הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק השמיני התארח חלוץ העבר, מאיר מליקה, שהיה בטוח שייקח אליפות למרות השנים הקשות, הגדולה של אברהם גרנט, שגם השפיעה לרעה על הכדורגל הישראלי והפספוס שלא שיחק מספיק בנבחרת ישראל.
צפו בפרק השמיני של "מחצית בשכונה"
מאיר מליקה, שהיה חלוץ מוביל במכבי תל אביב של שנות ה-90, מספק הצצה נדירה אל הקריירה המפוארת שלו ולהתהפוכות שעבר במהלכה. בריאיון מרתק ל"מחצית בשכונה", מליקה חושף את הרגעים המכוננים בחייו כשחקן, מתייחס למהפך שחל במכבי תל אביב, ומשתף ברגשות עמוקים על האובדן הקשה שחווה.
"שלוש שנים מהיום אני לוקח אליפות במכבי תל אביב", כך אמר מליקה לאבי כהן כשהיה שחקן צעיר במועדון. "אני ראיתי דברים שאחרים לא ראו. אף פעם לא דובר על זה, אני לא מעוניין גם לשתף את השמות של השחקנים", הוא מסביר, בהתייחסו להתנהלות לא מקצועית של חלק מהשחקנים בתקופת "13 השנים הנוראיות" של המועדון, כמו התחמקות מאימונים קשים והיעדר אתיקת עבודה ראויה.
מליקה מתאר את הטרנספורמציה שעבר המועדון עם הגעתם של שחקנים כמו אורי מלמיליאן, אבי כהן וניר קלינגר: "הגיעו שחקנים תחרותיים שלא רואים בעיניים. אנשים ששינו את ה-DNA של חדר ההלבשה. גם אני בתור בחור צעיר הייתי צריך מישהו שידביק אותי, שישמש לי דוגמה. הגיעו רוצחים, חדר ההלבשה התחלף".
על אברהם גרנט, המאמן שהוביל את השינוי, מליקה מדבר בהערכה: "זה המאמן הכי טוב שאימן אותי אי פעם. ספגתי ממנו כל כך הרבה ידע בשנה הזאת שעשיתי קפיצה מטאורית מבחינת היכולת שלי כשחקן. הידע שהוא העביר לי הפך אותי לכדורגלן הרבה יותר יעיל, הרבה יותר טוב, הרבה יותר תחרותי".
מליקה מציין שגרנט הוא "המאמן הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי", אך גם מותח ביקורת במקביל: "הוא הרס את הכדורגל הישראלי כי הוא באמת היה גאון. הוא נתן לגיטימציה לכל מי שלא היה שחקן לבוא ולהגיד – אברהם גרנט מאמן, אז גם אני רוצה להיות מאמן. וזה פירק לנו את הכדורגל פה".
תקופת הפריחה של מכבי תל אביב באותן שנים נחקקה בזיכרונו: "זו קבוצה של 80 עד 100 גולים בעונה. קבוצה שמגיעה להמון מצבים, קבוצה שיודעת מה היא עושה על המגרש, קבוצה מאומנת. כשהייתי עולה למגרש, כבר היה נכנס משחק הלחץ. הגענו למצב של שחייה צורנית – לא הייתי צריך להסתובב אחורה לראות איפה כל אחד עומד, היה לי ברור שהוא עומד בעמדה שלו".
מליקה מדגיש את הדומיננטיות של הקבוצה: "זו קבוצה שאם ניכנס לסטטיסטיקה, תראה שכבר בדקה 30 בהמון משחקים היא הובילה 0:3. הקרב הוכרע, היה מאוד קשה לשחק נגדנו".
על השפעתו של עמנואל אופיר ז"ל, עוזרו של גרנט הוא מוסיף: "אני טוען שלא היה איש כזה פשוט שהשפיע בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. יש את אברהם גרנט עם עמנואל אופיר ויש את אברהם גרנט בלי עמנואל אופיר. מה שהוא הביא למכבי תל אביב זה את האופי, את כל הצביון שלה, את החיבור עם הקהל, את הטירוף".
מליקה משחזר כיצד תאריך לידתו השפיע על התפתחותו: "אני חושב שבזכות שמונה וחצי שעות לידה, נכנסתי נולדתי באחד באוגוסט, הפכתי להיות שחקן. אני חושב שאם הייתי מפספס את זה והייתי נולד יום קודם, סיכוי גדול מאוד שאת הקריירה שעשיתי לא הייתי עושה אותה". זאת מכיוון שבעבר, השנתונים בכדורגל הישראלי החלו באחד באוגוסט, מה שאפשר לו לשחק מול שחקנים צעירים ממנו.
