"זה היה השבוע הקשה בחיי. בכיתי המון באוטובוס"

על שורש כף היד של פליסיו מילסון צמיד צהוב. בעברית כתוב עליו: "לשון הרע לא מדבר אלי". באנגלית כתוב: "החזירו את החטופים עכשיו". בין שני המשפטים סימן של מגן דוד. בזמן ששחקנים זרים אחרים ועובדים זרים בכדורגל ביקשו להתרחק מענייני החיים שלנו ולעסוק רק בכדורגל, מילסון עונד את הצמיד כהזדהות. לכל מקום.

ביום חמישי שעבר בטקס שנערך על ידי ONE וארגון השחקנים, הוא עלה לקבל פרס עם סיכת החטופים על דש חולצתו. כשנפגשנו ביום שישי האחרון לריאיון בלעדי לרגל סיום העונה והזכייה של מכבי תל אביב באליפות, הוא אפילו לא הבין מדוע אני מתרשם מהמחוות שלו לאירוע הגדול כל כך שאנחנו עוברים. "אני חלק מכם", הבהיר מילסון. "אתם המשפחה שלי. כשאני משחק בישראל ומקבל כזו אהבה מכם מהיום הראשון שהגעתי, זה יהיה הכי טבעי שאזדהה עם הכאב שלכם. אני עונד את הסיכה ואת הצמיד ועושה הכל בהרגשה שזה הדבר הכי נכון והכי קטן שאני יכול לעשות. אני מחבק אתכם בחזרה על כל החיבוקים שאני מקבל מכם. אם המשפחה שלי עצובה, אני בוכה יחד איתה. אם החברים שלי ממכבי תל אביב חווים כזו סיטואציה, אני חווה אותה יחד איתם".

נפגשנו בחדר מסיבות העיתונאים בקרית שלום. יממה לפני משחק סיום העונה מול מכבי בני ריינה. בכל הקשור למלחמה, הנרצחים והחטופים, מילסון רציני ומלא בכעס, אבל לרוב תראו אותו צוחק. מעלה סרטונים שהוא רוקד ושר. האיש שהופך את חדר ההלבשה של מכבי תל אביב למקום שכיף להיות בו.

מהיכן השמחה הקבועה הזו שלך?

"כזה אני. אני תמיד מנסה לקחת את החיים עם חיוך".

מאיפה באה הגישה הזו לחיים?

"זה חלק מהתרבות שלי. אני רוצה להיות כל הזמן בסביבה שמחה. לא אכפת לי להיות ליצן כזה, אם צריך".

העונה הזו ודאי הוסיפה לך הרבה אושר ושמחה

"תודה לאל".

זו היתה עונת הכדורגל הכי טובה בחייך?

"קודם כל, כן. מאז שהפכתי לשחקן מקצועני זו העונה הכי טובה שלי. לקחתי תואר ראשון בליגה קשה. כמקצוען זו האליפות הראשונה שלי".

במהלך העונה לא היה ברור שזה הולך לכיוון של אליפות. טסת לאליפות אפריקה והקבוצה החלה להפסיד נקודות. מכבי חיפה סגרה את הפער כשאתה לא נמצא. איך הרגשת שם, כשזה המצב כאן בארץ?

"היה לי קשה מאוד ועצוב בזמן אליפות אפריקה, כשהקבוצה הפסידה כאן. רציתי באותו רגע להיות שני מילסונים. אחד עם הנבחרת שלי ואחד עם מכבי תל אביב. לחלק את עצמי לשניים. רציתי מאוד לחזור כבר למכבי. זה כאב לי. היה לי עצוב שם כי עזבתי את האחים שלי והרגשתי שהם צריכים אותי".

לא שיחקת מספיק באליפות אפריקה

"נכון. המאמן חשב שיש שחקנים טובים ממני. הייתי צריך לקבל את זה".

לא אמרת לעצמך שעדיף היה כבר להישאר במכבי תל אביב?

"עבר לי בראש, אבל לייצג את אנגולה זו זכות ומחוייבות. זה היה חשוב לי. גם אם לא שיחקתי מספיק, רציתי להיות חלק מהנבחרת ועל כך אני גאה. להיות בנבחרת, גם אם אתה לא משחק, זה כבוד ואני לא מוותר על זה".

בוא נחזור לכרטיס האדום שספגת מול בני סכנין. אוראל גרינפלד נתן לך שני כרטיסים צהובים שלא הגיעו לך. למה לא ניסית במגרש להתווכח ולהסביר לשופט שהוא לא צודק? קיבלת את ההחלטה שלו בשוויון נפש ויצאת

"מה יכולתי לעשות? מה יכולתי להגיד לו? מה זה היה עוזר? קשה לשנות החלטת שופט. אני יודע שלא הגיעו לי הצהובים והאדום. ברגע ששופט מקבל החלטה, אני לא מהטיפוסים שמנסים לייצר מריבות. יצאתי מהמגרש וזהו".

ההרחקה שלך הותירה את מכבי תל אביב ב-10 שחקנים ומייד ספגתם את השוויון מסכנין. יצאת וידעת שאתה גם לא תשחק מול מכבי חיפה במחזור הבא ושהאליפות בסכנה גדולה.

