"נשכבתי על הקרקע, גלגלו אותי וכיבו את האש מעלי"

"הייתי מאושפז מספר שבועות, הכאבים היו רבים. החלטתי לברוח משם הבייתה, עם בגדי בית החולים יצאתי החוצה. אחד מנהגי אוטובוס דן ראה והכיר אותי, הוא לקח אותי עם רכבו הפרטי לביתי. כמובן שהמשכתי בטיפולים בכוויות".

יש סימנים מהאירוע הזה היום?

"ברור, יש סימנים קטנים מעל האוזן, בזרוע ואחת האצבעות ביד משוחזרת. השנים עושות את שלהן, העיקר שהאירוע הזה לא השפיע על המשך האימונים והכדורגל האהוב עלי".

מה בדיוק קרה ליצחק זלצר, כוכב העבר של מכבי פתח תקוה? את זה תגלו בהמשך.

זלצר נולד ב-7 במרץ 1947: "לאבא אפרים ואמא רות נולדו ארבעה ילדים – זאביק, אני, רוני והאחות מרגלית", הוא מספר, "אבא היה כדורגלן מצטיין במכבי אבשלום פתח תקוה בשנות השלושים והארבעים, בעיקר בעמדת המגן השמאלי. הוא היה במקביל שחקן כדוריד במכבי פתח תקוה כשעדיין שיחקו כדוריד 11 על 11 על מגרש הכדורגל ההיסטורי ברחוב שטמפפר . בשנת 1937 יצאה קבוצת הכדוריד למסע משחקים בן מספר חודשים באירופה, השיא היה קיום משחקים בגרמניה הנאצית של היטלר ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. סבא שלי, ד"ר יוסף פרבר, היה הווטרינר של המושבה, כדורגלן באוסטריה הולדתו ובארץ ישראל. הוא היה מראשוני שופטי הכדורגל העבריים של תחילת שנות השלושים והרבה לספר על קבוצות הפאר שלנו מכבי חשמונאים ירושלים, מכבי והפועל תל אביב אותן הוא שפט".

הוא מספר על הנטייה הפוליטית בבית: "אבא אפרים היה מזוהה עם זאב ז'בוטינסקי ערב הקמת מדינת ישראל, הוא קרא לבכור שלו זאב על שם ז'בוטינסקי שהלך לעולמו בארצות הברית ארבע שנים לפני כן. היום הדברים שונים, אין קשר כלל בין איך שהתנהלו אז במשפחה למה שקורה היום במפלגת השלטון, פשוט הבדלים של יום ולילה".

המשפחה התגוררה ברחוב שפירא 18 בפתח תקוה, "מרחק יריקה מבית הספר היסודי 'הס', אבל לא היה את הפנקס האדום. בית ספר הס, המזוהה עם המעמד של מפא"י של שנות ה-50, לא קיבל אותנו לשורותיו, למדנו בפיק"א, בית הספר היוקרתי והמוכר יותר אבל המרוחק. אגב, המורה הראשונה שלי הייתה האמא של שמעון היבש, שכעבור שנים שיחק איתי בבוגרים של מכבי פתח תקוה".

הוא גדל בבית של כדורגל, נולד למשחק. "בסיום כל יום לימודים הדרך הובילה רגלית למגרש הכדורגל של מכבי פתח תקוה ומגרש הכדורסל הצמוד אליו, לא היה צריך לכוון אותי. משחק הכדורגל זרם לי בגוף, חשתי שאני יכול להתקדם, תמיד ראיתי את זאביק הבוגר ממני בשלוש שנים, הוא היה הסמל והדוגמה שלי לאימונים ולרצון לדעת וללמוד הכול. במגרש ברחוב שטמפפר עזרתי למנהלי קבוצת הכדורגל באפסנאות, כולל קיפול תחבושות וטיפול בכדורים ובנעלי הכדורגל".

