"הם רצו להשפיל ולייצר קריאת השכמה באירופה נגד היהודים"

ביום השישי שאחרי התקיפה האלימה של אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, הדברים רק מתחדדים אצל אייל שלו. היה לו מספיק זמן לשחזר כל דקה מאותו ליל חמישי רע ומבעית, והמסקנה שלו ברורה: "אותם פורעים באו עם כמה מטרות. הם באו להשפיל, הם באו להראות מי בעלי הבית והם באו לייצר קריאת השכמה לכל ערביי אירופה להתעורר נגד היהודים והנה אתה רואה הלכה למעשה מה קורה מאז. אירועים בשבדיה, אירועים נוספים באמסטרדם. יום אחרי יום. הבעיה היא לא רק שלנו כיהודים והאירופאיים לא מבינים זאת. זה ימשיך להתפוצץ להם בפנים עד שזה כבר יהיה מאוחר. יש שכונות שלמות בערים המרכזיות עם מערכות חינוך משלהם, מסעדות משלהם, סופרמרקטים משלהם. מי שלוקח את זה למקום של כדורגל טועה. מי שלוקח את זה למקום של יהודים מול ערבים גם טועה. זה הרבה יותר גדול מזה ואירופה לא מבינה את זה בכלל. הם לא מבינים את האירוע".

כשאני מבקש מאייל שלו לשלוח לי תמונה שלו ושל אביו מוטי מהנסיעה לאמסטרדם, הוא בוחר קודם בזו בה הם עומדים יחד בכיכר דאם, מחזיקים בצעיף של מכבי תל אביב, בדיוק 24 שעות לפני הפרעות. אבא ובן שטסו יחד ללוות את הקבוצה שהם אוהבים ונקלעו לאירוע אותו יהיה קשה להם לשכוח. "חזרנו מהמשחק והמלון שלנו היה לא רחוק מכיכר דאם", משחזר אייל. "ירדנו בתחנה המרכזית והתחלנו ללכת לכיוון המלון שלנו. מה שתפס לי את העין היה היעדר כוחות משטרה בכל הציר שבין התחנה המרכזית לכיכר. הרי רק לפנות ערב, אחרי שסיימנו להתכנס בכיכר דאם, שרנו ושמחנו, צעדנו מהכיכר לתחנה המרכזית ועל כל מטר עמד שוטר. זה היה מחזה יוצא דופן. לפני המשחק הייתה כמות עצומה של שוטרים שאיבטחה את הציר בין הכיכר לתחנה המרכזית, מרחק של 500 מטר. אז איפה הם היו אחרי המשחק?".

שלו ממשיך לתאר: "צעדנו אבי ואני. הוא היה קצת מאחוריי ובאחת הסמטאות באו לכיוון שלנו ארבעה אוהדי מכבי תל אביב בחושך ולחשו: 'תסתובבו. זריז'. בהתחלה לא הבנתי מה הם אומרים לי ולא הכרתי אותם. המשכתי כמה מטרים בדרכי ואז ראיתי לראשונה חבורה של עשרים לבושי שחורים רעולי פנים עם סממנים פלסטיניים. פה נפל האסימון. אמרתי לאבא שלי להסתובב והתחלנו ללכת בדרך אחרת. לפתע החלו לרוץ לכיוון שלנו קבוצה גדולה של אוהדי מכבי תל אביב והבנתי שגם הדרך הזו מובילה אל עוד פורעים. בחרנו ללכת לרחוב המרכזי וברגע שראינו אפשרות להיכנס למסעדה, נכנסנו. זה היה סניף של KFC".

שלו מתאר כיצד הצטופפו בסניף כמאה אוהדי מכבי תל אביב, כשמנהל המשמרת נעל את הדלת וביקש מהם לעלות לקומה השנייה. "עמדנו שם יחד משהו כמו שעה. היו שם נשים, ילדים, אנשים מבוגרים. זה היה מחזה מטורף. 12 וחצי בלילה במרכז אירופה ואנחנו נצורים מאה איש במסעדה. עברה כמעט שעה ובעל המקום כבר רצה לסגור. הוא הזמין את המשטרה והם הוציאו אותנו החוצה והורו לנו ללכת רק ימינה לכיוון הכיכר. הגענו לכיכר קצת אחרי 1 בלילה והתבקשנו על ידי השוטרים להישאר שם".

"כשניגשתי לשוטרים ואמרתי שאנחנו רוצים להגיע למלון שלנו, הם אמרו שהם לא יכולים לאבטח אותנו ושאנחנו צריכים להחליט מה לעשות", משתף אייל. "מהצד השני של הכיכר כבר התאגדו החבורות המוסלמיות וכל הזמן נפצים, רימוני הלם ומה לא? זה היה מחזה בלתי נתפס. השעה כבר כמעט 2 בלילה ואנחנו בכיכר מרכזית, מהמפורסמות בעולם. עומדים בדבוקה אחת ולא יודעים מה לעשות. זה הזכיר לי ימים אפלים באירופה של יהודים המרוכזים במרכז העיירות ומחכים לראות מה עושים איתם".

אייל ומוטי החליטו כעבור עשרים דקות להתחיל להתקדם לכיוון המלון. "צעדנו במהירות, מקווים שהצירים יהיו פתוחים ולא ניתקל בפורעים נוספים. אלה היו דקות מורטות עצבים. למזלנו לא היו על הכביש עוד מהם וכשהגענו למלון, טיפסנו מהר לחדר ונעלנו את הדלת. כל אותו זמן הסלולרי שלי היה מת כי הסוללה נגמרה. כשנכנסתי לחדר והטענתי, ראיתי כבר את ההיקף של האירועים".

זו היתה הפעם השלישית של אייל באמסטרדם. "זו אולי העיר שאני הכי אוהב באירופה. היו לי כל כך הרבה תכניות לימים שאחרי המשחק. רציתי להספיק לראות דברים שלא ראיתי בעבר. מצד אחד כל כך בא לי להגיד שכף רגלי לא תדרוך באמסטרדם יותר. מצד שני אסור לתת להם לנצח. צריך לחזור לשם ולעשות תיקון למה שעברנו. אני מקווה שהגופים האירופיים יתעוררו אבל לצערי זה לא הולך לשם".

אייל ומוטי עזבו יחסית מוקדם את אמסטרדם באחת מטיסות החילוץ בצהריים של יום שישי. "היה אוהד שהגיע בכיסא גלגלים חבוש ברגלו והיו רבים שראית על הפנים שלהם את הטראומה. בסחיפהול היתה אבטחה עצומה. כל השדה היה מלא בשוטרים".

כמעט שבוע אחרי כשאתה בוחן את הדברים, אפשר היה לסיים את האירוע הזה אחרת?

"אם היו התרעות ואם אנשים ידעו לאן זה עלול ללכת, היה צריך להגיד לנו ולהזהיר אותנו. אני הייתי בן 6 כשמכבי תל אביב שיחקה נגד אייאקס בליגת האלופות ב-2004 וגדלתי על הסיפורים מהביקור הבלתי נשכח לטובה של האוהדים בעיר, אבל עם כל הכבוד לזה שרצינו לחוות את זה שוב, היינו מוותרים, אם היינו יודעים אילו סכנות מחכות לנו. היו צריכים להזהיר ולא לתת לנו לטוס למשחק הזה".