קו דמיוני מצמרר מחבר בין רס"ל אמיר פישר ז"ל, שנפל בקרבות בכפר עזה ב- 7.10, לבין סטארט אפ ישראלי בשם "סטארי", שנבחר להנציח את אמיר במסגרת מיזם שנקרא Next October, שהוקם על ידי משפחתו של השר לשעבר יזהר שי, ששכל את בנו ירון אורי (נוני) שי ז"ל בכרם שלום בשבת השחורה.
אמיר חלם להיות שחקן כדורגל מקצועני. סטארי עוזרת לשחקנים צעירים להגשים את החלום הזה. אמיר גדל בגאנה, שם נמצאת האקדמיה של סטארי, אבל כאן לא נגמר החיבור הקוסמי בין אמיר לחברה, שהתחיל בכלל במשחק של מכבי חיפה בליגת האלופות, ואליו נגיע בהמשך.
"אני עם הכדורגל לא סיימתי"
המיזם Next October הוא יוזמה לאומית, במסגרתה סטארט-אפים ישראלים מנציחים את קורבנות מלחמת חרבות ברזל, חיילים ואזרחים. מתנדבי המיזם מתאימים את החיבור בין החברות המנציחות לבין משפחות הקורבנות לסיפור חייהם של הנופל או הנופלת, לאופיים ולדרך הייחודית בה רוצה משפחתם שנזכור אותם.
כשמגיל צעיר החלום הכי גדול שלך הוא להיות כדורגלן, אתה מתאמן ועובד קשה, משקיע את כל כולך בכדורגל ועוד רגע אתה גם חותם במועדון באירופה, מעטים הדברים שיכולים לגרום לך לוותר על החלום הזה, אם בכלל.
"אני עם הכדורגל לא סיימתי, אני עוד אחזור לזה", אמר סגן פישר ז"ל למשפחה ולחברים, כשסיפר להם על ההחלטה שלו לעלות לישראל כדי להתגייס לצה"ל באמצעות גרעין צבר, רגע לפני שחתם במועדון כדורגל בצ'כיה ושם בצד את הדבר שהוא הכי אהב לעשות – לשחק כדורגל.
מעטים גם הבחורים בגילו שהיו עושים צעד כזה – בגיל 18 וחצי, שניה לפני הפריצה הגדולה. כל אוהד כדורגל מבין ששחקן שלוקח הפסקה מכדורגל כדי לשרת בצבא אומר בעצם לחלום שלום ואולי לא להתראות, אבל כזה היה אמיר. ערכי ומחובר לשורשים הישראלים שלו, למרות שכבר בגיל 6 משפחתו עברה לרומניה ואחרי שנתיים עשו רילוקיישן מבוקרשט לאקרה שבגאנה.
אמיר ניהל באותם ימים זוגיות בשלט רחוק עם ליאור מרעננה, אותה הכיר באחד מהביקורים בארץ. חברים שלו כאן בישראל התחילו להתגייס, וככזה שאוהב להרגיש משמעות בחייו, הצעד הזה לא ממש הפתיע את הקרובים אליו.
"כשעזבנו לרומניה כמעט חצי מכולה היתה כדורי רגל של אמיר. הוא התחיל לשחק בנבחרת בית הספר ברומניה ואח"כ בגאנה והחלום שלו היה להיות שחקן מקצועי", מספרים הוריו של אמיר, סיגל ושרון פישר. "אמיר השתתף בטורנירים בינלאומיים ובמחנות קיץ ואהב מאד את המשחק, אבל היה כל כך נחוש להתגייס ולעשות שירות משמעותי. לרגעים כשהיה בצבא כמובן שהיה עולה בו געגוע לכדורגל והוא אמר לנו – 'אני עם הכדורגל עוד אסגור חשבון אחרי הצבא'".
הריח של הדשא, ההתרגשות לפני משחק, הכיף עם הכדור ביחד עם החברים לקבוצה, על הכל ויתר אמיר מהמקום הכי ציוני שיש, לטובת הריח של המדים, הדריכות לפני יציאה למבצע והאחריות עם הנשק ביחד עם החברים לצוות בדובדבן.
