מחצית אחת לא הספיקה בפורטוגל. הטור של דני דבורין

לקבוצה שהפסידה בתוצאה 2:1 אי אפשר לבוא בטענות אם היא נתנה את הכל, ומכבי תל אביב אכן נתנה את כל מה שיש לה אמש (חמישי) במשחקה מול בראגה.

זו גם הסיבה לכך ששחקניה של אלופת ישראל ירדו מתוסכלים לחדרי ההלבשה. האכזבה מההפסד היא לא רק בגלל המאמץ העצום שהשקיעו, אלא אף מהעובדה שהובילו ביתרון 0:1, ושאת שני שערי ההפסד הם ספגו בדקותיה האחרונות של ההתמודדות.

אמנם בראגה היא לא קבוצת כדורגל ברמתן של ספורטינג ובנפיקה, אבל גם היא מייצגת את פורטוגל בזירה האירופית, והציפיות לניצחון ביתי על מכבי היו מבחינתה טבעיות ומתבקשות. אלא שמתחילת המשחק הייתה זו דווקא מכבי ששיחקה במרץ, שלטה בכדור, ויזמה לא מעט התקפות על השער הפורטוגלי. אושר דוידה היה במיטבו: פעלתן ומסוכן עם הכדור, מהיר ובעל כושר שאולי אף הפתיע את בעלת הבית. בדקה ה- 30 ניצל דוידה את בעיטת העונשין שבה זכתה הקבוצה, והעלה אותה ליתרון, שנשמר עד סיומה של המחצית הראשונה.

המפגן הזה ראוי לציון משום שקצב המשחק היה בדרגה אחרת ממה שאנחנו רואים יום יום בליגה שלנו. זו הייתה הפתעה נעימה, שאף הוכיחה מדוע מכבי תל אביב ראויה להשתתפותה בליגה האירופית.

אלא שאז הגיעה המחצית השנייה ודברים החלו להשתנות. בראגה העלתה הילוך ותקפה פעם אחר פעם את מחצית המגרש של תל אביב. בכך אילצה את המכבים לסגת לאחור ולהתגונן על נפשם, כדי לשמור על השער שהבקיע דוידה. הכושר הגופני שבלט לטובה ב-45 הדקות הראשונות, נחלש ורק הוכיח שעדיין יש לאלופה שלנו כברת דרך כדי להגיע למשחק מהיר וקצבי לאורכם של 90 הדקות. למזלה, שחקני בראגה חסרו דיוק בניסיונותיהם לבעוט לעבר שערו של רועי משפתי. ובכל זאת, בדקה ה-88, נכנעה מכבי תל אביב לשער שוויון שכבש ברומה. במצב זה נותר לה לשמור לפחות על התיקו, אך רגעיו האחרונים של המשחק איפשרו לבראגה לכבוש את שער הניצחון, שאותו הבקיע ברומה מהנקודה הלבנה.

קשה מאד לעכל הפסד בסיום כה דרמטי, אולם אל לה למכבי תל אביב לשקוע במרה שחורה. להיפך, אני מסכים עם דבריו של מאמנה, ז'ארקו לאזטיץ', שאמר, "אני רואה רק דברים חיוביים מהמשחק". מצד שני, ברור לגמרי שהוא לא מתכוון לגבי קניקובסקי ולטייריס אסנטה, שכל אחד הספיק ממש עם רדת המסך לספוג צהוב שני כל כך מיותר. דברים כאלה בונים את הפאזל, בוודאי כאשר הליגה האירופית רק בתחילתה, ומכבי זקוקה לכל אחד ואחד משחקניה, שעל יכולתם אין ויכוח. קניקובסקי, כמו כל אחד מחבריו לקבוצה, השקיע מאמץ עצום שלא תמיד מספיק כדי להיות בצד המנצח.

נכון, הכי מרגיז והכי מבאס להוביל עד הדקה ה-88, ולכן ההפסד בבראגה יצרב להרבה זמן בזיכרונה של הקבוצה. אבל מחר, או בשבוע הבא, זו יכולה להיות הדקה שבה מכבי תל אביב תנצח ותזכה בשלוש הנקודות. גם זה יכול לקרות.