הפועל באר שבע הודחה במוקדמות הקונפרנס ליג אחרי ששמטה יתרון כפול בגומלין מול מלאדה בולסלאב, ספגה שתי שלישיות בגביע הטוטו וכידוע במחזור השני של הליגה, לפחות כרגע, איבדה ארבע נקודות במשחק שלא שוחק נגד בני סכנין ומחזור לאחר מכן הפסידה למכבי תל אביב בבלומפילד. מאז הקבוצה נראית הרבה יותר טוב ולראיה ניצחה בשני המחזורים האחרונים.
הבוקר (רביעי), בערב ראש השנה, ערכו באתר הרשמי של הפועל באר שבע ריאיון עם המאמן רן קוז'וך, שסיפר קצת על עצמו ועל הדרך שעשה עד שזכה לקבל את ההזדמנות לעמוד בראש מועדון גדול.
תחילה התבקש קוז'וך לספר על עצמו: "גדלתי בנתניה, בבית דיי צנוע במשפחה מסורתית. בחלק מהילדות הייתי בבאר שבע, כי יש לי שם משפחה ותמיד היינו באר שבע נגד נתניה למרות שאנחנו לא משפחה של כדורגל. בגיל 7-8 כבר הבנתי שזה מה שאעשה בחיים, התפתחתי כשחקן במחלקת הנוער של מכבי נתניה, הייתי בכל הנבחרות הצעירות של ישראל, ברוב השנים כקפטן ואחר כך עברתי לקריירת בוגרים שהחלה בנתניה ואחרי שנתיים או שלוש התחלתי לנדוד, כי חיפשתי להיות שחקן משמעותי. נדדתי בין הרבה קבוצות, חלקן הגדול בליגת העל, בכל רחבי הארץ, קריירה של כמעט 20 שנה ככדורגלן ואז המשכתי לדבר הבא. אני חושב שכבר בגיל 5-6, כשהשכנים הגיעו עם כדור וירדנו למטה, הבנתי שאני כדורגלן. מגיל 6 אני כדורגלן. ההורים בטוח לא דחפו לזה, אני זוכר שאת הנעליים הראשונות שלי קיבלתי בפסח בגיל 8".
השחקן הכי טוב ששיחק איתו: "יש הרבה. זה מתחלק לפי עמדות, אבל השחקן אולי הכי מוכשר ששיחקתי איתו זה ראובן עטר שהגיע למכבי נתניה בשלהי הקריירה, אבל הוא פשוט קוסם – ומעבר לקסם הוא הביא איתו גם ווינריות אדירה. היו גם שחקנים כמו אמיר שלח, שביט אלימלך, כאלה שעברו המון ועד היום יש דברים שלקחתי מהם".
על המעבר לאימון: "לקראת סוף הקרירה שלי ככדורגלן חשבתי שאעבור לעבור במשרד, אבל נפצעתי ובסוף הבנתי שלא אתה מחליט מה תעשה בעולם, אלא שיש מישהו למעלה שמכוון את הדברים. כשנפצעתי התחלתי ללמוד תואר ולעסוק בניהול סיכונים, ניהלתי הרבה כסף של מעט אנשים לאורך שלוש שנים במקביל למשחק, אבל בסוף הייתי מגיע הביתה ואומר לאשתי 'זה מה שאתם עושים בחיים? איפה הריגוש? תחושת הניצחון? זה משעמם'. היא אומרת שהייתי מגיע הביתה עצוב והחלטתי לעשות מעשה אמיץ, יש שיגידו טפשי, וחזרתי לכדורגל בתור עוזר מאמן".
ההבדל בין אימון למשחק: "עבודה קשה יותר, בטוח סזיפית יותר עם אחריות הרבה יותר גדולה – כי אתה לא אחראי רק על עצמך, אלא לכל הדבר הזה שנקרא כרגע הפועל באר שבע, מאחל לעצמי להישאר בעמדה הזו עוד הרבה זמן. עבודה בלי שעות, עובדים 24/7 והרבה פעמים אפילו קמים מחלום בגלל העבודה, אבל זו העבודה הכי מהנה בעולם".
על ההגעה להפועל באר שבע: "זכות גדולה. ידעתי שמדובר במועדון גדול, וביום הראשון שלי פה הבנתי עד כמה הוא גדול. זו זכות גדולה ואחריות מאוד גדולה, אני מאמין גדול שבעבודה קשה זה יקרה".
הביקורת שספג לפחות בשבועות הראשונים: "גם אני מתפתח כמאמן. בתחילת הדרך שלי במכבי נתניה חשבו שאני יהיר, אבל מי שלומד להכיר אותי יודע שאני ממש לא שם – אני לומד ומתפתח, אני מאמן שונה לחלוטין מלפני שלוש שנים ואני המבקר הכי גדול של עצמי. זו הסיבה שיש לי צוות שחלקו הגדול הולך איתי ואני איתם כי הם הנודניקים הכי גדולים בעולם, יתווכחו איתי ויחקרו ביחד איתי, וכולנו משתפרים".
התחביבים שלו חוץ מכדורגל: "אין. רק כשאני ישן אני לא בתוך הקבוצה. זה דפוק. אני ממש אוהב כדורגל ישראלי, כדורגל עולמי אני רואה יותר במחשב מאשר בטלוויזיה, משתמש בלפטופ לעבודה. אני עוקב אחרי המון מאמנים ומנסה להביא רעיונות מהם כי הכדורגל כל הזמן מתחדש, מתפתח ומשתנה בקצב מטורף, אבל אין מישהו ספציפי".
מה דעתך על הכתבה?