"התמוטטתי אחרי מות ניצן, הייתי שוכב במיטה ומגרד את עצמי עד זוב דם"

הפודקאסט החדש של ספורט 1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק החמישי התארח כדורגלן העבר, חזי שירזי. בראיון מרגש ואישי במיוחד, כוכב העבר של בני יהודה ומכבי חיפה פותח לראשונה את הפצעים העמוקים מהתקופה שלאחר מות אחיו, ניצן שירזי ז"ל.

"היו לי הרבה ימים של התמוטטויות בבית, לבד. דברים שאני אולי בפעם הראשונה אחרי עשר שנים פותח", מספר שירזי על התקופה הקשה שעבר לאחר מות אחיו.

צפו בפרק החמישי של "מחצית בשכונה"

ניצן שירזי, שהיה מאמן מוערך בליגת העל, נפטר מהמחלה בגיל 43 לפני כעשור. "ניצן היה בשבילי הכל, הדבר שהכי אהבתי בחיים שלי", אומר חזי. "האהבה שלי אליו, הדאגה שלי אליו – אני לא מתבייש להגיד, הייתי תלוי בו. הוא היה האח הקטן שלי והייתי תלוי בו. כל דבר שקרה לי בחיים זה רק בגלל ניצן – איפה לשחק, מתי לשחק, כמה להרוויח, עם מי להיפגש, לאן ללכת.

"המוות של ניצן שינה לי הכל. מבחינתי יש חיים עם ניצן וחיים בלי ניצן. להתעורר רגיל ולחשוב רגיל זה מעבר ליכולת שלי… לא הייתי אדם שחי רגיל, הכל היה סביב המוות שלו. השנים הראשונות בלי ניצן היו גדולות עלי מבחינת היום יום. היו לי הרבה ימים של התמוטטויות, בבית, לבד… התרסקות נפשית, הייתי הרבה זמן על כדורים".

המחלה של ניצן הגיעה ללא התראה מוקדמת. "זה בא מכלום", משחזר שירזי. "ניצן לא מעשן, לא שותה, אורח חיים ספורטיבי, אוכל כמו שצריך. התחיל בכאבי ראש, ואז הכל הידרדר. אופטלגין ואופטלגין וזה לא משפיע עד שהחלטנו ללכת ל-MRI ובום. התקשר אלי הרופא ב-10 בבוקר ב-שלישי לספטמבר 2012, היום הארור הזה… ואז הוא אמר לנו שיש לו משהו גדול. באתי אליו הביתה, אמרתי לו: 'בוא יש מלחמה'. אמר לי: 'מה, מההוא?' אמרתי לו 'כן'".

במשך שנה ועשרה חודשים נאבק ניצן במחלה, כשאחיו לצדו. "עד הרגע האחרון הוא היה פיקח והבין הכל. לא שמעת ממנו מילה, לא מתלונן, לא בוכה, לא מיילל".

ההתמודדות עם האובדן הובילה את שירזי למשבר עמוק. "הייתי בבית, בקושי יוצא. לוקח אבנים, מגרד את עצמי עד זוב דם מהכאבים. הייתי מגיע הביתה עם סימנים על הידיים". מה שהחזיק אותו היו אשתו וילדיו. "אם לא האישה שלי, אין לי סיכוי", הוא מודה. "מאותו רגע, השלישי בספטמבר 2012, 10 בבוקר, מבחינתי הלכו החיים. הייתי מעדיף אותו איתנו, מצב לא טוב, שישכב, רק שיהיה איתנו. שנה, שנתיים, שלוש ראשונות – מטורף. רק בית העלמין. קם בבוקר, הולך לבית העלמין. כלום, כלום, כלום. לוקח כרית – יושן עליו. שבתות, חגים, לילות, חורפים – זה לקחת את עצמי ולהיות שם. באיזשהו מקום לא קיבלתי את זה, גם היום אני לא מקבל את זה".

"עד היום אנשים עוצרים אותי רק בשביל לדבר על ניצן", הוא מסכם. "זה גם חלק מהקושי – אין לי יום אחד שקט מהדבר הזה. אין יום שאני לא יושב עם בן אדם וסיפורים על ניצן".

"הייתי משחק בבני יהודה בחינם"

שירזי, שכבש מעל 160 שערים בקריירה המקצוענית שלו וזכה באליפות היסטורית עם בני יהודה ב-1990, מדבר בצניעות על הישגיו. "הייתי שחקן טוב, עשיתי דברים טובים, אבל היו שחקנים הרבה יותר טובים ממני", הוא אומר.

הקשר המיוחד שלו לבני יהודה ניכר בדבריו על תקופתו האחרונה במועדון. "בחמש השנים האחרונות ששיחקתי בבני יהודה, הרגעים שהיו שם אי אפשר להשוות לשום דבר", הוא אומר. "מושה דמאיו אמר לי 'איזה פראייר אתה, חמש שנים האחרונות שלך לא ניסית להרוויח כסף'. אמרתי לו, 'אתה האבא של הפראייר, בחינם הייתי משחק, אתה עוד הבאת לי כסף'".

בשנים האחרונות, לאחר תקופה של משבר אמוני, חזר שירזי לאמונה. "בשלוש-ארבע שנים האחרונות, נדבקתי חזרה באמונה בצורה שאתה לא מבין. בשנה האחרונה אני לא מפספס תפילת מנחה וערבית. מצאתי שם שלווה, מצאתי שם נחמה, מצאתי שם רוגע".