הוא היה מוכשר גם בכדורסל. "אימוני הכדורסל התקיימו בעיקר בלילה, המאמן שלי היה מומו לוצקי, הכדורסלן הגדול ביותר של מכבי פתח תקוה ומנהל נבחרת ישראל בכדורסל שנים רבות. לוצקי קרא לי לשיחה וסיפר לי כי הוא היה כדורגלן מצטיין בעמדת הבלם וגם כדורסלן, אבל מכיוון שאי אפשר לשחק בשתי קבוצות בענף שונה הוא ויתר על הכדורגל למען הכדורסל. גם אני אמור להחליט בין קריירה בכדורגל או בכדורסל. החלטתי לוותר על הקפצת הכדור, התרכזתי רק בכדורגל".

הוא מספר על העבודה שלו אז. "אחרי שנה של לימודים בבית הספר התיכון 'עמל', וכדי להרוויח כמה לירות, התקבלתי לעבודה כנער בדפוס השרון בכפר סבא. לא הייתי עצל, התעוררתי כל יום מוקדם בבוקר, עליתי על האופניים הכי פשוטות ונסעתי. היו לי בבית הדפוס ביקורים קבועים של משפחת אברוצקי המפוארת של כפר סבא וזה עודד אותי. הרכיבה הארוכה על האופניים עזרה לי לכושר ועבודת רגליים בכדורגל בהמשך".

ואז מגיע האירוע של סיפור הפתיחה. "ביום ההולדת ה-15 שלי התקיימו בכיכר מלכי ישראל, היום כיכר רבין, אירועי בידור ובמות במיוחד עבור בני נוער. חברת התחבורה 'דן', בשיתוף עיריית פתח תקווה, העמידה ממרכז העיר אוטובוסים בחינם לבני הנוער. החלטנו מספר חברים להשתתף בערב הבידור בתל אביב. אמא רות סרגה לי במיוחד ליום ההולדת 15 סוודר חום מרהיב. המקום היה מלא נערים ונערות ומצב הרוח היה כיפי".

ואז קרה משהו קיצוני: "מתוך המוני הנערים נזרק בקבוק תבערה על ידי אדם שהיה אז 'פדאיון', המחבלים מרצועת עזה. האש אחזה בי, אני נשכבתי על הקרקע, אנשים החלו לגלגל אותי ולכבות את האש מעלי. נוצרה מהומה רבתי, אנשים ברחו לכל עבר. פינו אותי לבית החולים 'הדסה'. המקום היה עמוס, טיפלו בי ומצאו לי מקום שכיבה על הרצפה. הדבר הראשון אליו שמתי לב, היה שהסוודר החום של אמא שלי נשרף ולא היה עלי, הייתי מלא בתחבושות".

הוא המשיך בקבוצת הנוער והמילואים עד שישראל בן דרור העלה אותו בגיל 17 וחצי לקבוצה הבוגרת של מכבי אבשלום – והוא מקפיד על השם הזה עד היום: "כך היה נהוג עשרות שנים. אבשלום גיסין ייסד את מכבי פתח תקוה, היה כדורגלן הקבוצה ונפל על הגנת המושבה. מי שהקבוצה בליבו לא שוכח את השם אבשלום בצמוד למכבי פתח תקוה".

הוא החל לשחק בבוגרים, אבל בעונת 1965/66 ירדה הקבוצה לליגה א' מחוז צפון. "לקח זמן להתארגן ולבצע ריענון בסגל השחקנים. בעונת 1968/69 תחת המאמן יצחק קוז'ידלו, עלינו חזרה לליגה הלאומית, הפסדנו רק פעם אחת. האושר שלי היה גדול. בהרכב היינו שלשה אחים – זאביק, אני ורוני שבהמשך עבר לשחק במכבי הרצליה".

את אשתו פנינה הכיר כשהפכה להיות שכנתו. "אחת הידידות המשותפות הציעה לי להכיר את פנינה שעברה מחיפה נווה שאנן לגור ברחוב שטמפפר. קבענו פגישה, אבל לראשונה היא לא באה, הזהירו אותה ממני ולא ברור לי למה. בהמשך יצאנו בקביעות, פנינה פינקה אותי בשניצלים עם צ'יפס מעשה ידי אמנית".

