בימים אלה, כאשר נבחרת ישראל מתכוננת למשחק מול נבחרת נורבגיה במוקדמות המונדיאל, אנו עדים לתופעה מדאיגה: שחקני הנבחרת הנורבגית מנצלים את הבמה הספורטיבית להצהרות פוליטיות חד-צדדיות ומוטות נגד ישראל. הקפטן מרטין אודגור וחבריו בוחרים לנקוט עמדה המשקפת את היחס העוין של ממשלת נורווגיה כלפי ישראל, שרק החריף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
במקום לראות באירוע זה מקור לתסכול, עלינו להתייחס אליו כהזדמנות. נגמרו המשחקים, הגיע הזמן להיאבק על התדמית. משחקי ספורט בינלאומיים, בדומה לאירועי תרבות כמו האירוויזיון או טקס האוסקר, מושכים מיליוני צופים מרחבי העולם. זוהי הזדמנות פז להציג את הפנים האמיתיות של ישראל, לא דרך הפריזמה המעוותת של תקשורת עוינת או רשתות חברתיות, אלא דרך שגרירים לא רשמיים – ספורטאינו.
היחסים בין ישראל לנורבגיה מעולם לא היו פשוטים. למרות שנורבגיה תמכה בהקמת מדינת ישראל ב-1947, היחסים הלכו והתדרדרו עם השנים. אירוניה היסטורית היא שנורבגיה, שתיווכה בהסכמי אוסלו ב-1993, הפכה לאחת המדינות הביקורתיות ביותר כלפי ישראל בעולם המערבי. בחודשים האחרונים, יחסים אלה הגיעו לשפל חדש: נורבגיה סירבה להקפיא מימון לאונר"א למרות מעורבות עובדיו בטבח 7 באוקטובר, הכריזה על הכרה במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, ושר החוץ שלה אף הודה בקיום יחסים עם ארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה.
בזירה כזו, קל להיגרר להתלהמות ולאבד את היתרון המוסרי. החלטת שחקני הנבחרת הישראלית שלא להחליף חולצות עם יריביהם הנורבגים מובנת רגשית, אך האם היא משרתת את המטרה ההסברתית? אני סבור שלא. דווקא כשמנסים להשפיל אותנו, עלינו להגיב בממלכתיות ובספורטיביות. זהו לא צעד תבוסתני, ההפך, זו החלטה אסטרטגית. עלינו להפגין את הערכים שמייצגים את ישראל האמיתית: כבוד הדדי, הגינות וחוסן.
בעידן הדיגיטלי, לשחקני כדורגל יש השפעה אדירה דרך מיליוני העוקבים ברשתות החברתיות – לעיתים יותר מהצהרות דיפלומטיות רשמיות. מפגש אנושי בין ספורטאים, שיחה כנה בין המשחקים, או סתם מחווה ספורטיבית מתועדת, יכולים להגיע למיליוני אנשים ולשנות את התפיסה הסטריאוטיפית כלפי ישראל.
אנו נמצאים במערכה הסברתית מורכבת. לצד המאבק הצבאי נגד הטרור, אנו נאבקים על לבבות ומוחות ברחבי העולם. בזירה זו, עלינו להיאבק בדה לגיטימציה של ישראל בנחישות ובאחריות. צריכים לשחק את המשחק ולכן המסר שלנו חייב להיות ברור: ישראל היא מדינה דמוקרטית המגנה על אזרחיה מפני ארגוני טרור. איננו מחפשים עימות, אלא שלום. אנו מוקפים במדינות ואידיאולוגיות השואפות להשמידנו, ועדיין מקפידים על ערכים הומניטריים וכללי המשפט הבינלאומי.
הסברה אפקטיבית אינה נעשית רק בחדרים סגורים או בנאומים באו"ם. היא מתרחשת בכל מפגש אנושי, בכל הזדמנות להציג את האמת המורכבת, את הפנים האנושיות של מדינת ישראל. על כר הדשא, מול עיני העולם, שחקנינו יכולים לבצע את מלאכת ההסברה האפקטיבית ביותר – לשחק בהגינות, להתנהג בספורטיביות, ולהציג את ישראל כפי שהיא באמת.
קל להיגרר לאותה רמה של שנאה והסתה. אתגר ההסברה האמיתי הוא להישאר נאמנים לערכינו גם מול יריבים עוינים. זוהי לא רק אסטרטגיה הסברתית – זוהי מהות הישראליות.
הכותב הוא ראש מטה ההסברה האזרחי.
מה דעתך על הכתבה?