ילד בן 8 עם כוויה בחזה. כן, היה אחלה כדורגל, אבל שוב: ילד בן 8 עם כוויה בחזה. אני באמת רוצה ומבקש להבין – למה? התמונות רצו ברשת אתמול, חרכו את הווטסאפ. למה ילד בן 8 הולך לכדורגל ונאלץ לצאת באמצע מטדי כדי לבקר במוסד ירושלמי אחר – הדסה עין כרם – עם כוויה בחזה? תגידו, איבדתם את זה סופית?
ומילא זה. יושב עומרי אפק בעמדת השידור ומעביר ביקורת על המשטרה, שזה מעולה, כי המשטרה תפסה מיליארד אמצעי פירוטכניקה לפני המשחק אבל התרשלה כפי שראינו בפועל. אבל באותה נשימה הוא גם כועס שהמשטרה לא ממהרת לחדש את המשחק. אתה יודע שנפצע ילד, הרגע ראית מול העיניים עשרות אבוקות עפות מצד לצד ופוגעות באוהדים. אין לך השכלה משטרתית, בטחונית, קב"טית, משהו. מה אתה מעביר ביקורת על "למה לא מחדשים את המשחק?".
מזל שמרוב שהיה לו זמן פנוי לדבר, תוך דקה עומרי האמיץ והערכי חשף את האינטרס האמיתי שלו, עם משפט (לא ציטוט מדויק, כן רוח הדברים המדויקת): "יש מפכ"ל שלא נמצא פה, יש מפקד מחוז שלא נמצא פה, יש עוד גורם מחוץ למשטרה שמשפיע על המשטרה". הרמז היה ברור. אין לי מושג אם תפסו את בן גביר בטלפון או לא, אבל וואלה, אם ילד בן 8 נכווה בחזה ופונה לבית חולים כי העיפו עליו אבוקה – אני הייתי חושב 500 פעם לפני שהייתי מחדש את המשחק הזה.
שעה קודם לכן, תפסו מצלמות ערוץ הספורט ילד בן 10. מתוק, עדין, רהוט. אחיו של סמ"ר נטע יצחק כהנא ז"ל, השם יקום דמו. הוא בא למשחק למרות שאחיו הגיבור נהרג. לא ברור למה מישהו בקונטרול חשב שזה נורמלי להפיל על הילד כתבת, מצלמות ושאלות בנאליות, אבל תוך שנייה הוא פרץ בבכי נורא. האירוע הזה שווק כ"רגע מרגש", אבל האמת היא שזה היה רגע טלוויזיוני מחריד, פולשני, אלים כמעט. למה ילד בן 10 שנמצא בכזו סערת רגשות קשוחה ומרה צריך להתפרק מול כל המדינה? למי זה טוב? מה זה נותן? תעזבו את הילדים כבר, תנו להם לראות כדורגל בשקט.
חבל שכל האירועים האלה התרחשו ואי אפשר היה לפתוח את הטור הזה בביקורת על הצדדים הלא טובים של ברק יצחקי, שאמנם הוא המאמן הכיפי בישראל, אבל לפעמים לוקח את שיטת המשחק שלו אל הקצה, ושוכח שאין לו הגנה טובה.
ההפסקה הכפויה במשחק די הוציאה את בית"ר מהפוקוס, אם כי הכל יכול היה להיראות אחרת עוד קודם, כי כבר בשניות הפתיחה ההגנה שלה נתנה את המתנה הראשונה מתוך כמה שחולקו אתמול למכבי חיפה. אם יצחקי ישכיל ללמוד מהטעויות שלו, לבנות הגנה יציבה יותר בעונה הבאה ולשחק קצת יותר באחריות – בית"ר תוכל להיות פקטור רציני בצמרת. כרגע – זה אולי יספיק לגביע, אבל לא לריצה אמיתית בעונה הבאה וחבל מבחינתם, כי הפוטנציאל בוער שם.
הפרמיירליג נגמרה בחג המולד, לאף אחד אין מושג מה קורה בליגה הספרדית ובגרמניה (כך ניתן לנחש) באיירן מינכן תחגוג בקרוב עוד אליפות. בתכלס, יש רק ליגה אחת שמעניינת בעולם (על האיטלקית לא נכתוב כרגע כדי לא לנחס את אהובינו מנאפולי): ליגת העל בישראל. שני מחזורים לסיום והתחתית רותחת, וזה עוד כלום כי ביום שני, סוף סוף, מגיע משחק שהתואר "משחק העונה" קטן עליו באופן מביך. זה משחק העידנים, התמודדות הגלקסיות, מסע בין כוכבים ושאר קלישאות מתישות.
רק לפני שבוע כולם חשבו פה שזה גמור, שמכבי ת"א הרימה ידיים, שלאזטיץ' הרס הכל, שקוז'וך והבלתי שבירים שלו עשו זאת שוב. זה מה שיפה בעונה הזו, אף אחד לא מבין מה באמת קורה. באר שבע לא יכולה לשחק על תיקו ביום שני הקרוב, זו תהיה משימת התאבדות פחדנית. כמובן שזה לא אומר שהיא צריכה לבוא ולהשתולל על מכבי תל אביב, אבל היא בהחלט צריכה לבוא ולנצח. הסיבה – הברורה לכולם: מכבי תל אביב הייתה באה לנצח את הפועל באר שבע בסיטואציה הפוכה, ובטח שתבוא לנצח אותה בסיטואציה הקיימת.
הסיבה היא שלצהובים יש תודעה של אלופה, שמפעמת בה בכל עונה ובכל סיטואציה, גם כשהיא במקום התשיעי. ואם קוז'וך וחניכיו רוצים להיות אלופים, הם צריכים לעבור לתודעה הזו ומהר. אחרת האלופה לא תשאיר לה אפילו שנייה אחת של חסד.
מה דעתך על הכתבה?