מכבי תל אביב חזרה שנה אחורה: היא מטיילת במגרש, משחקת בכיף, מגדילה פערים, מציבה עובדות בשטח, ערן זהבי כובש במספרת ועושה פיו פיו ולמרות הניצחון החלק של הפועל באר שבע בחיפה, מכבי היא עדיין הפייבוריטית (החדשה, אחרי מה שעשתה בבאר שבע לפני שבוע) לזכייה בתואר האליפות.
ופתאום נראה שהצהובים נהנים מכל רגע, והם כבר לא רק באים כדי לסמן "וי" על עוד ניצחון שמטרתו לשמור על פער סביר מבאר שבע – אלא להפך, הם באים כדי לקחת עוד ניצחון במטרה לנסות ולהגדיל את הפער. חזרו לפוזיציה המוכרת והאהובה עליהם, בקיצור, וכולנו יודעים מה זה אומר (ונגלה אם צדקנו בעוד ארבעה מחזורים).
ועוד טיפה על זהבי: ההיסטוריה מלמדת שכמעט כל שחקן אחר במעמדו, בגילו ובסיטואציה בה הוא נמצא העונה, היה מחרב למכבי את העונה באופן מוחלט, מפלג את חדר ההלבשה, שולל לגיטימציה מהמאמן באופן כמעט מוחלט ובוחר בעצמו במקום בקבוצה. זהבי, לא בדיוק אדם שחסרות לו תעופה ואהבה עצמית, אימץ יותר מתמיד ויותר מהמקובל את השרירים באיזור הישבן, בלע את הרוק, סתם את הפה וחרק שיניים בשקט (גם אם כל המדינה שמעה).
בכך הוא הוכיח שהוא יכול לתרום להישגים הקבוצתיים גם כשהוא על הספסל, ולא רק כשהוא מבקיע 89 שערים בעונה. אפשר להניח שאם מכבי אכן תזכה באליפות במאי, זהבי יהיה מספיק חכם כדי להודיע על פרישה בשיא, וכך הוא ירוויח כל סופרלטיב אפשרי. בינתיים, גם אם זה ממש לא בא לידי ביטוי במספרים – השקט שלו סביב דקות המשחק הלא רבות שמעניק לו לאזטיץ' – אולי לא הופך אותו למועמד לשחקן העונה, אבל בהחלט ממקם אותו כאחת הדמויות המשפיעות ביותר על מאבק האליפות.
מה דעתך על הכתבה?