החתונה הייתה הזויה. "החלטנו להתחתן , אבל לא היו לשנינו את הלירות הנחוצות לחתונה. החלטנו לערוך חופה וקידושין ברבנות בפתח תקוה. אבא שלי היה בהלם, בן של זלצר יתחתן ברבנות? הוא התנגד בתוקף. הלכתי עם פנינה לאולם חן, הבעלים הכיר אותי ואת המשפחה, ביקשתי חתונה ל-400 איש, אבל כסף לא היה לשלם. סיכמנו כי מהכסף שנקבל בחתונה נשלם לו. אספנו ביום שאחרי 3,500 לירות, שילמנו לבעלים 2800 לירות ובשאר הכסף רכשנו פריג'ידר וכיריים גז. יש לנו שלוש בנות ושישה נכדים ונכדות מקסימים".

חוזרים לכדורגל. "בעונת 1970/71 ירדנו שוב ליגה, היה לנו הפרש שערים גרוע לעומת הפועל חדרה שנותרה שם. הליגה השנייה, ליגה א' צפון, כללה קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן, קריית שמונה, הפועל טבריה וקבוצות אלמוניות יותר כמו הפועל נחליאל, הפועל נתניה, קריית חיים, טירת כרמל ועוד. הייתי בכושר הטוב ביותר שלי בהתקפה. עלינו חזרה לליגה הראשונה בעזרת 29 שערים שלי, שיתפתי פעולה עם אחי זאביק, היה נפלא".

התואר הראשון שלו היה גביע הכ"ה לישראל. "המפעל הזה נשכח ונעלם מהנוף, אבל הוא היה עבור האוהדים חשוב מאוד. בגמר ניצחנו בפנדלים את מכבי חיפה 2:4 לאחר 1:1 במועד החוקי. ההתקפה שלנו כללה את היבש, יצחק מזרחי,אותי, את זאביק זלצר ואת ספוקויני".

זאביק החל לאמן – ויצחק בירך. "זכיתי בכך שאחי יאמן אותי באבשלום במשך שתי עונות. בעונת 1975/76, במשחק חוץ נגד הפועל חיפה, שמתי את מגיני העצם, אבל הם לא עזרו. נפצעתי ופינו אותי לניתוח קשה בבית החולים תל השומר. לקח לי מספר חודשים כדי להתאושש, ודווקא קבוצתי מכבי פתח תקוה עשתה לי קשיים בחתימה על חוזה חדש, אחרי ששמו לי פלטינות ברגל הפצועה".

הוא קיבל הצעה לעבור את הכביש. "התאוששתי. מאמן הפועל פתח תקוה בועז קופמן הציע לי להגיע אליו. במכבי פתח תקוה לא התנגדו, לדעתי הם קיבלו מהפועל פתח תקוה כדוריד שני שחקנים צעירים. זה היה אז מעבר לא מוכר בין המועדונים, אבל זה עבר ולבשתי את הסמל של הפועל פתח תקוה על החולצה. הייתי חלוץ, אבל ברוב המשחקים שיחקתי כבלם קבוצה עם בודניוק, רמלר, ששי אביצור, ברטר ואחרים".

שכר היה אז בעייתי בקבוצות, אבל בהפועל פתח תקוה היה סיפור קצת שונה. "ההנהלה עם אורי קרני שאלה אותי על השכר שאני דורש. השבתי שאני לא רוצה כסף, אני רוצה רק לשחק. קרני פתח לי בלי ידיעתי חשבון בנק, פתחו לי תוכנית חיסכון והזרימו בקביעות כסף לחשבון שלי".

כל זאת, כשהייתה לו עבודה מסודרת. "חברי לקבוצה איתן בקר פגש אותי והציע לי לעזוב את בית הדפוס בו עבדתי ברחוב ההגנה, למען תפקיד מחשבים באוניברסיטת תל אביב. הריאיון איתי היה מצוין, נשלחתי ללמוד את הנושא, עבדתי על מחשב בגודל של בריכת שחייה. עבדתי שם בתפקידי הדרכה במשך 40 שנה".

