ב-1974 נערכו בטהרן משחקי אליפות אסיה. בנוסף לנבחרת הכדורגל תחת המאמן דוביד שוויצר, השתתפו באליפות נבחרת הכדורסל שלנו, שזכתה במקום הראשון, וספורטאים רבים באתלטיקה.
המפגש אורגן על ידי ראובן שבי, מנהל עמוד הפייסבוק 'כשהכדור היה חור', בבית המאפה של משה אוננה בבאר יעקב. המפגש החל בהתרגשות ענקית של שחקנים, שחלקם לא נפגשו כבר תקופה ארוכה. הסיפורים והזיכרונות של המפגשים מטהרן עלו במהירות בין חיבוק, נשיקה ושאלת 'לאן נעלמת?'
"מרוב השנים שעברו, הזיכרונות מאיראן חוזרים אלי", סיפר אוננה, "אי אפשר לחשוב על מה היה קורה לנו אם היינו מצחים שם".
יצחק שום היה האיש שכבש את השער העצמי בגמר, ישראל הפסידה במשחק 1:0: "הגול העצמי שלי לא היה מכוון, הקיצוני שלהם פרץ כמו סילון, העביר לאמצע והכדור פגע לי בעצם הקרסול ונכנס לרשת של ויסוקר, עצמי, אבל לא מכוון בדקה ה-30. בסיום היה נראה ש-22 שחקנים מרוצים מהתוצאה".
עודד מכנס הוסיף: "הייתי שחקן צעיר מאוד לפני צבא, לא טסתי עם הנבחרת לטהרן, אבל הבטיחו לי שאם נעלה לרבע הגמר אטוס לשם. הגענו לשלב האחרון. במשחק הגמר ניגשתי לבן של השאח וליטפתי לו את הראש. שוטרים זינקו על והרחיקו אותי ממנו בנוקשות".
שייע פייגנבוים: "כבר בדקה השנייה בעטתי כדור חזק שפגע בקורה בין החיבורים. אלפי שוטרים וחיילים עם נשק בהיכון הפחידו מאוד. חוץ מזה, איראן הייתה אז נבחרת חזקה ביותר עם קהל פנאטי".
משה שוויצר: " הגול של שום היה עצמי אורגינל כמו שקורה במשחקים בכל העולם. רצינו לנצח, אבל לא הלך, הפסדנו וזה כואב לי עד היום".
אברהם לב: "במחצית בחדר ההלבשה דוביד שוויצר זעם השתולל וביקש שנשחק טוב יותר, אבל לא היה מה לעשות. אוהדים יהודים לא הגיעו למשחק הזה, אמרו להם שיפגעו בהם אם ישראל תנצח".
את החולצות המיוחדות לציון טהרן 1974 העניק לשחקנים הזמר איתן מסורי, תרומת אריה מולאיוב מחברת דיאדורה. מגנים מטעם ההתאחדות לכדורגל הוענקו ובמפגש נכח מאמן נבחרת ישראל רן בן שמעון.
מה דעתך על הכתבה?