אמיר שובץ בתחילת השירות הצבאי שלו לשלדג, אבל אחרי שנה ביחידה עבר לדובדבן – ושם באמת הרגיש בבית. משפחת דובדבן קיבלה אותו באהבה, בחיבור טבעי. החיילים בצוות הפכו לאחים מהשניה הראשונה, עם שפה משלהם, הומור משלהם, חברות ורעות משלהם.
"אמרתי לו 'תשמור על עצמך, אני אוהבת אותך'"
אמיר והצוות שלו סגרו שבת של חג בבסיס באזור ירושלים בערב שמחת תורה. בבוקר ה- 7.10.23 התחילו להתקבל הדיווחים על מה שמתחולל בעוטף. הם הוקפצו לכפר עזה ובסביבות השעה תשע וחצי הם כבר נלחמו בגבורה בעשרות המחבלים והצליחו לחסל רבים מהם. בשכונת הצעירים הם התחילו לטהר את הבתים, כאשר בבית הרביעי הם נתקלו במארב. אמיר והמפקד שלו בן ברונשטיין ז"ל נפלו בקרב.
ילד שחלם להיות שחקן כדורגל ומקסימום להילחם על מיקום ברחבה, נלחם למען הצלת מדינת ישראל ונפל בהגנה על המולדת.
"התעוררנו באותו בוקר וראינו מה קורה", מספרת סיגל אמו של אמיר, "היינו בחופשת משפחתית בקפריסין. התקשרתי לאמיר והוא אמר שמקפיצים אותם לדרום, אמרתי לו, 'תשמור על עצמך, אני אוהבת אותך'".
סיגל ושרון חיפשו כרטיסי טיסה חזרה ונחתו בישראל בשבת בלילה. חצי שעה אחרי שנכנסו הביתה הגיעו הדפיקות בדלת.
ליאור שיין בת הזוג של אמיר, היתה ביחד איתו ועם משפחתו בחופשה בגאנה וראתה מקרוב את המקומות שבהם גדל, בחופשת הקיץ שלפני ה- 7.10. הבשורה הנוראה גדעה זוגיות מופלאה של 4 שנים. לכולם היה ברור שהכיוון של ליאור ואמיר הוא להתחתן ולהקים משפחה.
ליאור פועלת ביחד עם משפחתו של אמיר להנציח אותו בשלל פעילויות מרגשות – קולקציית חולצות שיצאה לזכרו, שיר שכתבה עליו יסמין מועלם, הזמרת האהובה על אמיר, טורנירי כדורגל שזכו לסיקור תקשורתי וכעת גם במסגרת המיזם "נקסט אוקטובר".
"כשהגשנו את הבקשה ל"נקסט אוקטובר", הייתי צריכה למלא תקציר על סטארי ולכתוב האם יש חלל מה- 7.10 שיש לנו חיבור אישי איתו ונרצה להנציח, או שנרצה שהמתנדבים יתאימו זאת", מספרת יופ הדר אל, סמנכ"לית סטארי, סטארט אפ שפיתח מוצרים טכנולוגים לכדורגל ולמדיה. "חשבתי על עומר חרמש ז"ל, חבר טוב ואוהד הפועל תל אביב שנרצח בשכונת הצעירים בכפר עזה, אבל חשבתי שנכון יותר לתת למתנדבי המיזם לעשות את החיבור".
"אמיר היה מביא לילדים נעליים כדי שיהיה להם עם מה לשחק"
"כששלחו לי את הלינק לאתר של סטארי ממיזם 'נקסט אוקטובר' , שוטטתי קצת באתר שלהם וראיתי שמדובר בפלטפורמה לאיתור שחקני כדורגל וראיתי כמה תמונות של שחקנים גנאים אבל לא הבנתי מעבר לזה והחלטתי לקבוע פגישה עם יופ", מספר שרון. "קבענו פגישה בזום כי אני הייתי בגאנה וסיגל היתה בהונגריה אצל הבת שלנו שלומדת שם. בשיחת הזום נותרנו פעורי פה לנוכח החיבור המדהים של סטארי לאמיר, החל מהפלטפורמה לאיתור שחקנים באמצעות סקאוטים שהם אוהדי כדורגל. זו חשיפה מדהימה לשחקנים, אמיר היה צריך ללכת להרבה מבחנים כדי שיאתרו אותו לקבוצה מתאימה. וכלה בעובדה שלסטארי יש אקדמיה בגאנה, שם אמיר גדל במשך 9 שנים".
