"הילד שלי בחרדות", אמר לי אמש חבר קרוב. כחטאם של אבות רבים, גם הוא הדביק את בנו באהדת הקבוצה שלו, במקרה הזה הפועל תל אביב (איפה המועצה לשלום הילד כשצריך אותה?). כמובן שבמציאות הנוכחית אסור להשוות שום דבר שקורה בתחום הספורטיבי לחיים עצמם ויש לברור מילים כמו "טראומה" בעדינות, ובכל זאת, לכל אוהד ירידת ליגה היא חוויה מכאיבה מאין כמוה, קל וחומר עבור ילד שמבלה בשנותיו הראשונות ביציעים.
הסברה לפיה אשדוד יותר גרועה מהפועל תל אביב כבר לא עומדת במבחן המציאות. באופן אירוני יש לציין שאוהדי הקבוצה, הפסימיים מטבעם, זיהו את זה מאז חידוש הליגה בדצמבר והפעם לא הגזימו. בזמן שהפועל תל אביב תשחק בשבת מול בית"ר ירושלים, יריבתה תארח את הפועל פתח תקווה, שהלכה למעשה כבר ירדה. לא בלתי נמנע שבמוצאי שבת הקבוצה של יוסי אבוקסיס תמצא את עצמה מביטה על הגב של האשדודים. אחר כך משחק בנתניה, ומי יודע איך העסק יתפתח שם.
דן איינבינדר הגיע להפועל תל אביב בינואר 2021. הקבוצה נראתה אז כמו כלום, חסרת כישרון בסיסי. היא הייתה באמת חלשה ביותר. יחד עם עוד שחקני רכש, אבל בעיקר בזכות הרוח של איינבינדר, היא שרדה בליגת העל. באופן מאוד לא אופייני לבית"רי שורשי, איינבינדר נכנס ללב של אוהדי הקבוצה כי הוא קורץ מהחומר שאוהדים אוהבים – שחקן עם נשמה, פרובוקטור כשצריך, אחד שיודע להשאיר את היריבה בעשרה שחקנים.
הקשר של השבועות האחרונים הוא בדיוק ההפך מכל זה – רשלן, עושה טעויות של טירון, עולה לקבוצה בנקודות. החילוף המידי אחרי השער השני שהגיע משגיאה שלו הוא נקודת שפל בקריירה מכובדת. הספק של הכשלה מיותרת נגד הפועל פתח תקווה ושתי טעויות קריטיות מול מכבי פתח תקווה הופך אותו ל-LVP – השחקן הכי פחות יעיל בליגה בחודש האחרון.
לאיינבינדר יש חוש מפותח של ביקורת עצמית. הוא מבין שהוא בתקופה רעה. לו היה אחד שבורח מאחריות, סביר להניח שיוסי אבוקסיס היה מתנער ממנו ומנשל אותו מההרכב ואולי אפילו מהסגל. אלא שגם המאמן יודע, כנראה, שלמרות הפגמים והכשלים אין לו סוס מנוסה יותר לצאת איתו לקרב. ניסיון הוא לא דבר שקונים במכולת, בטח לא במכולת של מתחם חודורוב. אבל אין יותר מקום לטעויות – לא לאבוקסיס, לא לאמיליוס זובאס שהיה חלש מאוד בעצמו בפתח תקווה, ובמיוחד לא לאיינבינדר.
היו להפועל תל אביב רגעים יפים במוצ"ש, לאחר ההרחקה של אביב סלם שטרפה את הקלפים. כרטיס אדום לא נוטה להשפיע כל כך מהר, בטח שלא ביתרון 0:3, אבל הפועל תל אביב חזרה למשחק מהר מדי מבחינת מכבי פתח תקווה ואז הכול החל להשתבש. יוסי אבוקסיס הכניס את עומרי אלטמן, שאחרי שער מצמק ועוד גול בפנדל היה אמור לעשות את הבלתי ייאמן, אבל איכשהו כדור משלושה מטר מצא את הגוף של מרקו וולף. ההחטאה האדירה הזאת הוציאה את האוויר ממפרשי הפועל תל אביב. מאותו רגע השוויון כבר לא היה בנמצא.
