עונת כדורגל היא עסק הפכפך. 33-36 מחזורים + גביע הטוטו + גביע, פציעות, שחקנים שרוצים לעזוב, כאלה שהצלחת או לא הצלחת לצרף – הרבה דברים משתנים. זה כל כך דינמי, שלפעמים התודעה עצמה מתהפכת בהבזק. רק בשבת היה פה מאבק אליפות מרובע "שלא היה כמותו מאז 1996". אמש הפועל באר שבע כבר הפכה בעיני רבים לאלופה שבדרך, בית"ר מחוץ למירוץ. בשבת הקרובה הרוח עשויה שוב לנשוב לצד השני.
בנקודת הזמן הנוכחית, באר שבע מאפילה על מכבי תל אביב ומכבי חיפה, בוודאי שעל בית"ר ירושלים. בהרבה מובנים היא מזכירה את עונת 2015/16, מאנדרדוג שלא נספר ופתח בינוני לקבוצה שטורפת את הליגה. האם זה יחזיק מעמד? ואם כן, כמה זמן? ימים יגידו.
באר שבע לוהטת. ההתקפה, שהייתה מאותגרת והתקשתה למצוא את הרשת, מתחילה להתחבר. ההגנה, שצלחה כמעט סיבוב שלם בלי מיגל ויטור, התאפסה על עצמה, אם כי ייתכן ששוב תיאלץ להסתדר ללא הקפטן במשחקים הקרובים. והביטחון, יותר מכל הביטחון בשמיים.
מאז עונת 2017/18 הפועל באר שבע משחקת בחם-קר. בכל פעם שהחלה לאיים נבהלה מהצל של עצמה, לקחה צעד לאחור. שני המשחקים האחרונים נגד מכבי חיפה ובית"ר ירושלים הבהירו שהיא לגמרי בעניינים. פחד הוא לא חלק מהלקסיקון.
בל נשכח – בית"ר ירושלים ניצחה בתוך פחות משבוע את מכבי חיפה ומכבי תל אביב. מה, אם כן, ההבדל בין שני הניצחונות ההם לשני אלה של באר שבע? ובכן, שניים הם ניצחונות של התלהבות וקסם, השניים האחרים הם ניצחונות של כדורגל. הקסם של בית"ר לא יימוג אפילו אחרי התבוסה בטרנר, אבל איתו לא לוקחים אליפות. עם כדורגל כן. למעשה, עד כמה שזה נשמע מוזר, הניצחון אמש היה אחד הצפויים העונה בליגת העל. בית"ר, עם האמפתיה העמוקה שיש כלפי ברק יצחקי על השינוי שהביא, היא קבוצה עם הגנה הרפתקנית עד לא קיימת. ההפקרות הזאת, שכבר עלתה ביוקר בדרבי, התעצמה מול קבוצה טובה יותר.
הסיבוב השני לא יהיה פשוט. באר שבע תארח את מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל שמונה מ-11 משחקיה האחרים יתקיימו בחוץ. האנרגיות הנמוכות של מפגשים מול יריבות מהחלק התחתון של הטבלה יעמידו בפני השחקנים של רן קוז'וך מבחן מסוג שונה. הם יצטרכו להראות שהם על אמת. כרגע, לפחות, אנחנו מאמינים להם.
עונה ארוכה מייצרת מהפך גם בגישה של שחקנים וכלפיהם. קחו את ווסלי פטאצ'י, שעד לפני פחות מחודש נחשב לנפל שבין שחקני הרכש של מכבי תל אביב ובשבועות האחרונים הוא האיש הכי דינמי בקבוצה. עם שחקנים צריך סבלנות ובעיקר צריך לתת להם את התחושה שגם אם אתה לא משתמש בהם עכשיו, תהיה להם הזדמנות בעתיד.
ז'ארקו לאזטיץ' הוא לא אחד שמאמין באופק. הוא טמפרמנטי, ישיר והולך עם האמת שלו עד הסוף. זו, כמובן, זכותו המלאה כאיש שקובע, אבל לפחות במקרה של דן ביטון הוא טעה. הנחרצות שלו לגבי הקשר היא זו שעלולה לעשות את ההבדל בין אליפות של מכבי תל אביב לאליפות של הפועל באר שבע.
ביטון מעולם לא היה שחקן מוביל, יציבות היא לא הצד החזק שלו. לצד משחקים גדולים הוא נוטה להיעלם. לא בכדי אף מאמן לאורך הקריירה לא ראה בו איש מפתח שירים את הקבוצה. ועדיין, הוא שרד במכבי תל אביב ארבע עונות, כי כן היה לו ערך מוסף. לקבוצה שרצה קדימה הוא יעיל דיו ואפילו מעבר לכך. מה היה נותן למכבי תל אביב? אולי לא יותר מדי, אבל העונה עדיין ארוכה.
כבר בזמן אמת השחרור של ביטון העלה מידית את האסוציאציה המתבקשת של מהראן ראדי. נראה כרגע שאיש לא יהיה מופתע אם התוצאה בסיום העונה תהיה דומה.
קחו נתון קטן ונסתר במכבי תל אביב. שש פעמים העונה היא איבדה יתרון, פעמיים מתוכן כשהיריבה בעשרה שחקנים. בשתיים מהפעמים (מכבי נתניה והפועל ירושלים) ניצחה בתוספת הזמן, שלוש פעמים סיימה בתיקו, פעם אחת הפסידה. השורה התחתונה: שישה איבודי יתרון בסיבוב הראשוןף פעם אחת יותר מאשר בכל השנה שעברה.
