שליימה".

השירות הצבאי שלו היה "רגיל עם כדורגל ואליפויות צה"ל. הייתי בנבחרת הכדורגל עם רוזן ואודי רובוביץ'. שוחררתי למשחק נגד מכבי חיפה, כבשתי גול ניצחון 0:1, וחזרתי לבסיס לשמירה. רובוביץ' היה אמור להחליף אותי, אבל לא הגיע בטענה שאברשה כבש ויכול לשמור לבד כל הלילה. בבוקר כולנו ספגנו ריתוק".

עבודה באזרחות?

"אחרי מלחמת ששת הימים, שר האוצר פנחס ספיר הכריז על כפר סבא כעיר ספר בשל הקרבה לקלקיליה. הוקם מפעל 'גיבור', הייתי מספר שנים מנהל מחלקה שם". את אשתו דינה הכיר "במסיבה בנתניה, כמנהג הימים ההם, אצל חברים משותפים".

כסף מכדורגל היה לכם?

"לא ידענו מה זה כסף משמעותי בכדורגל, עד שהחלו להגיע הסיפורים משחקני הנבחרת על השכר שלהם במכבי והפועל תל אביב ומועדונים אחרים. הובלתי קטע של שינוי מול יאיר לויטה ומול הגזבר ישראל דבורסקי, נעשה שדרוג בשכר ושחקנים זכו לעזרה לעבוד באגד ובמשרדים ציבוריים".

נבחרת ישראל?

"זומנתי ע"י שפר לסגל הרחב של מקסיקו 70, אבל בגלל המון שחקנים טובים, שוחררתי בשלב מוקדם".

אמירה של מאמן אליך כשחקן שנחרטה אצלך?

"המאמן אריה קוך הביא שעה וחצי לפני האימון עזרים בנוסח של מטאטאים ומקל שתקע בדשא. תרגלתי איתו כדרורים והוא אמר לי לפתח בכל כדרור את הדמיון, לחשוב איך לבצע דברים יצירתיים במשחקים".

לשיא הגיע מרצ'ינסקי בהנפת הגביע ב-1975. "לפני הגמר נגד בית"ר ירושלים קנו לנו חולצות של יומברו ללא פרסומת. ההנהלה הבהירה לשחקנים שאם לא נזכה בגביע, אנחנו נשלם עבור החולצות, ממש אנשים טובים. ניצחנו את בית"ר של סורינוב, ג'אנו, מלמיליאן ונוימן בתחילת דרכם 1:3. אני כקפטן הקבוצה הנפתי את הגביע, בגאווה כאילו זה גביע העולם. לראות את ההתרגשות ההיא זה משהו שאני לא שוכח".

אחרי הנפת הגביע הוא פרש מהפועל כפר סבא. "כבר לפני הגמר הודעתי להנהלה שאני עוזב. רבים במועדון ניסו לשכנע אותי להמשיך, אבל ההחלטה התקבלה, אמרתי תודה ולהתראות, הגביע זה הפיק הגדול ביותר".

ואז הטלפון מזאב זלצר, מאמן מכבי פתח תקווה. "זאביק הפתיע וביקש אותי להצטרף למכבי 'אבשלום' פתח תקווה. הוא הצליח לשכנע אותי למרות שהסברתי שאני קצת פצוע. סיימנו בעונת 1975/6 במקום השמיני . לא הצלחתי להתגבר על הפציעה שספגתי מבוריס נורמן, קשר הפועל פתח תקווה".

"מרצ'ינסקי הוא שחקן שכל מאמן רוצה אצלו במגרש", אומר זלצר, "בן אדם גדול, מנהיג גדול, אדם שטוב להיות איתו".

הוא שב למכבי פתח תקווה כמאמן. "הגעתי בעונת 1990/91 בארצית, עונה מהיפות שלי כמאמן. עלינו לליגה העליונה בקלות עם הסקורר הענק בני טבק ועם רן ואסי בן שמעון, גיא יצחק, פביאן, טל בניה והאחיים צופין".

ואז הוא החליט לעזוב. "היו"ר אריה זייף ביקש שאמשיך, הם היו חייבים לי כסף. אמרתי לזייף שאחזור כאשר יהיה לו כסף לשלם לי. אין לי ספק שעשיתי אז טעות גדולה בשיקול שלי".

הוא עבר לקיבוץ בצפון. "בשנות השמונים קיבלתי הצעה לאמן את הפועל בית שאן, המשפחה עברה להתגורר בקיבוץ בית אלפא, היינו משפחה מאושרת במקום הנפלא הזה. אימנתי במשך שלוש קדנציות את בית שאן, וגם את קבוצת הפועל אפיקים הנהדרת. לפני שנתיים וחצי ערכו לי באפיקים מסיבת יום הולדת 75 מושקעת ומרגשת".

ואז צו 8 לאמן את כפר סבא.

"חזרתי הבייתה למקום בו גדלתי ומזוהה איתו לעמדת המאמן, תחת היו"ר יואב חביב, שמונה שנים שחלפו כשמונה ימים".

היה לך סיפור עם דב ברומניה.

"הפועל כפר סבא יצאה למחנה אימונים בפויאנה בראשוב. התאמנו בתוך יער. האימונים צולמו כבר בווידאו ושלחנו שחקן להביא את הוידאו מתוך האוטובוס. כעבור מספר דקות הוא חזר כל עוד נפשו בו וסיפר כי דב רודף אחריו, בבריחה הוא קרע את שריר הירך. החברה התפוצצו מצחוק, היו שהציעו לו ללכת מחר למאורת הדוב, לעשות לו הכרה עם הגורים כדי שהדוב יכיר אותו".

"מרצ'י היה לא רק שחקן גדול, אלא גם מאמן ענק ואישיות יוצאת דופן, פשוט מענטש", אומר היו"ר לשעבר יואב חביב, "היו לנו שיחות אישיות רבות, שום מילה לא יצאה ממנו החוצה".

בהמשך הדרך אימן מרצ'ינסקי מספר קבוצות בליגה העליונה, בהן בית"ר תל אביב, ומועדוני נוער בהם הפועל תל אביב בעידן של דרור קשטן כיו"ר מחלקת הנוער. "יעקב גרונדמן אמר לי 'מרצ'י, כל אחד מבין היום את המשחק הפופולארי הזה, כולם צודקים, אבל ההחלטות הסופיות הן שלך והאחריות עליך".

מה אתה עושה היום?

"אני עוסק בנדל"ן, הולך פחות למשחקי כדורגל. חשוב לשמור על הבריאות".