הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-12 התארח אריק בנאדו, מי שנחשב לאחד הבלמים המשפיעים והמעוטרים בתולדות הכדורגל הישראלי, עם תשע אליפויות בקריירה – יותר מכל שחקן אחר. בנאדו, שכיכב במכבי חיפה, בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל, מספק הצצה נדירה לקריירה מפוארת שנמשכה למעלה משני עשורים.
צפו בפרק ה-12 של "מחצית בשכונה"
הריאיון עם בנאדו חושף את עולם הכדורגל הישראלי בשנות ה-90 וה-2000. בנאדו מגולל את המסע שלו מנער צעיר במחלקת הנוער של מכבי חיפה ועד להפיכתו לאחד מעמודי התווך של ההגנה הישראלית, וחושף את המאבקים האישיים, המתחים המקצועיים והרגעים המכוננים שלא נחשפו עד כה, שהובילו אותו להישגים חסרי תקדים בכדורגל הישראלי.
בנאדו התחיל את הקריירה במכבי חיפה, כשאביו שלמה בנאדו שיחק בקבוצה הבוגרת. "אבא שלי היה קשר טכני יותר, קשר אמצע כזה… תמיד אמרו 'הוא לא מספיק אגרסיבי', אני לא יודע מאיפה קיבלתי את האגרסיביות והנחישות", מספר בנאדו.
למרות שבילדותו התחיל לשחק כמגן שמאלי, די מהר הוא הפך לבלם. בגיל 17 עלה בנאדו לקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה תחת המאמן שלמה שרף: "הייתה לי התחלה מורכבת. המשחק הראשון נגד הפועל פתח תקוה, רפי כהן עמד בשער, ניצחנו 1:2, קיבלתי מכות פיצוצים, החלוצים הכניסו לי מרפקים, ואני עומד חזק ולא מגיב".
אחרי תקופת הסתגלות, בנאדו התמודד עם תקופה מאתגרת תחת המאמן גיורא שפיגל: "דווקא התחלה שלי עם גיורא הייתה טובה… אבל אחרי שלושה מחזורים לא טובים, הפכתי לשחקן ספסל. הייתי בספסל והרגשתי נורא. הייתי בנבחרת הצעירה, הרגשתי שאני גם טוב והייתי טוב, ורציתי לשחק. למרות שתוך כדי העונה התקדמתי, ובסוף שיחקתי 21 או 23 משחקים בעונת האליפות הזאת".
לאורך השנים היה בנאדו תחת מאמנים רבים במכבי חיפה: "אחרי שגיורא שפיגל עזב באמצע העונה היו הרבה מאמנים מתחלפים. היו גם עונות טובות, עם אלי כהן, שהייתה עונה מדהימה עם כדורגל מטורף. לא לקחנו אליפות עד שאברהם גרנט הגיע, ומשם התחלנו להתכוונן".
כשנשאל על ההבדלים בין הקבוצות הגדולות, בנאדו מדגיש: "מכבי חיפה יצרה את המודל האירופאי הראשון בישראל. מכבי חיפה לקחה 11 אליפויות מה-15 כשיעקב שחר הוא הבעלים. זה ניהול ברמה מאוד מאוד גבוהה". הוא מוסיף: "מכבי חיפה לא מסתכלת רק על היכולת, יש לה את הדרך שלה והיא יודעת מה היא רוצה. זה המועדון שהוא הכי אהוב בארץ גם על אוהדים שלא אוהבים את מכבי חיפה".
אחרי מחלוקת על תנאי השכר במכבי חיפה, בנאדו החליט לעבור לבית"ר ירושלים: "הלכתי לפגישה עם דוד שלי, ואמרו לנו 'אנחנו מאוד רוצים אותך'. דוד שלי אמר 'אנחנו רוצים 80 אלף דולר', הוא אמר 'לא, 70'. זה היה על המפית ממש… אמרתי 'וואו, אני הולך להרוויח 70 אלף דולר' לא האמנתי מה קורה". הוא מספר על החוויה בבית"ר: "מועדון מאוד חם, מאוד יודע לקבל שחקנים, והקהל אם אתה משחק טוב יודע להעריך ולכבד. הייתה לי באמת עונה טובה, והייתי צעיר, אנרגטי ודינמי".
לאחר ארבע שנים בבית"ר ירושלים, בהן זכה בשתי אליפויות ושני גביעים, בנאדו החליט לחזור למכבי חיפה: "חזרתי לשלוש שנים למכבי חיפה, לבית שלי. חיפה תמיד זה הבית, שם גדלתי, המשפחה שלי, מגיל צעיר אני במועדון הזה, זה חלק ממני". למרות שחזר לתקופה פחות מוצלחת של מכבי חיפה, הוא הפך לקפטן הקבוצה בגיל צעיר יחסית: "הפכתי להיות קפטן של הקבוצה בגיל 23-24, המשכתי להיות קפטן עשר שנים קדימה".
