מייקל ולקאניס מונה בקיץ למאמן הפועל תל אביב. מאמן צעיר יחסית שהתאים לפלטפורמה אותה חיפשו במועדון. לאורך ההכנה בקיץ, בגביע הטוטו ותחילת הליגה, המאמן דגל במערך של חמישה שחקני הגנה או לפחות שלושה שחקנים "רעים" בקישור, הרכב מבוקר שיודע לחטוף כדורים ולעוף קדימה. עד שהגיע הדרבי התל אביבי במחזור הרביעי, שם כל מה שדחפו לו לראש מהקיץ בא לידי ביטוי, או כמו שהסבירו במועדון: "טמטמו אותו על הדרבי, בכל פינה אמרו לו שלא משנה מה יעשה, ניצחון בדרבי זה הכול, הוא קונה את האוהדים ואת כל הגב שבעולם. הוא התכונן למשחק אמוציונלית וזה מה שהרג אותו".
דווקא מול הקבוצה החזקה בליגה, ולקאניס החליט לעלות בהרכב התקפי, סוג של 4-2-4 עם אלטמן, לאיוס, צ'יבוטה ואוז'בולט בהרכב, וחטף 5:0 שיכול היה בקלות להיגמר 7 או 8. למחרת המאמן הסיק מסקנות וגם צעק במסדרונות המועדון לאנשים: "הכול כאן אמוציונלי ולא עם הראש. זה עוד משחק בליגה וכולם כאן בשיגעון ולחץ, מה הסיכוי לנצח אותם בעשרה משחקים? אולי באחד. צריך לחשוב אחרת".
אז זהו, שלא תהיה חשיבה אחרת. היום חלפו 10 שנים לניצחון האחרון של האדומים בדרבי. ב-26 באפריל 2014 האדומים אירחו בבלומפילד הישן, כששערים 4-5 סגורים עקב עונש. ניצחון היה יכול להבטיח למכבי תל אביב את האליפות והקהל האדום חשש מזה יותר מהכול. בפועל, כבר במחצית הראשונה דמארי, דגני ו-ורמוט עשו 0:3 וגמרו את המשחק. בחצי השני ערן זהבי צימק ל-1:3 אבל זה היה מאוחר מדי. 13 שחקנים שלקחו חלק במשחק הספיקו לפרוש, אלטמן עלה מהספסל של מכבי, גם זהבי. יגאל אנטבי, שיחגוג 50 באוגוסט הקרוב , פתח בהרכב האדומים, גם שי אבוטבול, אפילו סלים טועמה עלה מהספסל, ימים שהעלו אבק. מי האמין אז שבעשור שיגיע האדומים לא יזכו לניצחון נוסף בקרב על היוקרה העירונית?
אז נכון, האדומים אכן נחותים מקצועית וכלכלית באופן משמעותי מאז הגיע מיטש גולדהאר לקרית שלום. ועדיין, כשהם מגיעים לדרבי נראה כי הטירוף מגיע לשלב שהוא פוגע בקבוצה ובמועדון. קובי רפואה אימן בהפועל תל אביב בשלוש קדנציות בשנים האחרונות, ונותן לנו מראה כיצד זה נראה מבפנים: "הדרבי הוא מזמן לא בשביל הקבוצה אלא רק בשביל האוהדים. זה מאבד את זה, הלחץ פסיכי. בניגוד למשחק נגד מכבי חיפה לא מעניין הסגל, החיסורים, המצב, הכול הופך לאווירת חובה לנצח וכולם סביב זה. היו לי דרבים של 0:0, 1:1, והיה את ה-2:3 למכבי כשב-2:2 הגענו להרבה מצבים, אבל תמיד, גם כשהיינו קרובים, היה את המחסום הזה. הלחץ הלא נורמלי הזה להביא דרבי, זה כבר מזמן פוגע בהפועל".
רפואה רואה את זה מהזווית של המאמן. שחקנים רואים את זה אחרת – מרגישים את הלחץ ברגליים ומספרים כי "הבעיה היא לא להתמודד עם הדרבי, הבעיה היא בשבוע שלפני. מלווים אותך החששות של מה יקרה אם. ברור לך שזה לא פרופורציונלי ואם מפסידים הלך עלינו – הודעות לכולם, מחכים לנו באימון למחרת, מחכים לנו בשישי, במשחק הבא לא מעודדים ומקללים. זה המוד שכולם חוששים ממנו ולדעתי זה גם משפיע על המשחק של לא מעט שחקנים. בסך הכול, אם מסתכלים נקי, מכבי תל אביב עם תקציבים פי 3 ו-4 מהפועל. עם הסגל שלהם, אפילו אם אנחנו במשחק הם יכולים להכניס 3-4 מחליפים מעל הרמה שלנו. כל תיקו נגדם אמור להיות הישג, אבל אין פרופורציות וזה משפיע על כולם, בעיקר על חסרי הניסיון. הסביבה של הפועל מאוד בתוך המועדון, בתוך השחקנים, אין את הדיסטנס. לפעמים זה מרגיש שאם הייתה ליגה ללא דרבי היה הרבה יותר טוב להפועל".
