"הכול היה מוכן למעבר למכבי ת"א. הייתה חסרה רק חתימה של הפועל"

"אחרי אימון יום חמישי, בו תורגלתי בהרכב הפותח, שאלה אותי עיתונאית מחדשות הספורט 'איך אתה, שמשחק טוב, כמעט ולא בהרכב הפותח'? אמרתי לה כי הקבוצה מלאה בשחקני הנבחרת הלאומית והאולימפית, וזה כבוד עבורי להיות מדי פעם בהרכב. יום שישי, הקבוצה במלון נאות מדבר, המאמן צבי רוזן קורא לי לשיחה, ופותח עלי פה גדול: 'יא פישר, איך אתה מדבר? קח את התיק האישי שלך ועוף מהר הבייתה'. הוא שלף את עיתון הספורט בו הייתה כותרת שאני אומר 'לא מי שטוב משחק בהפועל תל אביב'".

הלם.

"התכוננתי לשחק בהרכב ופתאום הבום הזה, הבהרתי בשקט ובביטחון כי לא אמרתי את הדברים בשיחה. רוזן החליט על עונש, להיות במשך שבועיים מנפח ומוביל הכדורים למגרש האימונים, חודש בלי משכורת כלל, ולהביא לאימון עוגה. הרגשתי סחרחורת, אבל אז אמר רוזן, 'אם תבקיע וננצח העונש יבוטל לאלתר'. כבשתי שער, ניצחנו 1:4".

אל היחסים של רפי שמואל ורוזן עוד נחזור, אבל נתחיל מההתחלה. שמואל נולד בישראל ב-19 בנובמבר 1963. "אני מתגורר בראשון לציון, עובד בחברת ניהול מבנים ועוסק גם כסוכן שחקנים. יש לי בת ובן ושני נכדים. אבא משה ואמא חנה עלו לישראל ממוסול שבעיראק. אנחנו במשפחה שמונה ילדים, שישה בנים ושתי בנות, אני מספר 7 ברשימה. הגענו לגור ביפו, באיזור 'גן תמר' המוכר. בגיל 6 עברנו להתגורר בבת ים, ליד המגרש האדום הישן המיתולוגי בעיר. בבית הספר היסודי למדתי בגורדון בת ים, הכרתי משם את אלי שכטר, רפי זוכר ורמי ארמה ז"ל, איתו הייתי מהגן".

הדרך לבלומפילד הייתה קצרה. "בערב פסח של 1973 התקיימו מבחנים לילדים להצטרף למחלקת הנוער בבלומפילד. בילדים הנבחנים צפו המאמן האנגלי הארי גיים, רחביה רוזנבוים, עודד הכט וזאב סגל. עשינו הקפצות כדור, ואני דיברתי איתם תוך הקפצת הכדור לאורך זמן. בסיום גיים אמר לי בנוכחות רבים כי אגיע בהמשך לקבוצה הבוגרת".

אבל ההמשך לא היה מעודד. "התחלתי ללמוד במקווה ישראל, בפנימיה. יציאה לאימונים לא הייתה אפשרית, הפסקתי להגיע במשך חודשים ארוכים. יום אחד התקיים במגרש הספורט של מקווה ישראל טורניר כדורסל, אליו הגיע המאמן שלי עודד הכט שראה אותי יושב ביציע. הוא ניגש ושאל לאן נעלמתי. הכט הבטיח לי שיטפל בנושא כי אני כישרון גדול שאסור לו להיעלם".

הבטיח וקיים, גם דאג להסעות. "הוא נכנס למנהל בית הספר, אמר לו שהוא לא יודע איזה תלמיד אני, או איזה חקלאי ייצא ממני, אבל מובטח לי להיות כדורגלן מצטיין ברמות הגבוהות. המנהל הסכים לאפשר לי להתאמן, בתנאי שרכב מיוחד ייקח אותי פעמיים בשבוע, הלוך ושוב. הכט דאג שמונית תסיע אותי לאימונים".

אתה הופך לטאלנט במחלקת הנוער.

"היו לי מאמנים מעולים כמו בבה סגל, בן חור מזרחי וגיגי כהן מרחובות, שהפך את קבוצת הנוער למטורפת ביכולת שלה בליגה. היו לי עונות גדולות".

צבי רוזן הגיע להפועל תל אביב. "הייתי בטרום העונה בסגל המורחב, הקבוצה יצאה למשחקי אינטרטוטו. השחקנים הוותיקים ברחו מהטיסה, רוזן אסף שחקנים מהגורן ומהיקב, אותי הוא השאיר בבית. נפגעתי ונעלבתי מאוד, גם משום שאיש לא פנה אלי והסביר לי. הבנתי שאני לא רצוי ושיש כוונה לשחרר אותי".

