"הוא אנדרייטד מטורף": מיכאל זנדברג בחר את השחקן הכי טוב ששיחק איתו

הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק השביעי התארח מיכאל זנדברג, קשר העבר ומאמן הנוער של מכבי תל אביב היום, שלא מייחס את הפוליטיקה במשפחה לקבוצה בה שיחק והסביר מדוע לא נישק את הסמל באף קבוצה בה שיחק.

צפו בפרק השביעי של "מחצית בשכונה"

זנדברג שיחק בעשר קבוצות במהלך הקריירה שלו, כשהקבוצות בהן הוא זכור בצורה הטובה ביותר הן אלו איתן זכה באליפויות. לזנדברג חמש אליפויות ברצף – שלוש עם מכבי חיפה (2004 עד 2006) ושתיים עם בית"ר ירושלים (2007 ו-2008). בריאיון ל"מחצית בשכונה" סיפר קשר העבר גם על התקופה הפחות טובה בנבחרת ישראל, ומי לדעתו הוא המאמן האידיאלי לנבחרת.

כשנשאל על התקופה בהפועל פתח תקוה, זנדברג מספר: "בחדר הלבשה שלנו היה כתוב אליפות בשנת 2000. אמנם זה היה נחשב חלום, אבל זה היה שם. היינו חבורה כזאת אולי נאיבית, יכול להיות, אבל אני כן חושב שזה היה יכול לקרות, זה לא היה בשמיים".

על עזיבת מכבי חיפה למרות ההצלחה, הוא מסביר: "הייתי ארבע שנים במכבי חיפה. בשנה הראשונה העפלנו לליגת האלופות והפסדנו את האליפות במחזור האחרון, אחר כך הגיע רוני לוי ולקחנו שלוש אליפויות. הרגשתי איזשהו מיצוי מבחינת המקום, מבחינת האנשים, מבחינת הווייב ורציתי אתגר חדש, וגם כמובן זה היה שדרוג כלכלי".

כשנשאל על הקשר שלו למועדונים רבים, זנדברג מתגאה: "אף פעם לא נישקתי סמל של אף קבוצה. אני לא מתחבר לזה. אני שחקן כדורגל, אני מתחבר למקום שאני מגיע אליו, לאנשים שאני בא איתם במגע". הוא מדגיש שזה הגיע דווקא מתוך כבוד: "בעיני זה מצחיק ששחקן נמצא חודש במועדון מנשק את הסמל. זאת זילות המועדון. להיפך, אני לא אנשק סמל בגלל שאני מכבד את המועדונים שאני נמצא בהם".

לשאלה אם היה סובל מבעיות בבית"ר ירושלים בגלל הקשר המשפחתי לשמאל הפוליטי, זנדברג משיב: "השיח הפוליטי בשנים 2006 עד 2008, כשאני הייתי בבית"ר ירושלים הוא לא היה כמו היום בשום צורה, לא בכדורגל, לא ברחוב, לא בתקשורת".

הוא הוסיף: "גם היום הייתי הולך לשחק בבית"ר ירושלים. ברור. איזה שאלה? הייתי הולך לכל קבוצה. הייתי הולך לכל קבוצה אם הייתי חושב שזה אתגר מקצועי, אם הייתי חושב שזה היה משדרג אותי, אם הייתי חושב שזה יעשה לי טוב לקריירה".

על האליפויות השונות שזכה בהן, זנדברג מספר: "כל אליפות היא מרגשת. אבל זה נכון כי עד שאתה לא לוקח אליפות אתה לא יודע מה זה. בכל תואר וכל קבוצה אתה מתחבר אליה. כשאתה לוקח אליפות אז אתה עושה דרך יפה. אתה לא יכול לעשות דרך לא טובה ולקחת אליפות, זה לא קורה".

הוא מודה שהאליפות הראשונה עם בית"ר ירושלים הייתה מיוחדת: "להגיע למועדון כמו בית"ר ירושלים אחרי ששנים הוא לא לקח אליפות, עם כל הטירוף שהיה, ברור שזה היה טירוף שלא היה במכבי חיפה כי מכבי חיפה היו רגילים לקחת אליפות כל שנה".

