אקס מכבי תל אביב: "הורדתי את המכנסיים ופליקס חלפון התעלף"

הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-16 התארח לירן שטראובר, אחד מהשוערים המיתולוגיים של הכדורגל הישראלי ומהדמויות הצבעוניות והמזוהות ביותר עם מכבי תל אביב.

צפו בפרק ה-16 של "מחצית בשכונה"

שטראובר, שכונה "דרמה קווין" בעקבות התנהלותו הדרמטית במגרש, מספק הצצה לקריירה מרתקת שהחלה בהפועל תל אביב, התפתחה בבני יהודה ומכבי תל אביב, וכללה זכייה באליפות ב-2003 והופעות בליגת האלופות. שטראובר, שגדל בבת ים וסיים את הקריירה במכבי פתח תקוה, מדבר על הדרך הארוכה, ההחלטות שקיבל ומערכות היחסים המורכבות בכדורגל הישראלי.

על ילדותו והתחלת דרכו בכדורגל: "התחלתי בכלל כשוער בגלל שהייתי אוהב לשחק עם הילדים בשכונה מאחורי הבית עם הגדולים. כדי לשחק איתם, האופציה היחידה הייתה לעמוד בשער, כי אף אחד לא רצה. כל פעם הייתי מתנדב לעמוד בשער כי היה חסר להם שוער. שיחקתי שם בין שני עמודים של הבניין".

על תחילת הקריירה בהפועל תל אביב: "לא הייתי מתוכנן בכלל לקבל דקות בבוגרים. הייתי אמור להתאמן עם הבוגרים במהלך כל השבוע ולשחק עם הנוער שנה שלישית. נכנסתי לסגר כקטין בתחילת העונה כשהבנתי שלא הולכים לתת לי להיכנס אפילו לבוגרים באופן קבוע. במחזור החמישי חסן בדג'ייב היה פחות טוב בפתיחת העונה יעקב גרונדמן זכרו לברכה קרא לי לחדר רבע שעה לפני האסיפה. הוא אמר לי, 'ילד, אתה פותח היום'. הסתכלתי עליו כאילו לא הבנתי מה הוא רוצה, ומפה התחיל להיבנות הסיפור".

על הפציעה הקשה שעבר בתחילת דרכו: "באחד האימונים לפני משחק, ב'טניס-כדורגל', יוסי אבוקסיס ואני קפצנו שנינו לכדור גובה. יוסי קפץ ולא שם לב ועם הרגל טיפה הזיז את מקל המתכת שתקוע בדשא. אני מהעלייה לגובה נחתתי על השפיץ של המתכת. מסיים את זה באמבולנס בדרך לבית חולים, זריקת אפידורל ו-60 תפרים. כל ה'מערכת' ישבה לי בתוך הטייץ, אני לא הרגשתי שריפה מסוימת. הייתי עם מכנס טרנינג, מכנס שוער ומתחת טייץ. אני מוריד את הטרנינג, מוריד את מכנס השוער ומזיז את הטייץ. פליקס חלפון היה מעליי, אני לא אשכח את זה, וברגע שאני מוריד את הטייץ, פלקס הביט, התעלף ואני גם איבדתי את זה. הגעתי מהר מאוד באמבולנס לבית חולים, חדר ניתוח, תפרים".

"היה אשפוז מאוד מאוד קשה של כמעט חודש וחצי מרותק למיטה, פשוט לא מסוגל לקום. גם תוך כדי המהירות שעשו את כל הנושא הזה של האפידורל פגעו לי כנראה בצינורית שמובילה נוזל למוח, כך שכל פעם שרק הייתי קם משכיבה לישיבה היו לי כאילו קחו פטיש חמש קילו ודופקים לי בראש, סחרחורות ופיצוצים בראש. נכנסנו לתהליך של להוציא דם מהיד, להזריק לתוך הגב כדי שלאט לאט זה יסתום את החור הזה שייווצר סוג של קריש דם שיסתום את החור הזה. לקח לי חודש וחצי רק להגיע למצב שאני מצליח ללכת בלי סחרחורות ובלי הקאות ובלי כאבי ראש. ולגבי הסיכוי להביא ילדים – יעידו ארבעה ילדים, ברוך השם. היה תהליך מאוד קשה שהצלחתי לחזור ממנו בסופו של דבר".

על המעבר לקרית אונו: "זה היה מהלך מתוכנן. ברגע שבהפועל תל אביב קיבלו החלטה שאני לא אהיה שוער שני, קיבלתי הצעה מכפר סבא לשנתיים והם לא אפשרו לי להשתחרר. אז אמרתי, אוקיי, אם אתם לא מוכנים שאני אתקדם ואני כבר לא יכולתי, הייתי שוער נבחרת נוער, רציתי להתקדם. סיכמתי עם קרית אונו מראש שאני בא לשנה, משחק תמורת שקל אחד ואני משוחרר. זו הייתה חוויה שהתחילה לבנות לי את הדרך ולהציב יעדים גבוהים כי התמודדתי עם מגרשים הזויים באשקלון, קרית מלאכי, קרית גת".