לסיפור הזה היה טוויסט. "הפועל תל אביב חזרה לישראל, המועדון ומנהליו התעלמו ממני לקראת עונת 1982/83. שחקן הפועל ראשון לציון איתן שלום, ששיחק איתי בנבחרת הנוער תחת המאמן פרלמן, הציע לי להצטרף. התאמנתי תחת המאמן אורי וינברג, ששאל אותי לפחות 10 פעמים אם אני בטוח שהפועל תל אביב משחררת אותי. הם הציעו לי הצעה טובה, וביקשו את טופס השחרור ממנהל האדומים ניסן ניסנוב. ניסנוב הביא אותי אל רוזן שאמר כי הוא לא מכיר אותי. ניסנוב שכנע אותו, ורוזן אמר 'טוב, שיגיע לאימונים'. אחרי עשרה אימונים הוא הודה שטעה. לא שיחקתי כמעט באותה עונה, נפצעתי ברצועה הצולבת, פספסתי את דרבי גמר הגביע והיד של גילי לנדאו. חזרתי בסוף העונה למשחק אלוף האלופים, בו הפסדנו למכבי נתניה 1:0".

1984, בית"ר ירושלים מאבדת אליפות, לך יש חלק בזה. "הניצחון 1:3 בימק"א רשום על שם משה סיני שהבקיע צמד ושבתאי לוי שהוסיף שער. האמת שהגענו למשחק לחצי טיול, אבל הכול הלך לנו. החלק שלי הוא במסירה ברגל ימין החלשה שלי לסיני, ששלח טיל שיוט חיבורים לרשת של יוסי מזרחי".

למה דווקא חולצה מספר 12?

"כשהגעתי לבוגרים כל החולצות ממספר 1 עד 11 היו תפוסות, אבל אז גבי לסרי עבר למכבי תל אביב, החולצה שלו עברה אלי".

ויש סיפור שאתה מפרסם כאן לראשונה.

"לפני עונת 1985/86 מונה דוביד שווייצר למאמן הפועל תלאביב. שווייצר הודיע לניסנוב שהוא מוותר עלי ושישחרר אותי מהקבוצה. סודר לי מבחן התרשמות במכבי תל אביב, אצל המאמן שמעון שנהר, ואחרי מספר אימונים בקריית שלום הוא שאל אם אני בטוח שהפועל לא רוצים אותי. שנהר שלח אותי ליו"ר גדעון בריקמן. התארגנתי והגעתי למשרד. בריקמן הבהיר כי החוזה יהיה חייב להיות לשנתיים, השכר לעונה יהיה 60 אלף דולר התחלה ובכל עונה יעלה בעוד עשרה אחוז. ראיתי את טופס זכרון הדברים והסכום, הכול היה כתוב כדת וכדין. שפשפתי את העיניים, בכסף הזה היה אפשר לרכוש אז דירת פאר בבת ים או ראשון לציון. גם המחשבה שמכבי תל אביב מחבקת ריגשה אותי. לקחתי את הטופס בזהירות, הייתה חסרה עליו רק החתימה של הפועל תל אביב, ויצאתי לבלומפילד. איש מלבדי לא עודכן, הכותרת בעיתונות המתינה ליום שאחרי".

הוא פגש את ניסנוב במנהרת השחקנים בין שערים 4 ו-5. "הגשתי לו את הטופס. ניסנוב פנה לשווייצר והודיע לו כי הגעתי עם טופס העברה. דוביד הודיע מהר 'כן, שחרר אותו'. ניסנוב התעקש, ואמר לו כי המעבר הוא למכבי תל אביב. כאן הכול נבלם, שחרור כן, אבל רק לא לשם. היה לי חלום לשחק שם אחרי הפועל, זה נופץ והתרסק לי בפנים מול שער 4".

מה ההמשך?

"בועז סולמי הביא אותי אל יו"ר בני יהודה דוד סולמי שהחתים אותי על חוזה, מהלך שנעשה בלי ידיעתו של המאמן איציק שניאור".

אימון הבכורה בשכונה היה מביך. "שניאור והצוות שלו הגיעו לאימון, כאמור הוא לא ידע שחתמתי. כשראה אותי עם השחקנים שאל מי אני. היו דיבורים סביב ההחתמה שלי וזה פגע בי. אהוד בן טובים ניגש אלי וביקש ממני לא להתייחס למה שהיה לפני פתיחת האימון. שותפתי מעט מאוד במשחקי בני יהודה, ביקשתי שחרור, אישרו לי לעזוב את השכונה".

ביום ההעברות האחרון קיבל פנייה מפתיעה. "הגיעו אלי ראשי הפועל לוד, עם בני רגב. המאמן היה שמואל רוזנטל, חתמתי ביום חמישי וכבר בשישי פתחתי במשחק חוץ במגרש קשה נגד הפועל בית שמש. זה היה מגרש עלוב ומשחק רע שלי, כולם עודדו אותי ואמרו שזה מגרש ומשחק חריג. בסיום העונה עלינו לליגה העליונה מהמקום השלישי עם בית"ר נתניה ובית"ר תל אביב. הפועל של שווייצר זכתה באליפות".