על תקופתו בנבחרת ישראל, זנדברג מספר שלא הסתדר עם המאמן דרור קשטן: "הייתי שחקן העונה בשנים שהוא היה בנבחרת והוא בקושי זימן אותי. אני הסתכלתי איפה אני לא בסדר, איפה אני אשם ואיפה אני יכול לקחת אחריות. יכול להיות שגם אני לא התיישרתי לפי הנורמות של קשטן. הוא לא ספר אותי כי חייכתי. הייתי צעיר, אתה יודע. אברהם גרנט נורא אהב אותי".

כשנשאל על מודל מאמן אידיאלי לנבחרת, זנדברג משבח את וילי רוטנשטיינר: "נקודת ההשקה שלי, והייתה נקודת השקה מאוד מרכזית עם ווילי רוטנשטיינר, זה בקורס שעשיתי והוא ריכז את הקורס. הוא היה איש ניהול מושלם באמת, כזה שיורד לפרטים. זה מה שאנחנו היינו צריכים פה".

זנדברג בחר את המשחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה בקרית אליעזר כמשחק הטוב ביותר שלו: "אני אקח משחק בבית"ר ירושלים בשנה הראשונה. הגענו לקרית אליעזר. משחק העברת הכתר אפשר להגיד. בישלתי פעמיים, ניצחנו 0:3 בקרית אליעזר, וזה היה משחק אחד הטובים שאני זוכר. זה היה משחק מאוד סימבולי, בגלל שאני עברתי, ואז גם ההגמוניה עברה יחד איתי".

לשאלה מי השחקן הטוב ביותר ששיחק איתו, זנדברג בוחר בעידן טל: "עידן טל. זה השחקן שאני גם הכי נהניתי לשחק איתו והוא גם מבחינתי אנדררייטד מטורף. אנשים כאילו לא הבינו כמה הוא טוב. הוא ממש הקדים את עצמו, הוא ממש המציא תפקיד שעוד לא היה בכדורגל אז, הבוקס טו בוקס. השחקן הזה שעושה גם הגנה גם התקפה, גם אופי בלתי מתפשר, עוצמתי, חזק, בעיטה טובה, יכולת מסירה, חוכמה".

לשאלה על השחקן הגדול ביותר שפגש על המגרש, ענה "זינדין זידאן", ואת הגול היפה ביותר שלו הגדיר ככזה שכבש במדי מכבי חיפה נגד הפועל תל אביב בבלומפילד – "וולה מהפינה של הרחבה, לחיבור הרחוק."

לגבי הכישרון הצעיר אורי עזו, שמשחק במ.ס. אשדוד וגדל במכבי תל אביב תחת זנדברג, האחרון קובע: "אני רואה אצלו המון דברים נדירים, מיוחדים. הפוטנציאל קיים. אני אומר לשחקנים שכישרון זה רק דבר אחד בסל שצריך. זה גם לא הדבר הכי גדול מבחינתי – אופי, עקביות, עבודה, הבנה".

זנדברג המשיך: "אני יכול למנות לך עוד מאה דברים שצריך בשביל קריירה טובה. יש לו את הפוטנציאל, יש לו את הכישרון, ואת כל הדברים האחרים הוא יצטרך להראות שיש לו. אני חושב שהוא עושה דרך, ואני ניסיתי לתת לו את הדברים שלי, אני מקווה שהוא לקח אותם. הפוטנציאל שלו לרמות הכי גבוהות קיים בלי שום ספק".

לסיום, כשנשאל על מסלולי קריירה של שחקנים צעירים, זנדברג מציע: "אין דרך אחת, אין מסלול אחד. מה שטוב לאחד לא טוב לשני. בקריירה שלי נהגתי בגישה כזו – הגיעה הצעה, בחנתי אותה, ראיתי אם זה מתאים לנקודת הזמן שאני נמצא בה, מכל השיקולים, ואז בחרתי. להגיד לך שבחרתי הכי טוב – לא יודע. להגיד לך שבחרתי נכון – לא יודע. זה היה נכון לשעתו".