התחנה הבאה הייתה הפועל כפר קאסם. "לקראת העונה השנייה בהפועל פתח תקוה המאמן אהרון קפיטולניק ביקש לבחון אותי , עשה לי אימוני ריצה סביב המגרש וזה לא נראה לי. בערב, כשהלכתי לעבודה, פגשתי שני חברים שהציעו לי להגיע לשחק בהפועל כפר קאסם. אמרתי כי אני אחשוב על זה. חזרתי לקראת חצות מהעבודה ואשתי אמרה לי כי ממתינים לי שני אנשים כבר שעות ברחוב. הזמנתי את אנשי כפר קאסם לביתי, הם שכנעו אותי לשחק עבורם והחוזה הכספי היה בסכום שלא זכיתי לו בקריירה שלי במכבי פתח תקוה. בהמשך עברתי גם בהצלחה להפועל טייבה, אהבו אותי מאוד שם, אבל הליגות הנמוכות היו אז מלוות בתגרות בין האוהדים, העונשים שספגנו מנעו פריצת דרך קדימה. היו שם כדורגלנים מעולים".

הוא פרש והלך לקורס מאמנים. "לשחק בליגות הנמוכות הייתה אמנם חוויה, אבל החלטתי לסיים את פרק הכדורגל ולהיות מאמן של נערים ונוער. אהבתי ללמד את הדור הבא להיות ספורטאים ובני אדם".

אחרי קורס המאמנים קרה לו משהו שהותיר בו צלקת. "סיימתי במכון וינגייט, קיבלתי באושר גדול את תעודת המאמן. הדבר בראשון שעשיתי היה להגיע לקבוצת נעורי מכבי פתח תקוה ולהציע עצמי למחלקת הנוער. הגעתי אל יו"ר המחלקה המקצועית, ידידי ומאמני בבוגרים יצחק קוז'ידלו, לו הראיתי את התעודה, ממתין לחיבוק ולברכה ממנו".

ואז?

"קוז'ידלו הנערץ הביט בתעודה ופלט 'אתה חושב שעם זה אתה יכול לאמן אצלנו במכבי פתח תקוה?' פרצתי בבכי , עזבתי את המקום עם דמעות. עד היום אני לא יודע אם קוז'ידלו בסופו של דבר דיבר ברצינות, או אמר את זה כאמירה סתמית לא מכוונת נגדי . הוא היה איש מכבי פתח תקוה אמיתי, הערצתי אותו".

זלצר קיבל הצעה מהפועל קריית אונו להחליף בבוגרים את דרור קשטן. "הייתה לי תעודת קורס מאמנים בכירים, הפועל קריית אונו הזמינה אותי והציעה לי את הקבוצה הבוגרת בליגה השנייה. מיהרתי לטלפון הציבורי ועם אסימונים טלפנתי לאחי זאביק ולאשתי ושאלתי מה להחליט. ההחלטה הייתה שאני איש חינוך לנוער, ועדיף לאמן את קבוצת הנוער במקום הבוגרים. זאביק הכיר את קריית אונו, הוא היה שם תקופה בעמדת מאמן הנוער. החלטתי לקחת את הנוער תחת ישראל (ללה) סטוצ'ינסקי, המנהל המקצועי. עבדתי בקריית אונו במשך שש שנים, ובין השאר יצאו מהילדים שחקנים טובים, בהם הכוכב אבי בן עזרא. בהמשך אימנתי במחלקות נוער רבות, בהן מכבי תל אביב, מכבי הרצליה ועוד, עבודה שמילאה אותי בסיפוק והיא אהבת חיי".

והיום?

"היום אני מגיע לצפות בכל משחקי הבית של מכבי אבשלום פתח תקוה. אין דרך אחרת לחבר את תחילת דרכי להווה".