מה זה אומר? לא מעט, ובעיקר לא דברים טובים. מכבי תל אביב לא מרוכזת, עייפה מנטלית ופיזית. הפועל חדרה שכבה עליה בדקות הסיום, הפועל חיפה כמעט ניצחה לאחר מחצית של שליטה מוחלטת. אפשר להתווכח על איכות השריקות לפנדלים בשני המשחקים, העובדה היא שהם נשרקו בגלל מגע מיותר ושיקול דעת מוטעה ברחבה.
שפת הגוף של מכבי תל אביב חיוורת, והכתובת היא, בראש ובראשונה, המאמן. לאזטיץ' משדר חוסר פאסון מובהק. כל מאמן מתקשה לשלוט לעיתים בעצביו, אבל אצלו נדמה שזו ברירת מחדל. אם הוא לא יחל להקרין יותר שלווה, העונה הזאת תברח לקבוצה שלו מהר מאוד.
מסאי דגו רק רצה לשבור את הסטטיסטיקה. בפעמיים הקודמות שהפועל תל אביב שיחקה בליגה השנייה (הארצית ב-1989/90, הלאומית ב-2017/18) המאמן שפתח את העונה לא סיים אותה. הוא חלם להעלות אותה חזרה לליגת העל.
דגו החל בהפועל תל אביב את הקריירה כשחקן – וגם כמאמן. עם רזומה כמאמן מכבי חיפה, אחרי עונה לא מוצלחת אבל גם לא כזו שניתן להגדיר ככישלון לאור הנסיבות, היו לו אופציות. מכבי פתח תקוה הייתה חזק בתמונה, אבל הוא בחר במתחם חודורוב. כאמור, היו לו סיבות, לא כולן נכונות. היה מעורב פה אחד האויבים הגדולים ביותר של עולם העסקים – רגש.
הסטטיסטיקה לא נשברה. כפי שקורה לא אחת במועדונים שירדו ומצפים לחזרה מהירה, גם הוא פוטר. העסק לא ממש זרם, משפחת ספרא החליטה להעלות הילוך.
דגו טען בפוסט אינסטגרם שהמהלך היה מתוכנן, ש"ההחלטה התקבלה מאחורי הקלעים מזמן". יש סיכוי סביר שהוא לא טועה, ובהתחשב בכך שלא ההנהלה הנוכחית מינתה אותו זו אפילו מסקנה מתבקשת. מה אם היה בוחר במכבי פתח תקוה? האם היה משיג יותר נקודות מדן רומן? קשה לדעת, אבל שם לפחות הוא היה כפוף למי שמינה אותו.
דגו הוא רק חלק מהיום הדרמטי שעבר על הפועל תל אביב. דקות לאחר פיטוריו יצאה ההודעה על המינוי של אליניב ברדה, החזרה של עומר בוקסנבוים וההגעה של איבן סלאבוב לעמדת הסקאוט הראשי. המשמעות היא שהפועל תל אביב שהכרנו ב-9 בדצמבר ב-12:51 מתה, תחי הפועל תל אביב של 13:03.
זה היה המהלך המשמעותי הראשון של משפחת ספרא, הצהרה שכל כולה אומרת שחוקי המשחק השתנו. דגו אולי היה מעלה את הפועל תל אביב חזרה לליגת העל, אבל זה בכלל לא העניין. מבחינת הפועל תל אביב חזרה לליגת העל היא המובן מאליו, עם או בלי האיום של כפר שלם והפועל רמת גן, עוד עונה בלאומית בכלל לא נלקחת בחשבון. אנשי ספרא חושבים קדימה, מתחילים לבנות את העסק לעונה הבאה. גם ברדה ובוקסנבוים לא באמת מסתכלים על העונה הנוכחית. היא תהיה אמצעי, בוודאי שלא מטרה.
נדירים המקרים שבהן לאלמנט המקצועי ולפיקנטריה יש כמעט אותו משקל. כשחקן, ברדה פרח בהפועל באר שבע, הגיע למכבי חיפה ולא מצא את מקומו. כשעבר להפועל תל אביב חזר להפגין יכולות גבוהות ומשם המשיך לקריירה איכותית ביותר בבלגיה.
כמאמן, ברדה התנסה עד כה רק בבאר שבע. הוא היה בעמדה טובה מבחינתו – יקיר העיר, כמעט חסין מביקורת. האופי הנעים שלו, יחד עם הבנייה המוגבלת של הקבוצה, שמו אותו באזור נוחות מבחינת היחס כלפיו. כעת, כמו בימיו כשחקן מינוס תחנת המעבר בחיפה, הוא עורך את טבילת האש בעיר הגדולה.
ברדה יכול היה לאמן בלמעלה ממחצית הקבוצות בליגת העל, אבל בחר בהפועל תל אביב. זו לא רק ההצעה הכספית הנדיבה שחשפו אופיר סער ויניב טוכמן, אלא בעיקר האתגר. האם אפשר להמר שהפועל תל אביב תעלה בסוף העונה? כן, אבל זה לא מהלך נטול סיכונים, משום שהיא לא לבד במשחק. עדיין, למרות החוזה הנדיב והרצון להוביל את הפועל תל אביב במעלה טבלת ליגת העל, הוא צריך לנצח כבר העונה.
מה דעתך על הכתבה?