"זה היה השבוע הכי קשה בחיי. המחשבה שלא אוכל לשחק מול מכבי חיפה, ריסקה אותי. בכיתי אחרי המשחק בסכנין המון. ידעתי שהיציאה שלי באדום הרסה לקבוצה גם שלוש נקודות בסכנין. הייתי מרוסק. לא אשכח לעולם את הדרך לתל אביב מסכנין בלילה באוטובוס. זו היתה הנסיעה הכי ארוכה בחיי. מי שהרימו אותי היו אשתי והחברים שלי לקבוצה. באתי למשחק מול מכבי חיפה והיה לי קשה מאוד לשבת ביציע ולא לעזור לחברים שלי. בסוף ניצחנו ואני חושב שהייתי האיש הכי שמח באצטדיון".

רובי קין אמר העונה כמה פעמים "אם אתם רוצים שחקנים כמו מילסון בכדורגל הישראלי, תדאגו לשמור עליהם". אתה מסכים איתו? השופטים לא מגנים עליך במגרש?

"אני לא מבין למה שופטים לא נותנים יותר צהובים או אדומים על עבירות שעושים עליי. אולי אלה החוקים כאן ופחות שמים דגש על כרטיסים לעבירות. אני באמת לא מחפש לעשות מזה עניין גדול, אבל אם כבר שאלת, זה נכון".

כשחזרה הליגה אחרי תחילת המלחמה, היתה לך ירידה ביחס לפתיחת העונה. רובי קין הסביר אז לתקשורת שאתה הסובל הכי גדול מזה שאין קהל במגרשים. שאתה צריך את האוהדים יותר מכל שחקן. שאין לך אנרגיה בלי קהל

"לגמרי נכון. אני מסכים עם מה שהוא אמר. בשבילי כשאין קהל, זה מרגיש משחק אימון. קשה לי בלי אוהדים ביציעים".

מה עושים לך בגוף שירים עליך מהיציעים?

"כשאני מתחיל לשמוע את הקהל, זה נותן לי מוטיבציה גדולה. הקהל מכניס בי אנרגיות גדולות. האוהדים מניעים אותי".

חווית פעם אהבה כזו מאוהדים?

"לא. לא. אוהדי מכבי תל אביב העניקו לי את האהבה והתמיכה הכי גדולה שחוויתי כל חיי".

בוא נדבר על המשחקים מול אולימפיאקוס. באתונה נתת הופעה של שחקן על וניצחתם 1:4. קיבלת הצעות אחרי המשחק הזה?

"לא קיבלתי שום הצעה אחרי המשחק ההוא. לא מכיר שום התעניינות".

במשחק הגומלין פצעו אותך כבר בהתחלה ונאלצת לצאת. מכבי תל אביב הפסידה 6:1. התחושה של רבים היתה שרצו להוציא אותך מהמשחק בצורה מכוונת. אתה גם מרגיש שסימנו אותך וגרמו לך לצאת בחילוף עם הפציעה בשריר הרגל?

"אני לא חושב שעשו לי משהו בכוונה. ניגשנו לכדור, השחקן ואני, ואני נפצעתי".

חוויתם עונה מורכבת. התאמנתם בפולין בלי הישראלים. לא ידעתם מה הולך להיות אחרי ה-7 באוקטובר.

"היה מאוד קשה בהתחלה. לפני המלחמה היינו יחד ומחוברים עם הרבה שמחה ופתאום הכל נפל עלינו והפכנו עצובים מאוד. חשבתי שלא אראה את החברים שלי יותר. פחדתי שאחרי ה-7 באוקטובר לא נחזור עוד להיות יחד".

שרן ייני פרש. אנריק סבוריט עזב. מה הרגשת כששמעת את זה?

"עצוב כששחקנים פורשים או עוזבים, אבל זה חלק מהכדורגל. שניהם יהיו חסרים לנו".

עד כמה אתה חושש שערן זהבי גם יפרוש?

"אני רוצה שערן ימשיך לשחק כדורגל כל חייו".

מה לגביך? אתה ממשיך במכבי תל אביב?

"יש לי חוזה לעוד שנתיים במכבי תל אביב. ברור שאני לא יודע מה יקרה מחר, אבל הפוקוס שלי הוא על מכבי תל אביב".

מה החלום הבא שלך אחרי האליפות הראשונה?

"לעשות אליפות שנייה וכמובן לשחק בליגת האלופות"

למעט רעייתך והבן שלך, לא ראינו תמונות של המשפחה המורחבת שלך כאן. ההורים לא הגיעו מאנגולה לבקר אותך כאן?

"אני כאן רק עם אשתי והילד שלי".

הבן שלך יהיה כדורגלן?

"אני רוצה וגם אשתי רוצה, אבל העתיד תלוי בו".

אם הייתי נותן לך להביא כדורגלן אחד מליגת העל, במי היית בוחר?

"עדי יונה מבית"ר ירושלים. ברור שיש עוד שחקנים טובים"

מכבי תל אביב רוצה לקנות את עדי יונה והגישה הצעה לרכוש אותו

"כי הוא שחקן עם פוטנציאל מאוד גדול. הוא שווה הרבה כסף".