"לא נרדמתי. אני, כדורגלן לשעבר, עם סרטן סופני"

"ב-2021 קיימתי שיחה עם מנהל העבודה שלי בעיריית נתניה, לפתע חשתי קוצר נשימה מדאיג. עשיתי כמצופה את כל הבדיקות הרפואיות, הרופאים שלחו אותי לצנתור לב ולניתוח מעקפים והבטיחו שזה יעזור, אבל זה ממש לא עזר לי. המשכתי לעשות בדיקות על בדיקות, ואחת הרופאות המליצה על בדיקת מח עצם. עשיתי את המהלך ושלחו אותי לבית החולים לניאדו לקבל את התוצאות".

אתה מקבל הלם כללי מהפגישה עם הרופא.

"ישבתי מול הרופא שאמר לי ביובש 'תראה, יש לך סרטן . נעמדתי בהלם ובשוק, עם הראש למטה, העולם הסתחרר סביבי. לחדר נכנסו שני רופאים מתלמדים, והתנהלה שיחה עם הרופא הראשי. שמעתי שהם מדברים על סרטן קטלני, חשבתי שהם מדברים עלי. הגעתי הבייתה בתוך הלם, לא הצלחתי להירדם אפילו לדקה אחת. אני הספורטאי, הכדורגלן, עם סרטן סופני. נשלחתי אל רופאת המשפחה ששאלה אותי למה אני נראה כך. היא בדקה את הניירת הרפואית ואמרה לי כי אפשר לטפל במה שיש לי. התחלתי בטיפולים ובמשך שנה הייתה הקלה והתחיל להסתדר על פי ההרגשה והבדיקות שעשיתי בהקפדה. אחרי שנה המחלה הארורה חזרה שוב, הוחלט על השתלת מח עצם".

לסיפור הרפואי של יוסי "קרלוס" אדרי, בעבר שחקן בית"ר נתניה ובית"ר תל אביב, עוד נחזור בהמשך, אבל בנקודה זו נחזור להתחלה. "אבא שלום (קרלוס) נולד בטנג'יר, מרוקו, גם אמא סימה נולדה שם. אני יליד 20 במרץ 1961, נולדתי בטנג'יר ובגיל שבועיים עלינו לישראל. כאן נולדו אחי מומו ועוד חמש בנות", הוא מספר.

הם הגיעו לקריית שמונה. "בשבת הראשונה בעיר הגיעו עשרות אנשים אל הבית של, קראו לאבא לרדת ולקחו אותו למשחק כדורגל של בית"ר קריית שמונה. אבא היה כדורגלן מצטיין בטנג'יר והאוהדים שבאו אל הבית הכירו אותו. כבר לאחר המשחק אבא הפך לשחקן של בית"ר קריית שמונה, הוא היה קשר מצטיין ולמשחקים הגיעו אלפי אוהדים. בשנת 1967 ראשי בית"ר נתניה הביאו את המשפחה לשכונת בן ציון בנתניה, אבא שיחק בקבוצה וסודרה לו דירה ועבודה כפועל בניין. אבא הביא את הכישורים שלו אלי ואל אחי מומו, היו לנו חיבור ולמידה מאבא מה זה להיות כדורגלן וספורטאי. הוא היה מגיע למשחקים שלי ושל מומו, היה גאה בנו ובוכה כאשר הצטיינו או כבשנו שערים. הייתי בשירות צבאי כאשר אבא הלך לעולמו, אני לא שוכח את שעות האושר לצד אבא".

ואימא?

"אימא סימה בת 87, היא הסלע האיתן של המשפחה, לא החמיצה שום משחק שלי ושל אחי".

איך יוסי הפך לקרלוס?

"כילדים מומו ואני היינו עומדים מאחורי השער של בית"ר נתניה ומביאים כדורים. השחקנים לא הכירו את השם הפרטי, רק את אבא קרלוס, הם קראו לי קרלוס הגדול ולמומו קרלוס הקטן. אצלי זה תפס ונדבק עד היום".

