1. שלושה משחקים רצופים באצטדיון טדי הצליחו להחזיר קצת צבע לפנים בעונה המדשדשת הזאת: הניצחון של מכבי ת"א על מכבי חיפה, הניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי חיפה והניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי ת"א – לא רק בגלל הכדורגל הקצבי ששוחק בשלושת המשחקים האלה אלא גם בגלל הקהל ביציעים – שניצל את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו לקצת אסקפיזם טוב, לשעתיים של הפוגה מפוליטיקה, צבא, אלימות ועצב, והכל לטובת התחליף המשובח ביותר שברא האדם: כדורגל.
ספק אם הנחיות פיקוד העורף בכל הקשור לנוכחות קהל במגרשים בצפון ובמרכז ישתנו בתקופה הקרובה, כך שאצטדיון טדי וכמוהו גם אצטדיון טרנר עומדים להפוך לשני מוקדים עיקריים שבהם ישוחק כדורגל עם קהל – כמו פעם, בימים ההם של לפני הטירוף.
הנוכחות של הקהל ביציעים טובה, קודם כל, לקהל עצמו, שהוא לא רק חלק מהתפאורה אלא גם, עם כל הכבוד לכסף הגדול, חלק מהקבוצות עצמן. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהתרומה של קהל ביציעים לערכו של המותג ולכוחו של הכדורגל. לכן טוב יעשו פרנסי הכדורגל אם יסבסדו, ולו בדרך סמלית, את הגעת האוהדים אל המגרשים – הנחות על עלויות הנסיעה ברכבת, בייגלה ושתייה חינם באצטדיון, לא חסרים רעיונות מקרבים ומחזקים.
2. בחיים הקודמים שלנו, ברק יצחקי היה מאמן זמני במכבי ת"א. הייתה תקופה כזו, היא נמשכה חודש וחצי ואף אחד לא עף עליה יותר מדי. יצחקי החליף את פטריק ואן לוון, לקח 14 מ־18 נקודות ופינה, בשעה טובה, את המקום למלאדן קרסטאיץ'. בששת המשחקים שלו על הקווים יצחקי נראה כמו החבר הזה שאתה מבקש ממנו לעזור לך להעלות מכונת כביסה לדירה בקומה שלישית בלי מעלית בצהרי אוגוסט. הרושם הכללי היה – אימון זה לא בשבילו. הוא לא שם.
והנה הגיעו שני משחקי ליגה רצופים של בית"ר ירושלים שבהם יצחקי נהנה מכדורגל. כמה נהנה? הוא שובר את כל התבניות הקלישאתיות שמוטחות בו – אם דרך דיוני המחצית המשמימים באולפנים ואם דרך שיטת המשחק שמנסה המאמן היריב לכפות עליו. יצחקי היה אמור להיבהל – גם מברק בכר ובטח שמז'ארקו לאזטיץ'. האחרון – בכלל – החזיק את כל הקלפים ביד: ירד למחצית ביתרון גול, עלה במהלכה ליתרון במצבת השחקנים והיה אמור לתת 5 עד הסיום. במקום זה ירד מנוצח 3:1, כשיצחקי זורק לכר הדשא כל תותח שאי פעם ירה. בלי לפחד, בלי להסס, בלי להיות גוטמן או אבוקסיס או בכר. והמעז, כידוע, מנצח.
3. לעומת יצחקי, לאזטיץ' נשאר שבוי עמוק־עמוק בתוך הקונספציה שאיתה הגיע למשחק מול בית"ר ירושלים. המחצית השנייה התחילה והוא עוד היה עמוק בתוך השיח של המחצית הראשונה, ולא בפעם הראשונה: אחרי שמכבי החטיאה את הפנדל מול מכבי חיפה, הוא היה חייב לנער את המשחק ואת הקבוצה שלו בחילופים, בשינוי שיטת משחק – משהו – וזה פשוט לא קרה. ההבדל העיקרי בין מכבי חיפה לבין בית"ר ירושלים הוא שחיפה פשוט החמיצה את עשרות המצבים שהגיעה אליהם ב־20 הדקות שבין החמצת הפנדל לבין סיום המשחק, ובית"ר פשוט הבקיעה שלושה מהם. הדומה, כמובן: שתיהן יכלו לכבוש שישייה מול מכבי ת"א.
לא קל להיות מאמן זר בישראל, ולא פשוט להיות מאמן מכבי ת"א. לאזטיץ' הגיע הנה אחרי שעשה נפלאות עם בצ'קה טופולה בסרביה, והוא נחשב לשם דבר. אבל האמת היא שעד כה, חוץ מלתת לערן זהבי את הסולם שבאמצעותו יצליח לרדת מעץ הקריירה הבלתי נגמרת – לאזטיץ' לא ממש הרים את מכבי ת"א לשחקים בינתיים. נכון, קצב המשחקים המטורף באירופה ובליגה לא אמור, לכאורה, לאפשר גדולות ונצורות. מצד שני, אלה בדיוק היו הציפיות, וזו הסיבה לכך שלמכבי יש תקציב עתק וסגל מפואר ומה לא. ואם בסופו של דבר ברק יצחקי, בעשרה שחקנים, עושה לו בית ספר – לאזטיץ' חייב לעשות בדק בית דחוף, אחרת תברח לו העונה.
מה דעתך על הכתבה?