ל-10 שנים הללו הצטרפו שלוש תבוסות של 5:0, הרגעים השחורים ביותר שמביאים לנקודת קיצון. האחרון שחטף 5:0 היה רפואה, בדרבי לפני שנתיים. הוא מסביר היום: "הייתה לנו מחצית ראשונה טובה, היינו טובים יותר ועלינו עם שני ילדים בלמים פעם ראשונה בדרבי – למקין וישראלוב. היה את האדום של אליאס עם היריקה וזה הרג אותנו, בחצי השני קרסנו, זה היה חוסר אונים שאני לא זוכר כל הקריירה שלי. אתה רואה את זה, אתה מבין את המשמעות של זה בדרבי ואתה לא יכול לעשות כלום".
כשרפואה אומר 'אתה מבין את המשמעות' הוא מפרט: "מי שמפסיד 5:0 בדרבי סיים בהפועל, זה עניין של זמן. במקרה הזה, היינו כמה משחקים מהבטחת מקום באירופה אז נשארתי, בכל מקרה אחר אני מתפטר באותו היום. ברמה של הפועל תל אביב אי אפשר באמת להמשיך, ואני אחד שהקהל אהב אותו מאוד לאורך שלוש קדנציות, אבל לקבל חמישייה בדרבי? אין דרך חזרה, הווייבים מסביב אומרים הכול. אתה יכול למשוך עוד קצת, אבל הקהל גזר את דינך ויחכה לך. סיימת בהפועל ברגע שזה קרה".
ה-0:5 הראשון והיחיד בדרבים היה ב-1970. היחיד, אמרנו? בשמונה השנים האחרונות זה קרה שלוש פעמים, הראשונה ב-2016, המשחק שזכור בגלל הבריחה של אלי גוטמן לפני כן ("זאת קבוצה של גיא לוזון") ופתיחת הקדנציה של המאמן החדש על הקווים, עם צמד של טל בן חיים. גם ללוזון לקח כמה ימים להבין את האווירה במתחם ובאיפה אמר לכולם: "עוד לא הגעתי וכולם עם הראש באדמה. אוקיי, אז הפסדנו דרבי, זה היה משפיל לקבל 5, אבל פרופורציות, הליגה ארוכה ואנחנו נהיה טובים, זה משחק אחד מול קבוצה חזקה, לא צריך כל הזמן לעשות מזה יותר ממה שזה. הקהל זה הקהל, יש לו את הדרך והמלחמות שלו עם מכבי, זה לא שלכם. תרימו את הראש ותהיו מקצוענים – יקללו, יצעקו, נהיה יותר חזקים ונתעסק רק בכדורגל".
לוזון לא חשש מההשפעה הסביבתית ואמר: "רק הגעתי, לא הספקנו עדיין ליישם דברים. לא באתי סתם, הגעתי כי הקבוצה הייתה בבעיה וכולם צריכים להיות מאחורינו כדי שנפתור הכול. אני יודע מתי זה משבר, זה לא משבר – נצא מזה מהר מאוד". לוזון עזב באמצע העונה כשהקבוצה הלכה לפירוק, אמנם לא קשור במישרין לאותו 5:0 אך גם מסמל את כל העשור של הפועל תל אביב, בדרבי ומחוצה לו.
כבירי, ניסנובים, מינצברג ואולי עוד מעט ספרא. בעלים מתחלפים, אבל האוהדים האדומים לא רואים ניצחון במשחק הכי חשוב עבורם וזה מוציא אותם מקו השפיות. כששואלים אוהדים הם מייצגים בהחלט את הקו הזה של "הדרבי הוא מעל הכול". זאת לא עוד סיסמה, כרטיס לאירופה או ניצחון בדרבי? הם יגידו דרבי. הרגש לפני הראש ברמה שאי אפשר לשנות. איך יוצאים מזה? התשובה אחת: ניצחון.
מה דעתך על הכתבה?