על ההתקדמות המקצועית: "לקראת סוף העונה בקריית אונו טסנו לאיטליה למשחק ידידות נגד נבחרת איטליה. סיימתי מצטיין במשחק, סיימנו ב-0:0. גד סולמי האגדי, יו"ר בני יהודה בעבר שהיה ראש המשלחת, ישב לידי בטיסה וכבר בטיסה החתים אותי לשלוש שנים בבני יהודה".

על המעבר לאשדוד וחזרה לבני יהודה: "אחרי העונה הראשונה בבני יהודה, עברתי לאשדוד. זה היה בליגה השנייה, לא ירדתי ליגה, אבל ירדתי מבחינת העוצמה. ירדתי לליגה השנייה כדי לעלות לליגת העל. בוני גינצבורג הוא זה שבגללו הייתי צריך להתרחק לעירוני אשדוד אחרי עונה אחת בבני יהודה.

כשעברתי לאשדוד, עברתי לגור באשדוד, ברובע א', ליד המשטרה. בחרתי להיות תמיד מאוד קרוב לעניינים, וזה קרה אחר כך גם בירושלים. גם כשעברתי לירושלים, עברתי למבשרת ציון וגרתי שכן של אלי אוחנה, בניין מול בניין. בסוף קיבלתי את ההחלטה הנכונה, כי חזרתי שוב לבני יהודה בהצלחה יתרה. בסופו של דבר בני יהודה הבינו שהטעות הייתה שבכלל שחררו אותי".

על הגעתו למכבי תל אביב: "קיבלתי טלפון, קול כבד: 'שטראובר! שמעון קורק. תקשיב רגע, אני רוצה שתחשוב על משהו ויש לך 24 שעות לחזור אליי אם כן או לא. אנחנו רוצים שתבוא למכבי תל אביב כשוער שני. אנחנו לא יודעים כמה זמן שורה (אובארוב) יחזיק עוד עונה או עוד שתיים, ואנחנו רוצים להחליף את רפי כהן'. אמרתי לו – 'שמעון, אני לא צריך 24 שעות, אני רוצה לבוא'".

שטראובר סיפר שויתר על חוזה לחמש שנים ודירה באשדוד כדי לקחת תארים עם מכבי תל אביב: "זו הייתה המטרה שלי. אני בן אדם שהולך עם משפט שאמרו לי פעם: 'יפתחו לך את הדלת, אתה צריך לדעת לשבת בכיסא'. הדלת נפתחה לי להגיע למכבי תל אביב, אני כבר ידעתי איך לשבת בכיסא".

על החוויה עם שורה אובארוב: "זו הייתה החוויה והמתנה הכי גדולה שיכולה להיות לי בתור שוער. זו אוניברסיטה מהלכת. הוא הפך להיות מאמן השוערים שלי תוך כדי שהוא שוער. היינו במשחק בגביע אופ"א נגד לאנס בישראל. שורה לא הגיע לאימון, אברהם גרנט אמר לי 'שורה חולה, תתכונן, תהיה מוכן'. לבית מלון הוא גם לא הגיע. יש אסיפה בבית מלון וגרנט אמר לי 'אתה פותח, שורה לא יכול לשחק, שיהיה בהצלחה ילד וזהו'. המשחק הסתיים 3:3, הצטיינתי במשחק, ואז נודע לי ששורה אמר לאברהם 'הילד היה טוב נגד לאנס, תן לו להמשיך לשחק, אני לא רוצה לשחק כל עוד הוא טוב'. מזה התחיל הפאנץ' שהפכתי להיות שוער מכבי תל אביב".

על האליפות ב-2003 עם מכבי תל אביב: "זו הייתה עונה מטורפת. המשחק ששינה את כל הסיפור היה 2:3 בקריית אליעזר. מכבי חיפה הייתה תשע נקודות הפרש מאיתנו, אם הם מנצחים אותנו זה הופך ל-12 ונגמרה העונה. אנחנו הפכנו את הכל עם אבי נמני, וה-2:3 שעשינו בדקה תשעים. עד עכשיו אני לא מבין מה עלה לי בראש לחטוף את הכדור מהילד שמביא כדורים, לזרוק אותו סתם על רחבת חמשת המטרים ולהעיף את הכדור מתשעים מטר למעלה. אנדראס פרוחננקובס זכרונו לברכה מוריד כדור לעמיר תורג'מן ואנחנו עושים 2:3. ידעתי ששום דבר לא יוכל לעצור אותנו כי הקהל נכנס לסוג של דרייב שדחף אותנו. אני לא יכול לתאר לך במילים איזה אנרגיות קיבלנו בגוף כל משחק מהקהל".

