הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-17 התארח עומר גולן, מלך השערים של מכבי פתח תקוה ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם המועדון.
צפו בפרק ה-17 של "מחצית בשכונה"
גולן, שהיה חלק בלתי נפרד ממכבי פתח תקוה במשך יותר מ-35 שנים למעט תקופה קצרה בלוקרן הבלגית, מספק הצצה נדירה לקריירה עשירה ומרתקת שכללה הופעות בגביע אופ"א (הליגה האירופית), ניצחונות מפתיעים על קבוצות ענק וסגנות בליגת העל. החלוץ, שנאלץ לפרוש בגיל 31 בשל פציעה קשה, משחזר את רגעי השיא והשפל, מערכות היחסים המורכבות ואת המסע המיוחד של המלאבסים.
על ירידת הליגה של מכבי פתח תקוה: "כואב מאוד. עדיין בשלבי צער, אבל מתחילים לצאת מזה ואין לנו ברירה אלא לבנות קבוצה חדשה שתעלה ליגה. קצת מתאבלים וקצת מנסים לנתח. אנחנו יודעים שכל הפעמים שירדנו בעבר, ידענו לעלות תוך שנה, ידענו להתאושש וידענו להתחזק מהר".
על משפחת לוזון ותרומתה למועדון: "גיא לוזון – עושים לו עוול. אני זוכר שנים טובות מאוד שלו, הוא הצליח גם בנבחרת הצעירה ועשה קמפיין אדיר ביורו. השם שלו גורר יחס יותר שלילי מאשר חיובי, אבל לזכותו – הוא תמיד ידע להתמודד עם זה. הוא תמיד עובד הכי נקי שיש, ובסוף עושה את מה שהוא מאמין בו ולא מתייחס למה שאומרים מסביב".
על סוד ההצלחה של הקבוצה המיתולוגית של עונת 2004/5, אז הגיעו המלאבסים למקום השני: "הסוד היה היציבות. במשך שבע שנים שיחקו אותו קו הגנה – קובי גנון, איסמעיל עאמר, מוראד מגמאדוב ואוהד כהן. לפניהם היו אסי משיח וסולי צמח – חוליית חיסול אמיתית, חלום של כל חלוץ. היינו חברים מדהימים ביחד, נלחמים אחד בשביל השני, פשוטו כמשמעו. זה היה הסוד והקסם – מאמן יציב, עוזר מאמן יציב, עופר פביאן. ידענו כל אחד את המקום שלו, קבוצה נטולת אגו שנלחמת בשביל הסמל ובשביל מכבי פתח תקוה".
על רגע השיא – ההעפלה למוקדמות גביע אופ"א בטדי: "זה היה משחק סופר חשוב נגד בית"ר ירושלים. באנו עם משקולות על הרגליים, ידענו שהמשחק הזה סופר מכריע, ומינפנו את זה למקומות נכונים. לא היינו רגילים למעמדים האלה, אבל היינו ווינרים. יצאנו לחימום וראינו את הקיר הכחול הזה – קרוב ל-1,600 אוהדי מכבי פתח תקוה! בטדי! זה היה משהו מיוחד, לא משחק רגיל. הבום הזה כשעולים במדרגות האצטדיון, זה ריגש אותנו מאוד ונתן לנו רוח גבית מטורפת".
על המהפך מול א.א.ק לרנקה: "במשחק הראשון חטפנו 3:0 בקפריסין. חוסר ניסיון – פתחנו יותר מדי, התקפנו ושילמנו על כל מתפרצת שלהם. אבל עשינו שיעורי בית וידענו שהשד לא כזה נורא. גיא כל השבוע אמר, 'גול מהיר, גול מהיר ואנחנו במשחק'. ובאמת – כבשנו בדקה הראשונה! שיחקנו את המשחק הכי התקפי שאני זוכר אי פעם – עם אסי משיח, גל אלברמן, אני, סטניסלב דוברובין… לא עניין אותנו כלום. במחצית היה 0:4 לטובתנו!"
על השיעור בכדורגל שקיבלו מהירנביין ההולנדית: "קצת זלזלנו, אמרנו 'מי אלה הירנביין?', באים עם חולצות עם לבבות. בדקה השנייה הגעתי למצב ואמרנו 'מפרקים אותם', ומאז לא נגענו בכדור. הם שיחקו טוטאל-פוטבול מטורף מצד לצד. הרמות לראש – כל הרמה הייתה לשחקן פנוי. יצאנו מהמשחק מתוסכלים, אבל עם שיעור לחיים. זו הייתה מכבי פתח תקוה של הולנד. הם היו קבוצה אדירה".
על הניצחון המיתולוגי 2:5 על פרטיזן בלגרד: "הם היו קבוצה שלא הפסידה בבית שלוש שנים. שיחקו שם קבוצות גדולות כמו ליברפול וריאל מדריד ולא הצליחו לנצח אותם. הובלנו 0:1, הם חזרו עם פנדל ועוד פנדל, המשחק היה יכול להסתבך בקלות, אבל דברים התחברו והייתה שם אווירה של הזייה. הרגשנו שאנחנו בתוך חלום, וכל מה שאנחנו חולמים מתגשם. זו העוצמה של הקבוצה שלנו – לא ידענו פחד. במנהרה המפורסמת, סולי (צמח) קילל אותם בעברית. כשאני רואה את סולי צמח עם עיניים אדומות ועצבני, אני לא מפחד מכלום. זה אחד משלושת הניצחונות הכי גדולים שקבוצה ישראלית השיגה באירופה".