"לראות את הסרטונים של אמיר משחק על מגרשי החול בגאנה, כל כך אוהב את המשחק עם תשוקה אדירה, זה משהו שעושה לי חור בלב", מספר מיכאל גור, מנהל סטארי פרו, ששיחק כדורגל מקצועני בעצמו ופרש בגיל 21 בגלל פציעה שסיימה לו את הקריירה,"אני יודע כמה זה קשה לשחק בגאנה, אלו מגרשים שאני טס אליהם כדי לעשות סקאוטינג. אני גם רדפתי אחרי החלום להיות שחקן כדורגל, ולוותר על הכול כדי לעלות לישראל ולהתגייס, הסיפור של אמיר מעורר השראה ואני אקח את זה איתי לכל החיים".
"אמיר מאוד אהב את השחקנים הגנאים, היו לו הרבה חברים ששיחקו איתו מגיל קטן", מספרת סיגל. "אמיר היה דואג להביא להם נעליים ישנות שלו כדי שיהיה להם עם מה לשחק כי לא כולם באו מבתים שאפשרו בכלל רכישת נעלי כדורגל".
באמצע אותו הזום קרה דבר מצמרר. מיכאל מספר למשפחה על האקדמיה של סטארי בגאנה ומציין שהיא נמצאת בפרוייקט שנקרא עדן הייטס בשכונת ווסט הילס באקרה. שרון תופס את הראש ואומר: "החברה שבה אני עובד בגאנה בנתה את הפרויקט הזה, איך הגעתם אליו?" הוא שאל ויופ השיבה: "דרך חבר שלי תומר שנמצא בגאנה". "תומר יושב ממש ברגעים אלו בחדר לידי", ענה שרון.
ואז הכול התחבר. התברר שלפני שנתיים, בקמפיין ליגת האלופות של מכבי חיפה, אמיר היה במשחק בזכות כרטיס שרכשה עבורו יופ מסטארי, בלי להכיר אותו בכלל. "ליום הולדת 21 של אמיר רצינו לסדר לו לכרטיס למשחק בין פ.ס.ז' למכבי חיפה", מספרת המשפחה, "כמובן שהכל נעשה מאחורי הקלעים ופנינו לתומר, שפנה ליופ, שהצליחה במשימה ואז התקשרנו לאמיר להגיד לו שיש לו כרטיס למשחק. לא היה מאושר ממנו, הוא לא היה בטוח שישחררו אותו מהיחידה למשחק וקיבל שחרור רק בסביבות שש בערב. דאגנו לו למונית ספיישל מהבסיס באיזור מישור אדומים לסמי עופר בחיפה והוא הגיע למשחק בול בשמונה ועשרה בערב כשהמשחק היה בדקה השניה. אמיר כל כך שמח על ההזדמנות הזאת להיות במשחק".
"אני זוכרת שתומר אמר לי שיש חייל אוהד של מכבי חיפה שמשרת בדובדבן בן של חבר מהעבודה בגאנה, שחוגג יומולדת ואני חייבת לעשות הכל כדי להשיג לו כרטיס למשחק", מספרת יופ, אוהדת מכבי חיפה בעצמה. "החיבור הזה בין סטארי לאמיר והמשפחה הוא בלתי נתפס, ביחד נעשה הכל כדי לתת משמעות לערכים של אמיר ולהנציח אותו בכל דרך אפשרית".
בימים אלו סטארי פועלת בשיתוף פעולה עם מתנדבי "נקסט אוקטובר" כדי לגבש תכנית הנצחה שמטרתה לספר את הסיפור של אמיר לכמה שיותר אוהדי כדורגל ולייצר פעילויות זכרון על-נצחיות. "זה חיבור כמעט קוסמי שלא חשבנו שיכול לקרות", אומר שרון אבא של אמיר, "החיבור הזה יוכל לסגור את החשבון שאמיר קיווה לסגור עם הכדורגל ויפתח פתח להנציח את אמיר באמצעות סטארי".
מה דעתך על הכתבה?