רפאלוב היה כוכב בבלגיה ונשאר כוכב בישראל: הטור של דבורין

ליאור רפאלוב הוא היום הכדורגלן החשוב ביותר במכבי חיפה. מנהיג המשמש דוגמה לכל חבריו, איך וכיצד, גם בגיל 38 הוא נע במגרש בתשוקה ובאהבת אינסוף לכדור ולקבוצתו.

ליאור ממשיך להוכיח שגם בשובו הביתה, לאחר קריירה ארוכה ונפלאה בליגה הבלגית, עדיין מפעמת בו הרוח להמשיך באותה דרך. זו אף הסיבה לכך שדבריו הראשונים לאחר הניצחון 1:4 על הפועל חיפה היו אלה: "בגילי אני נהנה מכל רגע".

יתכן מאוד שלא מעטים פקפקו ביכולתו להפוך, בגילו המתקדם, לבורג כה משמעותי במכונה המשומנת שיש למכבי חיפה. תחילה אולי אפילו מאמנו ברק בכר לא האמין שרפאלוב יהיה על המגרש אותו שחקן שלפני 4 שנים נבחר לכדורגלן השנה בליגה הבלגית, אבל רפאלוב בא כדי לשחק, ומכאן תרומתו העצומה לחבריו בקבוצה. בינתיים בכר נותן לו בחפץ לב את המפתחות להוביל את הירוקים, וליאור מספק את התוצרת. הוא שחקן שרואה את המגרש, מזהה אפשרויות מסירה נכונות, ובעצמו ממשיך להבקיע. בקיצור: לא סתם כבר אמרתי בעבר שנבחרת ישראל פספסה את רפאלוב.

ליאור היה אז כוכב בכל אחת מהקבוצות שבהן שיחק בליגה הבלגית. שידרתי לא מעטים ממשחקיו שם, ומכאן אף מסקנתי שהנבחרת הלאומית שלנו, שגתה קשות, בתקופתו המעולה כלגיונר, בכך שלא התייחסה אליו כאל שחקן משמעותי בהרכב הפותח. ההפסד היה כולו שלנו.

גם אם אין בדעתי להשוות את ליאור רפאלוב לשום שחקן ותיק אחר, מיד צץ ועולה שמו של לוקה מודריץ' בן ה-39. כי שניהם וטרנים, שניים שבמסירה אחת מסוגלים להעמיד חלוץ מול שוער. רפאלוב אמנם עושה זאת בישראל ולא בליגה הספרדית, אולם מסירה חכמה בין שניים, או שאתה יודע למסור, או שאינך יודע. וליאור רפאלוב יודע.

ואם לסכם: ליאור רפאלוב הוא השחקן הקלאסי לחיקוי, לכל צעיר העושה את צעדיו הראשונים במגרש. דוגמא לאיך מתאמנים, כמה משקיעים, וכמה משתדלים לתת את המקסימום בכל משחק ומשחק.