כאמור, המשפחה עברה לנתניה, לשכונה לא פשוטה. "למדתי ביסודי בבית הספר 'אוסישקין' בנתניה, היו בעיר עבריינים רבים ואני כנער התחברתי אליהם. אבא ואמא דאגו להעביר אותי למרכז הנוער בקיבוץ דפנה, שם כל הנושא של תחילת הפשע פרח ונעלם ממני. אחרי שנתיים בקיבוץ הצפוני חזרתי לנתניה. כישורי הכדורגל שלי היו טובים, בגיל 16 מאמן בית"ר נתניה אמנון רז העלה אותי להרכב הראשון ובהמשך שיחקתי תחת המאמנים אלי חג'ג' ושייע פיגנבויים האגדי".

בגיל 18 עבר לבית"ר תל אביב. "היא ירדה ליגה בעונת 1979/80 ועלתה חזרה כעבור שנה תחת המאמן אמציה לבקוביץ'. לא הסתדרתי שם כספית עם מנהל הקבוצה מיכאל גרשוביץ' וחזרתי לבית"ר נתניה".

בוא נעשה הפסקה מכדורגל ונחזור לדבר על המחלה. כמו שאמרת, אחרי שנה הוחלט על השתלת מח עצם.

"עברתי השתלת מח עצם שלא הצליח. נכנסתי לדיכאון עמוק, אשפוזים ללא סוף. האשפוז היה בהמשך כשאני ללא הכרה, בלי כוחות ושוכב בעולם של הזיות, משוחח עם מלאכי שמיים ומבקש מהם לעזור לי כדי שאוכל להיות שוב עם הילדים ועם הנכדים האהובים שלי. בהמשך רופאה מתל השומר, הילה מגן, המליצה על טיפול חדיש בעזרת זריקות, אחרי שכולם כבר הרימו ידיים".

זו הייתה זריקה שאינה בסל, זריקה שעלותה 50 אלף שקל. "כנרת אשתי הלכה לראשי ועד עובדי עיריית נתניה, בבכי קורע היא אמרה 'בעלי הולך למות, התרופה המצילה אינה בסל הרפואי'. הוועד גילה רצון והבנה, הם פנו לחברת מגדל והודיעו שאם קרלוס לא יקבל את הזריקות היקרות חינם כול 4,000 עובדי העירייה יעזבו את החברה. קיבלתי את הזריקות בחינם. קיבלתי עד עכשיו 10 זריקות, יש שיפור, אני נמצא בבית בהשגחה, עדיין עם קוצר נשימה ועם סחרחורות. לא מצליח עדיין לפסוע יותר מארבעה צעדים, קשה לי גם לדבר יותר ממספר דקות. החברים מהכדורגל באים לבקר אותי, ואני תקווה שבעזרת השם המצב שלי ישתפר ויהיו לי רק בשורות בריאות טובות".

הזכרת את כנרת. ספר לנו על המצב המשפחתי.

"את כנרת הכיר לי חבר לקבוצה, היא ממושב תנובות ויש לנו ארבעה ילדים, בן ושלוש בנות עם 9 נכדים. דני, הבן של הבת נופר, משחק בהפועל פרדסיה והוא כישרון כדורגל גדול. עבדתי בעיריית נתניה במשך 18 שנים בפיקוח וכאחראי מקלטים, עכשיו אני פנסיונר בשל הנושא הרפואי שלי".

חזרה לכדורגל ולגולים שלך נגד הפועל חיפה בגביע.

"בעונת 1980/81 בית"ר נתניה שיחקה בליגה השלישית. בהגרלה נקבע כי בית"ר נתניה תארח את הפועל חיפה בליגה העליונה, משחק שנערך בטוברוק שלנו בשעה 10 בבוקר. עזריקם גורדינסקי, רכש שלנו ממכבי נתניה, כבש בפנדל את הראשון שלנו. בדקה ה-58 עצרתי כדור על הברך וממרחק 35 מטרים בעטתי פצצה לחיבור הימני של השוער יעקב אסייג. בדקה ה-85 אותו דבר ומאותו מרחק לחיבור השמאלי, גולים נדירים. בשלב הבא הודחנו ע"י מכבי רמת עמידר 1:0. אגב, גולים דומים במדי בית"ר תל אביב הבקעתי פעם נוספת לאסייג בבני יהודה ולעופר פביאן במכבי פתח תקווה".