זו לא הפעם הראשונה שבה הפועל תל אביב מייצרת כאילו רגעי קאמבק. גם בחיפה, במשחק שניהל סלים טועמה, היא פיגרה 4:0 במחצית וחזרה ל-4:3 לקראת הסיום. זה הזמן שבו אתה מתחיל לחשוב איפה הם היו במשך 70 דקות ומדוע נדרש פיגור כזה כדי להתחיל לשחק. זו אשליה. כאמור, הפועל תל אביב התחילה לשחק רק לאחר ההרחקה של סלם, כשמכבי פתח תקווה נלחצה יתר על המידה ונסוגה. עם החילוף של אלטמן, אבוקסיס הלך על מערך של "בעל הבית השתגע", משהו שהוא יכול לעשות רק בפיגור 3:0, משום שדינה של הסתערות כזאת כשיטת משחק עם קבוצה נחותה כמו זאת שיש לו הוא להיכשל.
נקודת האור בכל זאת היא אלטמן. החלוץ היה פצוע ברוב שלבי העונה והראה בשבת כמה הפועל תל אביב צריכה את החדות שלו. עד כה הקאמבק שלו למועדון הוא פלופ רציני. גול של הישארות בליגה במחזורים הקרובים יהיה שווה את הכול.
כל ספקולציה לגבי חצי גמר הגביע ביום רביעי תהיה על אחריותו של המנחש בלבד. מתבקש לחכות להפועל באר שבע בפינה עם קארמה אחרי המשחק המביש שלה מול מכבי חיפה ולהסביר ש"אם הייתם מתאמצים שם הייתם מנצחים גם את נתניה", אבל שמירת כוחות, בין אם מכוונת ובין אם לאו, לא בהכרח מתבטאת בעונש. ורוצים לשמוע עוד משהו בסוד? היא אפילו לגיטימית.
ובכל זאת, יש קשר בין העונה של הפועל באר שבע בליגה לגביע. למתעניינים, שער החוץ האחרון שלה מהשדה עד שבת הובקע ב-3 בפברואר בניצחון 0:2 בסכנין. הכדור היחיד שנכנס לרשת מחוץ לטרנר בתקופה הזאת היה הפנדל של הלדר לופס ברבע הגמר בפתח תקווה. בתוך חמישה ימים הראתה באר שבע את הדו-קוטביות שלה העונה – מקבוצה שלוחמת ללא פשרות ומוציאה נקודות נגד מכבי תל אביב, לאסקופה נדרסת בחיפה. כן גביע או לא, כן ויטור או לא – אסור לה להיראות כך, והיא נראית כך יותר מדי פעמים.
איך נסכם את העונה של באר שבע? זה יהיה דווקא פשוט יותר במקרה של הדחה מהגביע. ההגדרה החד משמעית במקרה כזה תהיה "כישלון". זכייה תהפוך את התמונה למורכבת יותר. האם גביע מחפה על עונה גרועה? לא אם תשאלו את מכבי תל אביב 2005, מכבי חיפה 2016 ואולי אפילו את הפועל באר שבע עצמה מ-2020. זה לא יהיה תואר של "אחרי כל מה שעברנו", כי מה שעברתם הוא שנה של חוסר מוכנות שנבע מהכנה מקצועית בעייתית, מחוסר הצלחה בבחירת הזרים ומהלם לאחר תבוסה במשחק חסר חשיבות בגביע הטוטו.
ואולי, בעצם, העובדה שבאר שבע תלויה בגביע היא התשובה שבגוף השאלה.
הפועל חיפה הפכה בשבת באופן רשמי לתרופה של מכבי תל אביב. המפגש הקודם בבלומפילד, כזכור, התקיים לאחר תבוסת אולימפיאקוס והסתיים ב-1:3 למכבי תל אביב. אז היא לפחות נתנה פייט ואפילו הובילה. בשבת היא לא הייתה במשחק מהרגע הראשון.
מכבי תל אביב שחררה הרבה לחץ אחרי באר שבע. "בכדורגל מפסידים, השאלה היא איך אתה קם מההפסד", אמר רובי קין לאחר הניצחון. ניכר היה שהוקל לו, אבל אין לו זמן רב מדי לנוח. כעת הוא יוצא לסדרה של שלושה משחקי חוץ. העונה של מכבי תל אביב מתנקזת לשני המפגשים הקרובים, בריינה ובסכנין. אם תנצח אותם, קשה לראות את מכבי חיפה עוקפת אותה גם במקרה של ניצחון במפגש ביניהן. אם תגיע בכל הפרש הנמוך משש נקודות, ייתכן שנגלה שהמילה האחרונה בעונה המטורפת הזאת עדיין לא נאמרה.
מה דעתך על הכתבה?