על מערכת היחסים עם גיא לוזון: "עם השחקנים שגדלו איתו בנוער, היה מספיק רק מבט. כשגיא היה כועס ונותן את המבט, ידענו להוריד את הראש ולסתום את הפה. מה שהיה מיוחד בגיא, שעל כל סטירה שהוא היה נותן, הוא ידע גם לתת את הליטוף הנכון. אם היה יוצא עליי במחצית, שנייה לפני שהייתי עולה למגרש, הוא היה יודע לבוא אליי ולהגיד את הדברים הנכונים כדי לאפס אותי. זו הייתה הגדולה שלו".
על הפציעה הדרמטית שהחלה לשנות את חייו: "זה היה בדרבי, אחד הדרבים האחרונים שלי. כולם ידעו שאני בסוף העונה יוצא לחו"ל. מגמאדוב נתן לי את סרט הקפטן. עשיתי גליץ' וטוטו תמוז ניסה לזנק מעליי, והברך שלו נתקעה לי בלחי. זה יצר לי חסימה בוריד שמוביל דם למוח ולא הגיע לי לשם חמצן. יצאתי על אלונקה והתעוררתי בבית חולים. הייתי מחובר לצינורות, עוד עם החולצה של המשחק, וכולם בוכים סביבי. הייתי משותק בכל צד ימין שלי, לא יכולתי לדבר. שאלו את הרופאה מתי אחזור לשחק, והיא אמרה 'קודם שיחזור ללכת'".
על ההחלטה המפתיעה לעבור ללוקרן: "בתחילת אותה עונה הייתה לי הצעה ממכבי תל אביב, הכל היה סגור. אבל משהו התפקשש. יוסי מזרחי רצה שאני אשאר במכבי פתח תקוה. אחרי הפציעה, רציתי מאוד לצאת ולחוות את אירופה. הרגשתי שאם לא אעשה את זה עכשיו, זהו. בכדורגל צריך להכות בברזל כשהוא חם. מה שקנה אותי היה המאמן ג'ורג'י לייקנס – הוא אברם גרנט משופר, פסיכולוג לפני שהוא מאמן. חד משמעית המאמן הכי טוב שהיה לי".
על החיים של הישראלים בבלגיה: "אני וסלים טועמה היינו נפגשים המון באנטוורפן. היינו הולכים לשוק היהודי לקנות בשר כשר לשבת. פעם בפסח עשינו סדר בליאז' אצל משפחה ישראלית, וסלים קרא את הקושיות! ישבנו כולנו – גילי ורמוט, אליניב ברדה וכל המשפחות – וסלים, שהוא נוצרי, קורא את הקושיות. כן, הוא היה שומר על כשרות!"
אחד השערים הזכורים של גולן בנבחרת ישראל הוא נגד רוסיה, כששערו סייע לאנגליה להעפיל ליורו. בעקבות אותו שער, מיליארדר בריטי הבטיח לו מרצדס חדשה: "היו רגעים שהגעתי לנבחרת והרגשתי לא בנוח. תמיד הרגשתי שאבי דוחף אותי לשחק, למרות שזה לא נכון – הוא לא היה יכול לקבוע הרכב לדרור קשטן או לאברהם גרנט. הגול נגד רוסיה? איפה שאני לא הולך שואלים 'קיבלת את המרצדס?'. זה היה 'חוליגן' אנגלי שהבטיח, לא ההתאחדות. ממש לא עניין אותי שלא קיבלתי. דרשתי מההתאחדות שנמכור את זה ביחד ונתרום, אבל הם לא היו יכולים לעשות את זה מבחינה משפטית".
על הפרישה הכואבת בגלל פציעת סחוס: "הסחוס בברך הוא הדבר שמפריד בין העצמות. לי נשחק הסחוס לאפס וכל תנועה גרמה לעצמות להתחכך. המשחק האחרון שלי היה נגד מכבי תל אביב, הינו בפיגור 2:0 במחצית. ידעתי שאני פורש אבל איך קפטן בפיגור 2:0 בבלומפילד בורח מהמשחק? נשארתי עד הסוף, סיימנו ב-2:2. ד"ר לבינקוף אמר לי משפט אחד: 'אם באחד הימים אתה רוצה לרדת עם הילד שלך לגינה ולשחק איתו, אתה פורש היום – לא מחר'. בשנתיים הראשונות אחרי הפרישה, הייתי צריך לקחת את הרגל עם היד כדי לצאת מהאוטו".
על הריק שלאחר הפרישה והחיבור שנשאר: "השנה פרשתי גם מקבוצת הוותיקים. אני עדיין תומך ועוזר והולך איתם, זו חוויה מיוחדת. הדבר המיוחד בוותיקים זה לא המשחק עצמו, אלא החזרה לחדר הלבשה. מי שהיה שחקן יודע שהדבר שהכי חסר אחרי הפרישה הוא הצחוקים של חדר הלבשה. זה מה שבאמת יוצר את הקשר בין שחקנים ונשאר לכל החיים".
מה דעתך על הכתבה?