על עונת הגלאקטיקוס במכבי תל אביב: "אנחנו במחנה אימונים אחרי שבוע של אימונים. גדי ברומר ואני היינו ביחד באותו חדר, הסתכלתי על גדי, הוא אמר לי 'תקשיב טוב, אנחנו יורדים ליגה. אנחנו הולכים לעונה על הפנים'. אייל ברקוביץ', אבי נמני, ג'ובאני רוסו – מה שקרה הוא שעד החצי השני של העונה היינו הקבוצה הכי טובה בליגה, ומשם אחד דרך על השני. אתה לא יכול להביא שחקנים עם אופי כמו של ג'ובאני, אייל ואבי לקבוצה אחת. כולם נעמדים, אין לך אף שחקן עומק, אני חושב שעמדתי בעונה הזאת במצבים של אחד על אחד הכי הרבה שעמדתי בקריירה".

על המעבר למכבי נתניה: "הייתי אמור להמשיך במכבי תל אביב אבל במשא ומתן אמרו לי 'תוריד מהשכר'. מה ההיגיון? אני סיימתי שוער העונה. רצו להחתים אותי לעונה אחת ולא הסכמתי. קיבלתי טלפון מרונן קצב, הוא אמר לי 'תהיה באחת וחצי במסעדה, יש לנו פגישה עם דניאל יאמר ודורון פרחי'. נכנס ואומר לי 'תכיר, זה בעל הבית החדש שלך'. אמרתי לו 'מה בעל הבית החדש? אני חתום על חוזה ב-100 אלף דולר במכבי תל אביב'. הוא אמר לי 'אתה חתום על חוזה מ-160 אלף דולר לשלוש עונות עם דירה, עם רכב, מענקים'. מה אתה יכול להגיד?"

על התקופה במכבי נתניה: "עשינו עונות באמת מדהימות, באירופה כל עונה. היינו קרובים לאליפות. בעונה הראשונה, אם היינו מנצחים את בית"ר ירושלים בקופסה, לא בטוח שלא היינו לוקחים אליפות. היינו קרובים, היינו טובים. המשחק הזה היה אחד המשחקים הגדולים בכדורגל הישראלי בקופסה. אם יאמר לא היה עוזב היינו בדרך לגדולה. אם היה מקבל את האצטדיון בזמן ומתקן אימונים ראוי. אני חושב שהכדורגל הישראלי הפסיד את אחד מבעלי הבית הטובים שיכולים להיות".

על חזרתו למכבי תל אביב תחת אבי נמני: "אני עזבתי את מכבי נתניה בלית ברירה כשיש לי הסכם שם. אני ויתרתי על ההסכם. יאמר הציע אותי לאבי נמני ואבי החליט לקחת אותי. סיכמתי לחזור בסופו של דבר. אם לא מכבי נתניה אז ברור שמכבי תל אביב".

על סיום הקריירה במכבי פתח תקוה: "ראיתי את הברדק שיש שם ואת חוסר השקט, חוסר כיוון מסוים לאן רוצים ללכת. אתה מגיע למתקן ופעם יש לך מגרש ופעם אין לך מגרש, אתה מתאמן על סינטטי רוב העונה שזה שובר לך את הברכיים והגב. אתה נכנס למקלחת עם חלונות פתוחים בחורף כי אין חלונות, ומתוך שישה ברזים, ארבעה עובדים. הייתי עייף. מצאתי את עצמי מגיע לאימונים, נכנס לחדר של אפסנאי, עושה כוס קפה, יושב קורא עיתון בשקט, מחכה שהאימון יתחיל, יורד בדיוק כשיש שריקה לאימון ועולה בדיוק שנייה אחרי שהאימון נגמר, מתקלח ונוסע הביתה. זה נגמר".

על הדימוי שלו במגרש והכינוי "דרמה קווין": "אהבתי את הכדורגל, חייתי את הכדורגל, זה נשם יום ולילה אצלי בגוף. ההנאה הזאת, הכיף הזה, הצחוקים, לאכול ארטיקים שאוהדי הפועל היו זורקים לי ולעשות כל מיני תנועות מצחיקות לקהל. עשיתי הצגות, אבל זה חלק מהשואו. אנשים משלמים כסף, אנשים מגיעים לאצטדיונים, וילדים מגיעים לאצטדיונים. לא עשיתי שום דבר רע, עשיתי שואו, זו הייתה הדמות שלי בתוך המגרש. רוב האנשים שנפגשו איתי אחרי שפרשתי אמרו 'לא האמנו שזה אתה'. נתפסה להם דמות מסוימת בטלוויזיה, במגרש, אבל מחוץ למגרש הייתי בן אדם אחר לגמרי".