ב-2006, אחרי שלוש אליפויות רצופות, בנאדו עזב את מכבי חיפה: "אני התקשרתי למכבי חיפה אחרי שלוש אליפויות, וברור שרציתי להישאר. הובטחו דברים עבורי באופן אישי, שבסופו של דבר לא התקיימו והייתה תקופה לא נעימה מבחינתי. רבים חשבו שעזבתי בגלל הכסף. לא היה לי שום אינטרס לעזוב את המועדון, ברור שהכסף הוא רק טריגר. נפגעתי והרגשתי לא מוערך ולא רצוי באיזו נקודה מסוימת".
בנאדו הגיע לנבחרת ישראל בגיל 21 וחצי. הוא מספר: "היה קשה מאוד להיכנס לסגל של הנבחרת. היו שחקנים מצוינים בליגה שלא קיבלו זימון, היה קשה להיכנס לסגל ולקבל זימון משלמה שרף". על תקופת הנבחרת מספר שיאן ההופעות בכחול-לבן: "הנבחרת הייתה בשיא שלה, הייתה משחקת כדורגל טוב. כמעט לא הפסדנו במשחקי אימון… גרמניה 0:0 פה ברמת גן, טורקיה קיבלה 0:4, רומניה שהייתה אז נבחרת רצינית הפסידה".
בדיון על המנטליות הישראלית בנבחרת, בנאדו מסביר: "תמיד זה נופל. אנחנו מתעלים במשחק אחד, לא יכולים להתעלות בשמונה משחקים, בעשרה משחקים". על אי-ההצלחות בקמפיינים בינלאומיים הוא אומר: "עד היום זה כאילו נראה שעדיין לא הצלחנו לפצח את זה, לעשות את הקפיצה. אנחנו תמיד נופלים אחרי איזה משחק טוב".
בנאדו מתייחס גם לפרשת "נערות הליווי" המפורסמת לפני המשחק מול דנמרק: "אני כמעט בטוח שיום לפני המשחק לא היה כלום. אני בחיים שלי לא הייתי עושה דברים כאלו, לא בקבוצה ולא בנבחרת". הוא מוסיף: "זה הדבר שבאמת עשה אווירה לא טובה סביב הנבחרת. הנבחרת הייתה טובה, קרסנו מול דנמרק וקיבלנו באמת סטירה מצלצלת".
כשנשאל על המשחק הכי טוב ששיחק בו, ענה בנאדו ללא היסוס: "אוסטריה, 0:5, וזה גם המשחק הכי טוב שלי". זהו המשחק המפורסם ב-1999 שנחשב לאחד המשחקים הטובים בהיסטוריה של נבחרת ישראל. "כולם היו בשיא שלהם באמת, זה באמת משחק שכולם נתנו משחק טופ שלהם. הם נבחרת טובה, היו שחקנים שם, אבל סף השבירה שלהם היה נמוך כי חטפו תשיעייה מספרד יום לפני".
בסוף הקריירה, אחרי תקופה נוספת בבית"ר ירושלים, בנאדו חזר פעם נוספת למכבי חיפה: "הדבר הכי מרגש מבחינתי היה שהצלחתי לחזור ולסגור מעגל במכבי חיפה. זה היה מאוד חשוב לי". בנאדו מתאר את הפגישה המרגשת עם יעקב שחר: "באתי לפגישה, והפגישה הייתה ממש ממש טובה ומאוד לבבית. לא ציפיתי. עזבתי בצורה לא טובה לשני הצדדים, הייתי עשר שנים קפטן של המועדון".
בנאדו זכה באליפות נוספת עם מכבי חיפה ב-2011, ונאלץ לפרוש בגיל 37 בשל בעיות רפואיות. "באימון הראשון פתאום הפרעת קצב", הוא מספר. "לא מצאו כלום, אבל אי אפשר היה לחזור מהר. היה צריך לעשות תהליך של בדיקות שלושה חודשים". בנאדו מסכם: "אמרתי וואלה, אולי זה סימן מאלוהים, בוא תפרוש בשיא ולא בקבוצה קטנה… מבחינתי הסיומת שלי הייתה טובה".
על קריירת האימון שלו שהחלה במכבי חיפה ולאחר מכן בנבחרת ישראל הצעירה, אומר בנאדו: "התחילה טוב ומהר, אפילו טוב מדי. הייתי כל הקריירה בקבוצות טובות ובנבחרת ישראל, זה מה שאני מכיר ויודע". הוא מסביר את הקשיים שחווה: "פחות אוהב את ההתנהלות בפוליטיקה מקצועית. הייתי רגיל להתנהלות סופר מקצועית במכבי חיפה. הרגשתי שכאילו בשנה הבאה שרומן פץ יחזור, אני כנראה לא אשחק. החלטתי פחות טובה, אני מודה, גם בדיעבד."
בסך הכל, בנאדו זכה בתשע אליפויות במהלך הקריירה שלו, יותר מכל שחקן אחר בכדורגל הישראלי. "אני לא אוהב להשוות. השחקנים היום טובים, ואלו מפעם היו טובים. כל תקופה והטובים שלה". הוא מסכם.
מה דעתך על הכתבה?