קשה להסביר את מה שקורה בבית"ר ירושלים העונה. האוהדים יודו שכרטיס לאירופה זה לא החלום הרטוב שלהם, הקבוצה לא במאבק אליפות, אבל כל האווירה סביבה היא טירוף שגדול יותר מעונות בהן זכתה בתארים.
סולד אאוט נגד מכבי תל אביב, אצטדיון מלא גם נגד מכבי חיפה במחזור הבא, ואם היו מספקים לאוהדים 80 אלף כרטיסים לגמר הגביע, כנראה שהכל היה אוזל. קורה משהו אחר במועדון הזה. טירוף שהתחיל עם אלפים באימון הפתיחה בקיץ, ולרגע אחד לא נרגע.
אלמוג כהן הבריק עם ההחתמה של ברק יצחקי ודרישה ללחץ גבוה, שליטה בכדור וכדורגל התקפי, יצחקי לקח את זה לרמה פנטזיסטית. לפני המשחק אוהדים רואים את ההרכב ואומרים "אם מפסידים, זה רק על יצחקי. מה זה ההרכב המופקר הזה?". אחריו הם כבר מרעיפים מחמאות על האומץ והגישה. יצחקי הופך אוהדים לסטייקים בשעתיים.
אוהבים להשתמש במילה אומץ, אבל לא בטוח שזאת המילה המתאימה. יצחקי פשוט מאמין שזאת הדרך הנכונה לשחק כדורגל טוב ולהביא תוצאות, הוא גם מבין שהמוצר הזה שנקרא כדורגל צריך לספק הנאה, והולך על זה בכל הכוח.
לא משנה כיצד העונה תיגמר, בית"ר חזרה והיא כאן כדי להישאר. יש בה רמת ניהול מקצועי, אימון וכישרון שרק הלכה ועלתה תוך כדי העונה, גם כשלאחרונה התוצאות היו פחות טובות. היא עדיין בתהליך, היא עוד תשלם מחירים בדרך אך היא גם מבהירה לכולם שהיא חזרה למרכז הבמה.
מה דעתך על הכתבה?