הוא זכה לשחק עם בית"ר נתניה בליגה הלאומית בעונת 1985/6, מצד אחד שיא קריירה, ומצד שני – ובכן, זו לא הייתה עונה מרשימה, בלשון המעטה. "עלינו לליגה העליונה אחרי שסיימנו במקום הראשון בארצית, קהל רב הגיע למשחקים במגרש בטוברוק. היו למועדון שלשה בעלים שהחליטו כי בית"ר נתניה תאבק על ההגמוניה בעיר מול מכבי נתניה. לפני פתיחת העונה התקשורת דחפה והכותרות היו בעד בית"ר נתניה. ישראל פוגל, שכבש בעונת העלייה 17 שערים, המשיך והצטרפו אבי ליברמן, ויקי פרץ, קירט, חיים לוי ועוד. אבל הכול היה הזיה, הבל הבלים. במשחק הראשון נגד מכבי נתניה הגיעו למעלה מעשרת אלפים צופים, הפסדנו 1:0 והייתה הכנסה כספית של למעלה מ-80 אלף דולר. כשהגענו השחקנים לבקש מענקי חתימה שהובטחו לנו, הבנו שאין כסף להמשיך, הכוונה היא לרדת ליגה חזרה. העונה הסתיימה במקום האחרון בטבלה עם 10 נקודות בלבד ותבוסות של 8:1 למכבי חיפה, 7:1 למכבי תל אביב, הרבה שישיות וחמישיות.

"רוב השחקנים ברחו, אני עזבתי במחזור ה-15 לבית"ר תל אביב של יצחק שום וארצי בן יעקב. היו שנים נהדרות עם אריה חביב, ניסים וניסן כהן, בן אמן, פרסלני , אלי תגר , קובי סגל ועוד, כדורגל סופר התקפי ומקום בצמרת בפלייאוף העליון".

בן יעקב סייע לו להסתדר כלכלית. "הייתה לי בבית"ר תל אביב משכורת מכובדת אשר הספיקה לי גם לשלם שכר דירה. יום אחד פנה אלי וובה לנצ'ינסקי מהנהלת בית"ר נתניה וביקש ממני להגיע לאימון ולעלות לחדר של ארצי, אמר לי 'הוא מתכוון לעזור לך לרכוש דירה'. הגעתי למגרש, ארצי קרא לי ואמר 'לך תחפש דירה במחיר 60 אלף דולר'. סירבתי תחילה אבל הוא דרש, העביר לי 40 אלף דולר ולקחתי משכנתה בת 20 אלף דולר ורכשתי דירה נאה. ההסכם היה שבכל חודש יורידו לי מהשכר אלף דולר, אבל אחרי שלושה חודשים ארצי הפסיק להוריד לי את החוב הזה. הלכתי אליו והסברתי שהורדת הכסף נעצרה, ארצי חייך ואמר לי 'לא יורידו לך יותר כלום, הכסף הוא ממני, אל תגיד לאיש'".

בן יעקב מעיד: "קרלוס הוא השחקן הכי אהוב שהיה לי בבית"ר תל אביב יחד עם קובי סגל. שחקן, מנהיג, נשמה למועדון ובהחלט הגיע לו הכסף עבור הדירה. אני מאחל לקרלוס רק בריאות והחלמה מהירה , אמן ואמן".

בעונת 1990 עבר להפועל טבריה. כעבור שנה חזר לעיר שבה כיכב אביו ושיחק בהפועל קריית שמונה תחת המאמן שמעון הדרי. "חזרתי לבית"ר נתניה ועזרתי לקבוצה לעלות מהליגה השלישית לליגה השנייה ואז פרשתי מכדורגל בגיל 36".

מה אתה רוצה לומר לסיום?

"אני מאחל לחטופים שלנו בעזה לשוב לביתם למשפחות שלהם. חתימה טובה לכולם".