"קצב ההתפתחות הגופני שלי היה די איטי. הייתי נחשב שחקן לא גדול ממדים", מספר מליקה, שבצעירותו שקל רק 57 קילו. הוא מזכיר כיצד אבי כהן היה בהלם ממראהו ושאל אותו: "תראה איך אתה נראה, אתה שוקל 57 קילו, אתה חושב שאתה יכול לשחק עם מכבי תל אביב?" למרות זאת, תמיד האמין ביכולותיו: "תמיד בשנתון שלי היו שחקנים יותר טובים ממני. אף פעם לא הייתי השחקן הכי טוב בקבוצה".
למרות הקשיים בתחילת דרכו, התמיד: "כל הזמן האמנתי בעצמי, ראיתי את עצמי יותר טוב מאחרים. כשעליתי לבוגרים של מכבי תל אביב, הייתי חלוץ שביעי ברוטציה. בשבעה משחקים בכלל לא התלבשתי, ישבתי ביציע".
כיום, מליקה עוסק באימון אישי של שחקנים צעירים: "אני מאמן אישי ואני עובד עם הדור הצעיר. אני מקבל שחקנים עם סוכן, עם חוזה, עם חלומות. ההורים כבר קנו דירות על חשבון החוזים העתידיים, ואתה מסתכל ואומר – הבן אדם לא יודע לעצור את הכדור".
הוא ביקורתי כלפי מצב מחלקות הנוער: "מחלקות נוער פה היום זה אסון. אנחנו חיים באיזו בועה של שקר שמוכרים לנו חוויה, אבל אין כלום. אתה לא רואה משהו שעומד להתפתח".
על הסיבה שאינו מאמן קבוצה מספר: "אני טיפוס מאוד תחרותי וזה לפעמים לוקח אותי למקומות שאני לא רוצה להיות בהם. אני לא יודע להפסיד, לצערי או לשמחתי, וקיבלתי החלטה שאני לא רוצה יותר להתחרות".
באחד הרגעים הרגישים בריאיון, מליקה משתף בטרגדיה המשפחתית שחווה כאשר אביו נהרג בתאונת אופנוע: "הוא יצא מהחנות שלי. חמש דקות אחרי קיבלתי טלפון שקרה אסון. הוא לקח את רוי מהחנות. אני לא יודע מה קרה באותו מקרה, הילד יצא כמעט ללא פגע, וכשהגעתי למקום הוא היה מרוסק לחתיכות".
מליקה סיפר בכאב: "זו מכת מוות. זה לא מוות ממחלה, זה לא מוות מדום לב. זה בן אדם ששבע דקות לפני ישב איתך, צחק איתך, דיבר איתך, תכנן תוכניות… הוא היה המלך שלנו, של המשפחה. הוא דאג למשפחה, הוא עטף אותנו באהבה אינסופית".
על ההתמודדות האישית עם האובדן: "לא מתאוששים מזה, זה לעולם לא יחזור להיות אותו דבר. אנחנו כבר 12 שנה אחרי. אני אסביר לאנשים – אני קם באמצע הלילה לעשות פיפי, אני חושב, זה לא נעלם, לא נעלם. זה פצע פתוח. אתה פשוט לומד לחיות עם זה".
בהתייחסו לפרשת "משחק השרוכים" המפורסמת עם הפועל בית שאן, מליקה מבהיר: "חד משמעית לא הייתה מכירה. מכירה זה משהו שאתה בא ואתה עושה עסקה עליו. פשוט, מטעמים פוליטיים קיבלו החלטה שגויה. לא הבינו את המשמעות של ההבדל בין לנצח את המשחק לבין להפסיד אותו".
אחד הנושאים הכואבים עבור מליקה הוא מיעוט הופעותיו בנבחרת ישראל. "יש לי שלוש הופעות בנבחרת", הוא מודה ומסביר: "אני רצתי במסלול עם כל החבר'ה. רצתי איתם בנבחרת נוער, אולימפית. ואני עליתי על הגל". הניפוי שלו התרחש לאחר ששיחק במשחק גביע טוטו עבור מכבי תל אביב על פי הוראת אברהם גרנט, למרות התחייבות לנבחרת – עובדה שהכעיסה את מאמן הנבחרת, שלמה שרף, ששלח אותו הביתה.
הוא מתאר שהניפוי לא נבע משיקולים מקצועיים, ואלו מנעו ממנו קריירה ארוכה יותר בנבחרת: "הייתה לי עונה של 24 שערים. זומנתי לנבחרת, רשמתי שלוש הופעות. שחקן עם 24 שערים ו-17 בישולים בעונה – נופה מהסגל. ראית פעם כזה דבר? אני שילמתי על זה ביוקר".
מאיר מליקה סיכם את תרומתו לכדורגל הישראלי: "אני חושב שהבאתי למשחק כל כך הרבה דברים. הרבה שנים האוהדים של מכבי תל אביב באמת קנו כרטיס לא רק בשבילי, אבל אני אחד מאלה שהם קנו כרטיס כדי לבוא ולראות אותו משחק. כי אני לא רק נתתי גולים, אני בישלתי, אני כדררתי' הייתי עושה כל כך הרבה דברים והבאתי כל כך הרבה חוויות למשחק".
מה דעתך על הכתבה?