הוא המשיך עונה נוספת בלוד. "הייתה בלוד קבוצה מצוינת עם ויקי פרץ, שלושת האחים בנודיס, בן ממס, דוד שרביט, רונן הלל, בני סמדג'ה ועוד. את עונת 1986/7 סיימנו במקום הרביעי, הגבוה ביותר של הקבוצה. הפועל תל אביב סיימה רק במקום ה-12".

במשחק האחרון, נגד האקסית, נסגר המעגל עם שניאור. "הוא כבר היה חתום בהפועל תל אביב והגיע לראות את הקבוצה הבאה שלו. ניצחנו אותם 0:2, אני כבשתי את שני השערים. אמרו לשניאור שאני חוזר להפועל תל אביב, הוא אמר, 'כן, אני מכיר אותו'".

עונת 1987/88, שמואל שוב בהפועל תל אביב. "הייתה לנו עונה טובה, גם אני השתלבתי היטב. את הכיף של האליפות הרסו אנשי הניהול, שיצרו בעיות כספיות קשות ומרוץ אחרי השכר. הפסדנו בגמר גביע המדינה למכבי תל אביב 2:1, משחק בו נכנסתי כמחליף. הפסדנו רק בגלל האווירה והמרדף אחרי השכר שלנו. בליגה כבשתי 4 שערים, בהם גול במשחק האליפות בניצחון 1:2 על הפועל באר שבע".

בעונה שלאחר מכן חווה את ירידת הליגה הכואבת. "כולם מכירים את עונת הבלהות – שביתת שחקנים, אין כסף, חילופי מאמנים וירידת ליגה מהמקום האחרון בטבלה".

כאן הוא החליט לעזוב. "המצב בבלומפילד היה רקוב ומבולגן, הפועל תל אביב שחררה שחקנים, אני סיכמתי במכבי יבנה תחת המאמן ליאון קונסטנטינובסקי. הם בנו קבוצה לעלות ללאומית. העבירו לי מקדמה של 40 אלף שקלים ויצאתי איתם למחנה אימונים בגרמניה, עם שמות כמו בני טבק, שוקו נומדר, ציון יעקב, מנשה עלאווה והשוער פרדי לסנר".

כשחזר ארצה קרא לו יורם אוברקוביץ'. "הוא תפס את הניהול על הפועל תל אביב. חזרתי מגרמניה והוא אמר לי בפשטות 'אני לא משחרר אותך, ירדת ליגה, אתה תחזיר את המועדון. השכר שלך יהיה 40 אלף דולר לעונה, פלוס מענק עלייה של 20 אלף דולר. החזרתי את הכסף למכבי יבנה, הם מאוד כעסו עלי, אבל הבינו את הצעד שלי".

בארצית העונה החלה עם אליהו עופר, שעזב ובמקומו מונה שווייצר למאמן. "לדעתי המשחק החשוב ביותר באותה עונה נערך מספר מחזורים לסיום בחוץ נגד יבנה. באספה בה פורסם ההרכב הפותח הציב שווייצר על הלוח, כמנהגו, 10 קוביות דמקה. את הקוביה האחרונה שמר ביד. שאלנו מי השחקן האחרון בהרכב, ואז דוביד משך את הזמן עד שאמר 'הקוביה האחרונה הוא אלי 'קוקוס' כהן, הוא יבקיע שני שערים במשחק הזה". קוקוס אכן כבש צמד, ניצחנו בחוץ 1:2 והמשכנו במאבק העלייה. תיקו או הפסד היו יכולים לקבור אותנו בארצית למשך שנים. במשחק האחרון נגד רמת עמידר ניצחנו 0:6, כבשתי גול אחד ועלינו ליגה בזכות הגול הזה, שהיה אחד יותר מיבנה".

הוא הוזמן לסגל הנבחרת על ידי מילנקו מיחיץ', אבל נפצע ולא זכה ללבוש את המדים הלאומיים: "אני חש פספוס אדיר, כמו קריירה שעברה על ידי".

ומה לגבי הפרישה?

"סיני חזר מבני יהודה. החלו פציעות ולאחר שתי עונות תחתיו החלטתי לפרוש בגיל 29. אני גאה שהייתי בהפועל בדור הנפילים".

לצד הקריירה, היו גם סיפורים מצחיקים על אבא שלך.

"ההורים שלי היו שומרי שבת, הם לא ראו אותי מעולם משחק כדורגל. אבא שלי משה היה נהג אוטובוס בחברת דן. אוהדי הפועל שהכירו אותו היו מעדכנים אותו 'הבן שלך נתן אתמול הצגה'. אבא לא הבין באיזו הצגה אני משתתף".

מה אתה חושב על הקבוצה הנוכחית?

"הלוואי שמהלך העברת המועדון למשפחת ספרא יבשיל. למעט התקופה תחת הבעלות של סמי סגול ואלי טביב, הניהול לאורך השנים היה ניהול גרוע, קטסטרופלי. הלוואי וימי האליפויות וגביעי המדינה יחזרו לאדום של בלומפילד".